הפעם האחרונה שבה 'גנבתי' כמה דקות מ־Cuphead הייתה, לראשונה, ב־E3 של 2015; ואוי־לי, כמה שהתרגשתי ממנו. התחושה הכללית הייתה כאילו חזרתי ממרתון ארוך של Mighty Max ולא שבתי (=לפני שתעוטו לסשן התגובות כאיילה שלוחה; כן, אני יודע שזו לא סדרה משנות ה־30 – אבל זה הכי קרוב לנוסטלגיה שתקבלו ממני), ונראה שהרגש המהדהד לא יצא ממחוזותיו של הסקרולר המשעשע – אך למרות כל זאת, הגיע הזמן שנתעשת (*נזיל דמעה*) ונודה בכניעה שעם רוב הפלטפורמרים המוכרים, מונצחת בעיה מובהקת, וזו הנישתיות של: "ראית אחד מהם – ראית את כולם".
עם כל הצער, נראה ש־Cuphead לא הצליח להתנער מאותה התפיסה, כשלצד עיצוב הפס־קול והעיצוב האמנותי האותנטיים שיוצרים יחד פסיפס אימרסיבי ומדהים ביופיו, המונוטוניות והרפטיטיביות של הגיימפליי מאוד מורגשים בשלביו המוצגים של המשחק, עד שהגחמה היחידה העולה מהסקאלה היא שמוטב היה ש־Cuphead היה נשאר סקרולר צנוע ומונע ברובו (=אם לא כולו) מקרבות בוסים קלילים ומהירים, כפי שתוכנן תחילה.
Cuphead מתוכנן לצאת 'השנה' ל־XBOX ONE ול־PC. תשפטו בעצמכם:
[divider style="solid" top="20" bottom="20"]
פשוט מדהים!