נטפליקס (Netflix) החליטה להפיק גרסת אנימציה של זיכיון המשחקים האהוב "טומב ריידר" בכיכובה של השמות האהובה לארה קרופט כי למה לא?. אנחנו נמצאים בעידן בו אפשר לקחת זיכיון מעולם הגיימינג ולהפוך אותו ללהיט, אבל זה לא באמת פשוט. זה עבד נהדר עם "האחרונים מבינינו" (The Last of Us) של HBO שנשאר נאמן לסדרת המשחקים אך הצליח בעיקר בזכות הסיפור הכל כך טוב. Fallout באמזון פריים הצליחה לסחוף אותנו ולזכות בתהילה שמגיעה לה, כי היא הרגישה כמו אחת מהרפתקאות ה-RPG בעולם הפוסט-אפוקליפטי שיצרה חברת בת'סדה (Bethesda).
עם זאת, שתי הסדרות הללו שהזכרתי הן לא סדרות אנימציה, ואם הייתי צריך להביא דוגמא לסדרה באותו הז'אנר שעושה את זה נכון, אין יותר מתאימה מ"ארקיין" (Arcane). העונה הראשונה שלה שוחררה בנטפליקס ב-2021, וזכתה לשבחים רבים. הסדרה המהווה ספין-אוף של המשחק LoL, הצליחה לפנות גם למעריצי הארדקור של League of Legends וגם לחובבי אנימציה שלא מכירים את סדרת המשחקים של Riot Games. יצאתי לבדוק את "טומב ריידר: האגדה של לארה קרופט" (Tomb Raider: The Legend of Lara Croft) נמצאת באותה הליגה.
אנימנציה משובחת ומלוטשת
על ההצלחות הללו, נטפליקס רצתה להישען אך התוצאה היא שלמרות כמה בחירות חכמות שנעשו בה, סדרת "טומב ריידר: האגדה על לארה קרופט", לפחות על פי 8 הפרקים של עונה 1, לא מצליחה לרגש ואין מספיק עומק בעלילה שלה.
הסדרה מבוססת על מבנה של "בעיית השבוע" כאשר הגיבורה שלנו יוצאת להרפתקאות סולו מסוכנות יותר ויותר בכל פרק. לארה קרופט, המדובבת על ידי היילי אטוול, המוכרת לרובכם כסוכנת פגי קרטר ביקום הקולנועי של מארוול (MCU) וגם מסרטי "משימה בלתי אפשרית", נאלצת להתעמת עם האדם, הטבע, הרוחות והעבר שלה במרדף לחשוף תעלומה עתיקה דמוית Infinity, הסובבת סביב אבני הסכנה. זה נשמע טוב על הנייר, אבל המשיכה של סדרת האנימציה המקורית הזו של נטפליקס מוּנַעַת פחות מהעלילה שלה ויותר מהפרזנטציה שלה.
השפה החזותית של הסדרה מעניקה לה נקודות רבות, בכל זאת מדובר באולפן האנימציה Powerhouse Animation Studios שאחראי על להיטי אנימציה כמו "קסטלווניה"(Castlevania). הצבעים מרהיבים, הדרכים בה היא עוברת והקברים העתיקים משתלבים באופן מוצח עם הארכיטקטורה המוצלחת של עיצוב דמויות והסביבות שמצליחות להעביר אלינו דרך המסך הקטן את הסכנות האורבת לה במסעה.
עלילה עשירה
"האגדה על לארה קרופט" מתרחשת לאחר אירועי טרילוגיית המשחקים "Survivor" של Crystal Dynamics ("טומב ריידר", "עלייתה של טומב ריידר" ו"Shadow of the Tomb Raider") שהתרחשה בין השנים 2013–2018, כאשר לארה קרופט נטשה את חבריה והחליטה לצאת להרפתקאות סולו מסוכנות ביותר, במטרה למלא את הפער בקו הזמן של Tomb Raider בין המשחקים המקוריים לאתחול מחדש. הסדרה מתחילה [ספוילר] בפלאשבק שבו לארה ודודה, רוט (רובין אטקין דאונס) נמצאים עמוק בתוך הג'ונגל הצ'יליאני, ומחפשים חפץ יקר. ברגע שהם מוצאים אותו, הם נקלעים לצרות ולסכנה לחייהם מול התושבים המקומיים. שלוש שנים אחרי, אנו למדים שהדוד רוט נהרג שם, ולארה מאשימה את עצמה במותו. היא מנסה להתגבר על הטראומה באמצעות מעבר ממדינה למדינה, בידיעה שעליה להגיע הביתה במוקדם או במאוחר. זה קורה בסופו של דבר אחרי שיחת טלפון מודאגת מחברתה ג'ונה (ארל ביילון) שלאחריה היא חוזרת למקום הולדתה, לאנגליה.
לארח חזרתה, לארה מבינה שכדי לשכוח את העבר ולהירפא, היא תצטרך לקיים מכירה פומבית כדי להיפטר מהפריטים ההיסטוריים של אביה ודודה. במהלך המכירה, גנב פורץ לאחוזת קרופט וגונב את הקופסה שלארה ורוט מצאו בצ'ילה לפני שלוש שנים. החפץ שהוא גנב אמור להכיל את הכוח של אחת מארבע אבני החן המיתולוגיות, שאחר כך אנו למדים, היא מה שהאדם המסתורי מחפש. לארה נעזרת בחבר הטכנולוגי שלה, זיפ (אלן מלדונדו) ויוצאת למסע אחר האדם שהופך במהרה לאיום הכי גדול שלה, והיא חוצה דרך מספר יבשות (שנראות מדהים) שבתוכן מחכות לה שלל הרפתקאות וסכנות [סוף הספוילר].
לא משכנעת
אחרי פרק ראשון איטי יחסית, העניינים התחילו לרוץ והייתה לי הרגשה שהפרקים רצים מהר מדי בעלילה, וזה גם מרגיש ככה, שה-8 פרקים של העונה הראשונה לא מספיק ארוכים בשביל להקיף את כל מה שתוכנן במקור וחבל. יש כאן סיפור רקע די מתאים לאלה שהתרגלנו אליהן בסדרת המשחקים, נוסחה סטנדרטית של מרדף אחרי הרעים, וגם אם ניתקל בכמה הפתעות בדרך – העלילה כאן לא שונה מסיפורים דומים שנתקלנו בהם במשחקים.
היה נכון לקחת את כל נושא היצורים מיתיים וכוחות המאגיים ולהתעמק בהם יותר, הם לא סתם חלקים חיוניים בנרטיב של "טומב ריידר". ההרפתקאות של לארה ברחבי היבשות מביאות אותה לעיתים למקום רגשי בו היא כמעט נשברת, למרות הקשיחות הפיזית והנפשית שלה, זה לא תמיד מתאים לסיטואציה ולעיתים מרגיש שהכותבים היו בספק אם הצופים השתכנעו וניסו זאת שוב ושוב.
סיפור הרקע הוא מספיק עשיר ובעלי בריתה ויריביה, יכולים בלי בעיה להיות הדמויות הראשיות בכל סיפור הרפתקה רחב, אך הם מופלים שוב שוב באמצעות התיאור החד-ממדי והמאכזב שלהם. כך למשל, הצופים לא היו מתנגדים לפרק אחד שלם וארוך של כל המאורעות בצ'ילה עם הדוד רוט כפרק פריקוול לשבעת הפרקים הבאים.
כדאי לציין את הביצועים הווקאליים של אטוול שמצליחים לזהור ברגעים השקטים יותר, שבהם לארה מתמודדת עם המאבקים הפנימיים שלה, אך גם בסצנות האקשן. היא מצליחה לגרום לדמות להרגיש חיה, ונותנת ללארה קרופט שני מימדים של קול משכנעים: חזק ופגיע כאחד, מה שמשקף את הדואליות של לארה קרופט, מחוספסת אך רגישה.
עבור מעריצי הזיכיון וסדרת המשחקים, אני כן הייתי ממליץ לכם לצפות בסדרה, כי גם אם היא לא מצוינת, אקזוטית או עמוקה מספיק, היא תצליח להעביר לכם איזה ערב מול נטפליקס ועל הדרך תגלו גם נבל חדש ומעניין. לאלה שלא מכירים את סדרת המשחקים, צפויה לכם הרפתקה מספיק מרגשת ועתירת אקשן מלווה באנימציה מהממת, והופעה משכנעת של היילי אטוול, אך אל תצפו לחוויה מחשמלת.
לינק לצפייה בנטפליקס.
