Forspoken בביקורת – אני בתרדמת, אבל לא אכלתי שום תפוח
ביקשתי מאוד יפה לסקור את פרויקט אתיה (באנגלית: Project Athia), גלגול הנשמות הצעיר והיפה של Forspoken אם תרצו – ופי מלא. הבעיה היא שלאו דווקא במילים טובות.
זוכרים אותו? השיער מלא הפיזיקס של המודל התורן, החיוך הצורב מכמויות בוהק של אפקטים נוצצים, הפנים המרונדרות בשיא על Unreal 5, וקנאה שיא שהוא רץ על PS5 שנדיר דאז להשיג? אז זהו, שלא מדובר באותו המשחק. למעשה, אני לא בטוח שבכלל מדובר באותו העולם, באותו השיר, אפילו לא באותו המשורר. תצוגת המנוע ההיא, כשמה כן היא, אוסף פריטי נוי שלא מתלכדות למשהו שקיבלנו במציאות.
על-אף היותי בטוח שהבנתם את אוסף הירידות, בואו נחזור אחורה כדי להיזכר: Forspoken הוּצג לראשונה במאי 2020 כטפטוף ליכולת המנוע אנריל 5; קיבלנו סט פיס אחד ארוך של קפיצות, הצללות ותאורה, ומילות קסם עליהן שתי מילות הבטחה – "סקוויר אניקס". גם הובטח לנו תרילר ויזואלי עם ליטושי הדור הבא מכל עבר בזמן שלאף אחד לא היו קונסולות לבדוק אמרות אלה. חודש אחר כך, ביוני, סקוור שחררה טיזר לפרויקט והפכה את הקערה על פיה.
המנוע הוא לא אנריל 5, אלא אטרציה כלשהי על לומינוס (אותה הזוועה שליוותה גם את Final Fantasy XV), הדמות המיתית עם המלבושים האקזוטיים היא בעצם פרחה ניו יורקרית בלתי נסבלת, ומשחקי הפארקור האדירים שליווו את הדמו הפך לשעמומון שמזכיר מאוד את הקרבות בהארי פוטר.
Forspoken בעצם מדבר על איִסֶקָּאַי (באנגלית: Isekai), טרימינולוגיה שמגיעה מעולם האנימות והמאנגות, ומדברת על תרחיש קיצון בו לוזר תורן מיקום א' חווה טראומה אקוטית (כמו למשל מוות, או כמעט מוות, או ממש-כמעט-מוות) שמעבירה אותו, הופיטי הופיטי, ליקום ב'; שונה במראהו, לרוב תמים במקצת, ומלא ב"Shilt+Alt+Delete" על הפאשלות שעשו אותו הלוזר הראשי של יקום א'.
הבעיה עם הרעיון כאן היא מאוד פשוטה: יקום א', 'הגרוע והמשעמם', הוא למעשה האחד שהעדפתי להיות בו. ניו יורק של השעה הראשונה מעניינת יותר, אימרסיביות יותר, ולהפתעתי גם נראית טוב יותר. יקום ב', הלוא הוא אתיה, היא ממלכה שלא שפר עליה גורלה – שטחיה החלו להיגנז זה בזה בידי "מגפה מסתורית" ועל גיבורת העלילה, פריי, להצילו מגורלו המר. אלא שגם איתו או בלעדיו, זהו מקום די ריקני, דלוח, עם כמה מהקונספטים הויזואליים המשמימים שנתקלתי בהם בעודי.
בשונה מהאנימות, בהם ה"אבסורד" שמגיע עם שבירת המוסכמות של חוקי הפיזיקה לטובת ההגחכה העלילתית של הרעיון הכללי – ובו בעת מרגיש אותנטי ליקום שנבנה בו, Forspoken מרגיש כמו נפילה חדה ביכולות האינטליגנציה של הנרטיב. פריי, הדמות הראשית, היא כמו קוץ בלתי נגמר בישבן; היא חשדנית באופן קיצוני, לא מפסיקה לקלל ולטנף את מי שסביבה, והכי גרוע – היא כמעט שלא משתנה לאורך המשחק.
הצמיד המיתי שלה, זה שלפי העלילה נותן לה את כוחות העל, לא מצליח לנגוד את האופי שלה כדרך לבנות אמולסיה משמן ומים. הוא דומה לה מדי, לא אופטימי בהרבה, ומאוד בדומה לה לא הפסיק לעלות לי על העצבים. ונניח שהעלילה לא הייתה קיימת, המשחק לא ממש מרגש גם ברמה טכנית.
כאמור אין זה פרויקט שרץ על אנריל 5, אלא על מנוע בשם לומינוס; את הופעתו האחרונה אני זוכר לו מפיינל פאנטאזי 15 – משחק תובעני מדי עם אינספור באגים בעבור פידיליטי סביר בלבד. כתוצר פועל של אלו, Forspoken לא באמת מרגיש כמו משחק מהדור הנוכחי. הוא מגושם, דהוי בצבעיו, חלק מן המודלים רעים על גבול המביכים, והסביבות כמעט לא מתפתחות לידי משהו סוריאליסטי כמו שהייתם מצפים לו בפנטזיה של הפנטזיה.
וזה כלשעצמו פוגע בקצב של המשחקיות; הרעיון סביב התזוזתיות הגדולה של פריי הוא נכון ועבד יפה במשחקים כמו Pathless או Gravity Rush, אבל כאן מרגיש לא מספק וקצת מאולץ. בניגוד להם, שנתנו לתזוזה להיות סעיף של המשחק (לשמור על מומנטום גבוה ולא לעצור את המהירות), כאן זו תופעת לוואי של הז'אנר; Forspoken הוא משחק RPG, וככזה אתה נהנה מאיכויות השיא רק בסופו.
תשקללו פנימה את העובדה שמדובר על חוויה שנעה בין 10 ל-15 שעות (ואני דווקא בעד האורך), וקיבלתם בעיה מהותית בקצב. אם מדובר במשחק כל כך קצר, שהסגמנטים בו צריכים להיות אחידים באורך עם תמורה משמעותית לחווית המשתמש, למה לסגמנט כל כך הרבה אלמנטים ויכולות תחת עצי סקילים ואינספור 'שדרוגים' ללבוש?
לא הכל רע; כשלומדים להתרגל למכניקות ולעצי הסקילים, Forspoken יכול להיות מהנה. הפארקור מרגיש טוב והאפקטים הויזואליים סביב ההתקפות הוכנו בקפידה. אבל אז נזכרים בכמות הבאגים, הגליצ'ים, ותג המחיר – 70$ – ואז מבינים שאולי אין כאן הרבה בעצם.
הצטרפו לערוץ הטלגרם החדש של גיימפרו לעדכונים שוטפים בנושאי גיימינג וטכנולוגיה. תוכלו גם להירשם לעדכונים דרך עמוד החדשות של גוגל או בעמוד הפייסבוק.
כל החדשות וכל העדכונים של GamePro
בטלגרם ובווטסאפ
משחק מעולה