"הבגידה הגדולה אי פעם בתעשייה": כך נולדה הפלייסטיישן הראשונה

סוני חוגגת 30 שנות פלייסטיישן היום וזו סיבה מספיק טובה, או שבעצם הכי טובה להיזכר שהדרך לקונסולה הראשונה שלה לא הייתה מכוונת בכלל, היו שם יד הגורל, בגידות נוסח יפן, אילוצים וסיכונים, והכל בחסות העידן הדי מטורף של תחילת שנות ה-90 בענף המשחקים. ההיסטוריה של הפלייסטיישן התחילה אז, אז בואו ניסע אחורה בזמן לתקופה בה בסיאטל החל לרקום עור וגידים ז'אנר הגראנג' ומריה קארי הייתה הזמרת הכי מפורסמת בעולם, תחילת הניינטיז.

את קונסולת הפלייסטיישן הגה קן קוטאראג'י, בכיר בסוני שניהל את חטיבת הנדסת החומרה ולימים כונה "אבי הפלייסטיישן". העניין של קוטאראגי בעבודה עם משחקי וידאו נבע מלראות את בתו הקטנה משחקת משחקים ב-Famicom של נינטנדו.

הכל התחיל ב-1988 במיזם משותף בין נינטנדו (Nintendo) וסוני (Sony). נינטנדו ייצרה טכנולוגיית תקליטורים כדי להשלים מחסניות בצורה של Family Computer Disk System, ורצתה להמשיך את אסטרטגיית האחסון המשלימה הזו עבור ה-SNES. לשם כך היא התקשרה עם סוני לפתח תוסף CD-ROM, שנקרא באופן זמני "Play Station" (שימו לב ששתי המילים מופרדות, עדיין) או "SNES-CD". אבל הכל התפוצץ לסוני בפרצוף בתערוכת CES 1991 ועל כך יורחב בהמשך.

הבגידה הגדולה אי פעם בתעשייה

למרות שההסכם הראשוני בין נינטנדו לסוני היה על ייצור תוסף לכונן CD-ROM, סוני תכננה גם לפתח קונסולה תואמת SNES ממותגת סוני, במקביל. איטרציה חדשה שכזו נועדה להיות יותר מערכת בידור ביתית, שתומכת גם במחסניות SNES וגם בפורמט CD חדש בשם "סופר דיסק", שסוני תעצב. על פי ההסכם, סוני תשמור על זכויות בינלאומיות בלעדיות על כל משחק Super Disc, מה שנותן להם מידה רבה של שליטה למרות מעמדה המוביל של נינטנדו בשוק משחקי הווידאו.

תוסף ה-Play-Station אמור היה להיות מוכרז בתערוכת מוצרי האלקטרוניקה (CES) בשנת 1991 בלאס וגאס. עם זאת, נשיא נינטנדו הירושי ימאוצ'י חשש מהמינוף הגובר של סוני בשלב זה וראה שהחוזה המקורי משנת 1988 לא מקובל כשהבין שהוא בעצם העביר לסוני את השליטה על כל המשחקים שנכתבו בפורמט SNES CD-ROM.

למרות שנינטנדו הייתה דומיננטית בשוק משחקי הווידאו, לסוני הייתה מחלקת מחקר ופיתוח מוערכת. מתוך רצון להגן על מבנה הרישוי הקיים של נינטנדו, ימאוצ'י ביטל את כל התוכניות לצירוף התקליטור המשותף של נינטנדו-סוני SNES מבלי לספר לסוני. הוא שלח את נשיא נינטנדו של אמריקה מינורו ארקאווה (חתנו) ואת היו"ר הווארד לינקולן לאמסטרדם כדי ליצור חוזה נוח יותר עם הקונגלומרט ההולנדי פיליפס, יריבתה של סוני. חוזה זה יעניק לנינטנדו שליטה מוחלטת על הרישיונות שלהם בכל 'המכונות' המיוצרות על ידי פיליפס.

למנהלי יחסי הציבור של סוני באותה תקופה, נודע על פעולותיה של נינטנדו יומיים לפני שה-CES אמורה הייתה להתחיל. טלפונים לאנשי קשר רבים, כולל פיליפס, לא הועילו וביום הראשון של ה-CES, ולמרות החשש באוויר, סוני הכריזה על השותפות שלה עם נינטנדו, ה-Play Station. בשעה 9 בבוקר למחרת, במה שכונה "הבגידה הגדולה ביותר אי פעם" בתעשייה, עלה הווארד לינקולן לבמה וחשף כי נינטנדו היא כעת בעלת ברית עם פיליפס ותנטוש את עבודתה עם סוני.

הזלזול של סגה אחרי הבגידה מול עקשנות של איש אחד

הפרת החוזה של נינטנדו נתקלה בתדהמה בקהילת העסקים היפנית, שכן היא הפרה "חוק בלתי כתוב" של חברות מקומיות שלא פנו זו נגד זו לטובת חברות זרות. הסניף האמריקאי של סוני שקל ליצור ברית עם סגה (SEGA) כדי לייצר קונסולה מבוססת CD-ROM בשם Sega Multimedia Entertainment System, אך הדירקטוריון שלה בטוקיו הטיל וטו על הרעיון כאשר המנכ"ל האמריקאי טום קאלינסקה הציג בפניהם את ההצעה. קאלינסקה נזכר שהם אמרו: "זה רעיון טיפשי, סוני לא יודעת לייצר חומרה. הם גם לא יודעים לייצר תוכנה. למה שנרצה לעשות את זה?".

בשלב זה סוני עצרה את המחקר שלה, אבל החליטה לפתח את מה שפיתחה עם נינטנדו וסגה לקונסולה המבוססת על ה-SNES. בסופו של דבר ולמרות האירועים הסוערים ב-CES של 1991, המשא ומתן בין נינטנדו לסוני עדיין נמשך. הוצעה עסקה נוספת של קן קוטאראג'י לפיתוח תוסף ל-Play Station למרות התנאי שהציבה נינטנדו שהיא תהיה בעלת הזכויות ותקבל את עיקר הרווחים. כ-200 מכשירי אב-טיפוס נוצרו, וכמה תוכנות נכנסו לפיתוח אך רבים בתוך סוני עדיין התנגדו למעורבותם בתעשיית משחקי הווידאו, וחלקם התרעמו על קוטאראג'י על כך שסיכן את החברה.

אבל קוטאראג'י נשאר נחוש בכך שסוני לא תיסוג מהתעשייה הצומחת והבין שהעסקה עם נינטנדו לעולם לא תעבוד. בידיעה שעליה לנקוט בפעולה נחרצת, סוני ניתקה כל קשריה עם נינטנדו ב-4 במאי 1992.

כדי לקבוע את גורלו של פרויקט הפליי-סטיישן, קבוצת מנהלים בסוני נפגשו ביוני 1992, המורכבת מקוטאראג'י וכמה מחברי דירקטוריון בכירים של סוני. קוטאראג'י חשף בפניהם מערכת קניינית מבוססת CD-ROM שעליה עבד בחשאי, שהייתה מסוגלת להריץ משחקים עם גרפיקה תלת מימדית 'סוחפת'. אולם, למרות ההתלהבות, נותרה התנגדות מצד רוב המנהלים שנכחו בפגישה. גם בכירי סוני מבוגרים יותר התנגדו לכך, שכן ראו בנינטנדו ובסגה יצרניות "צעצועים". המתנגדים הרגישו שתעשיית המשחקים אופטימית מדי מבחינה תרבותית וטענו שסוני צריכה להישאר שחקנית מרכזית בתעשייה האודיו-ויזואלית, שבה חברות הכירו זו את זו. לאחר שקוטראגי הזכיר למנכ"ל החברה דאז נוריו אוהגה את ההשפלה שספג מנינטנדו, אוהגה שמר על הפרויקט והפך לאחד מתומכיו ה-מושבעים של קוטאראג'י.

ב-27 באוקטובר 1993 הודיעה סוני בפומבי שהיא נכנסת לשוק קונסולות המשחקים עם הפלייסטיישן. אחרי שנה וחודש, ב-3 בדצמבר, 1994, הושקה הפלייסטיישן הראשונה ביפן, והשאר היסטוריה.