בתום הצצה מחודשת אל נבכי זיכרונות העבר בהן חמקתי ממכשולים, פוצצתי ראשים וקפצתי חיש, שבתי מהבטא הסגורה של Quake עם תשובה – גרם המדרגה החדש בפרנצ'ייז מסתמן כחוויה לא נוראית במיוחד.
מי מכם שגדל מאמצע שנות ה־90 ואילך וודאי זוכר היטב את מרחצי הדם הגדולים בהם התפלשו יוצרי התוכן כדי לשבות את לב הגיימרים, אשר כל מושאת חפצם בעת ההיא הייתה חווית אקשן טהורה על כל סוגיה. אם איאלץ למנות משחק אחד שפצח באותן המחולות ראשון, כנראה אתן את הכבוד ל־DOOM (=או ל־Wolfenstein 3D, תלוי באיזה מצב רוח תפסתם אותי); אותו משחק שהופץ באופן חינמי על־מנת לשרוף עבורנו כמה שעות מתות מהיום הסתיים בתופעה תרבותית ששינתה את פני התעשייה מאז ועד היום.
אחד משואבי ההשראה העיקריים של DOOM ולדעת רבים גם יורש קשרי כתרו המרכזי הוא Quake; דילוגי ארנב, קפיצת טיל וקפיצות אנכיות אולי נשמעות כמו תרגום בלאי של מונחי המקור, אך בעת ההיא (ובמידה מסוימת גם היום) הייתה להן חשיבות טקטית של ממש.
Quake היה הראשון ממשחקי id. אשר הובילה בגאון את התקופה להכניס את אלמנט הקפיצה הממושכת בשילוב עם חשיבה מהירה אל תחום משחקי היריות – התחמקות מסיטואציות קשות בלהט הרגע הייתה נר לרגלי המֵשַׂחָקים בו, ובצמוד למצב מרובה משתתפים שנועד לרקום אתגר בין השחקנים הממולחים בקהילה, הולידה id. חוויה אולטימטיבית שטרם נראתה בשנים ההן.
בדיעבד עליי לציין שאני מסתכל על העבר במעין יראה חסרת פשרות. רוב מוצרי הבידור הנוסטלגיים אותם צרכתי עם השנים נהפכו לפרות קדושות שאין לגעת בהן\ואו לשנותן מתוך מחשבה שכל שינוי תפיסתי קטן באותם הזיכרונות יותיר בי שברון ילדות עמוק וכואב. מתוקף העניין ניגשתי ל־Quake Champions עם חרדה קלה ועם חששות שלא יעמוד בסטנדרט הגבוה אליו הורגלתי בתור ילד, אך להפתעתי הבטא לא ירקה על תקופת ילדותי או הותירה בי טראומה קשה. עבור מה שהיא, מדובר בחוויה מתקנת עם משחקיות קצבית שלא מעניקה לך המון זמן לחשוב – אלא לבצע, ובעיקר לקפוץ הרבה.
הקונספט אִתו חוזר Quake ברור ומוכר בבסיסו – יש מספר גיבורים עם מספר יכולות, יש מספר מודים ומספר מפות וכעת כל שנותר הוא לשחק עם ההגדרות בעזרתן תאמללו את הקׂרבן הבא שיתחבר נגדכם ברשת. המודל העסקי המצופה לנו הוא חינמי – התשלום האופציונלי יוצע עבור גיבורים נוספים להתנסוּת ולא עבור נשקים או כל דבר אחר שיפגע בניטרליות הבסיסית השוררת בין השחקנים.
אפרופו נשקים, Quake Champions נשען על מיטב כלי הלחימה הזכורים לנו מכותרי העבר, החל ממשגר טילים פשוט, רובה חשמלי ומשגר רימונים, וכלה ברובה ציד דו־קני או בגרזן משופצר – כל אמצעי הלחימה מרגישים עׂצמתיים ומאיימים בדרכם שלהם, והתענוג הצרוף המגיע לאחר פיצוץ ראש אויבך נותר מוטב מרכזי במשחק.
עליי לציין לשבח את עיצוב המפות המרשים וכן את רף הוויזואליות הגבוה שהציב המנוע ההיברידי בו Quake: Champions עושה שימוש, את פס הקול הקולח המתנגן באינסטרומנטליות מושלמת, את הפליירים ויתר האפקטים שהתאימו כפסיפס לאווירה, את האנימציות שאינן מרגישות ולוּ לרגע זולות או פשטניות יתר על המידה, ואת גמישוּת הגרסה אותה בדקתי לצורך הכנת מאמר זה.
במשך כל השעות בהן קיפצתי ושוטטתי בין המסדרונות בחיפוש אחר הטרף הבא או כאשר עטתי כאיילה שלוחה לעבר פסגה רנדומלית – לא חוויתי ירידות פריימים או קריסות למיניהן – זה קריטי ביותר עבור משחק אשר מסגל לעצמו איכויות של מהירות ואינסטינקטים חדים, וזה מרשים.
מפאת הסכמי סודיות ספציפיים עליהם מסכימים כל בודקי הבטא, לא ניתן לפרט עוד הרבה מעבר למה שכבר נכתב. אך בשורה התחתונה וכסיכום חווייתי כולל, כל ששיחקתי וניסיתי בבטא הסגורה היו הדברים היפים שזכרתי מ-Quake – משחקיות מהירה שלא מתעקמת לטובת הסטנדרט שהציבה התעשייה או בוחלת באמצעים על־מנת לבדר אותך, ברוטליות מעוררת חלחלה המתיישבת היטב על הנרטיב התקופתי וההנאה מהפשטות – הפשטות שבפירוק אויבים לחתיכות בעזרת כמה קליקי עכבר – כל אלה עדיין קיימים ובגרסה מרהיבה ביופייה.
ביקורת מלאה על Quake Champions תהיה בסמוך להשקתו, מתישהו השנה ובאופן בלעדי לשחקני המחשב האישי (עבור התוהים). עד אז, אגרו כוחות ותתכוננו להשפלה – אני משתפר מרגע לרגע.
כתיבה מדהימה!
אני מצפה לכך שתעשה ביקורת גם על Unreal Tournament החדש אומנם הוא pre alpha כבר כמה שנים אך אני נהנה מכל רגע ואין עוד משחק המצליח להעלות אצלי את הדופק לרמות האלה!
המשחק מאוד מלוטש יחסית למצבו המוכרז.