גם אם אתם מגדירים את עצמכם כמעריצים השרופים ביותר, אלו מהסוג שיהיה מוכן להמר על חייו ברולטה רוסית בשביל עוד כמה דקות עם שמירה שהשקעתם בה לילות שלמים, וגם אם אתם דווקא מהטיפוסים הנונשלנטיים שלא מתרגשים מדרמות תעשייתיות, קשה להתווכח עם מופע הקאמיקזה ההתאבדותי והמפואר שהוא השקת האקסבוקס וואן.
היום זה נראה כמעט כמו אנקדוטה היסטורית משונה, אבל במבט לאחור, במיוחד אחרי מסיבות העיתונאים של E3, קשה שלא לחזור לאותה נקודת פתיחה: ההשקה ההיא שלא רק זרקה את המותג מהחלון – אלא כמעט קברה אותו ליד סגה.
מי שהיה שם בזמן אמת ודאי זוכר את רעשי השריקות. לא של הרוח, אלא של הקליעים שמיקרוסופט ירתה, שוב ושוב, הישר אל כפות רגליה שלה, ללא אבחנה או הבנה של הסיטואציה.
מגבלות DRM יזומות, החובה לרכוש את בקר ה-Kinect כחלק בלתי נפרד מהחבילה ותג מחיר לא ממש תחרותי הספיקו כדי להעלות את דון מאטיק, ראש הפרויקט דאז, על המוקד. חשוב להתעכב כדי להבין עד כמה זה היה נורא: אקסבוקס וואן לא הייתה *רק* עסקה רעה לכל גיימר עם זוג עיניים ומוח מתפקדים, כל תהליך החשיפה שלה הרגיש כמו יריקה בפנים של כל אדם המזדהה כגיימר ובפרט ככזה של אקסבוקס.
אירוע השקה שעוסק במשחקים? רק אחרי שנציג את כל מה שמעניין אותנו (טלוויזיה, סטרימינג, Kinect, למקבל את IMDB תוך כדי צפייה בלווין, נו, כל הדברים שלא מעניינים אף אחד). ספריית יד 2 לגיימרים? בחלומות שלכם, אתם תקנו במחיר מלא הכל ולא תוכלו להחליף ביניכם כלום. באנדלים שמגיעים יחד עם המכשיר? אין למה, אתם הרי תקנו בלאו הכי. מעין היבריס מהול טיפשות מהול הדיוטיות ששכח, רק לרגע, שהאקסבוקס היא בראש ובראשונה קונסולת משחקים ואח"כ כל השטיקים האחרים.
התגובה לא איחרה להגיע, והיא הייתה נוקאאוט שחור עם גוונים של כחול בפניהם הזחוחות של דון וחבריו. אז אותו הם שלחו ללשכת האבטלה ולמשך כמה חודשים נוספים עוד ניסו למתג את השטיק של IMDB לצד צפייה במשחק פוטבול, אבל הגיימרים כבר עשו את הבחירה שלהם ובחרו בהיצע היפני.
דווקא כשנדמה היה שמיקרוסופט זרקה מהחלון את ניסיונותיה לחזור להיות תחרותית, הגיעו לקראת אמצע הדור כמה מהלכים שוברי שיוויון מבחינתה. ראשית דבר, סדר בין הידיים: חטיבות מערכות ההפעלה של החברה – ווינדוס ו־ווינדוס פון – לצד שירותי הענן האקטיביים, אוחדו עם שלוחת האקסבוקס במסגרת חטיבה ייעודית חדשה. המטרה הייתה לייצר מוקד קבלת החלטות ברור יותר, כזה שמרכז תחת קורת גג אחת את הפיתוח, התשתיות וההפצה – ומאפשר למותג להתקדם עם אסטרטגיה עצמאית ומגובשת יותר.
את האחריות על המהלך כולו בחרה מיקרוסופט להפקיד בידיו של פיל ספנסר, מבכירי חטיבת המשחקים של החברה, איש עסקים מנוסה וגם גיימר מוצהר, בתקווה שמי שמוביל את הדרך יבין לא רק את הצד העסקי של התעשייה, אלא גם את נקודת המבט של הקהל אליו המוצר מיועד.
ואכן כך היה. ה-Kinect והקונסולה הופרדו (ומחירם צנח בהתאם), הופנתה תשומת הלב למשחקים קטנים וניסיוניים במסגרת ימי מדיה ייעודיים למפתחי אינדי, וככלל הושמה אג'נדה ברורה: להנגיש את האקסבוקס לכל סלון בארה"ב ובעולם על טהרת המשחקים. הגבולות בין פלפטורמות המחשב האישי והאקסבוקס טושטשו למינימום, משחקים הגיעו במאסות עם מהלכי "תאימות לאחור", מבצעים שיווקיים נעשו בולטים יותר, והמותג חתר להטמיע במרכזו את המסר הברור: "Gamers get all the firsts".
ובכך, קרֶדִיט וֵר קרֶדִיט איז דְיו, פיל ספנסר עשה עבודה מצוינת. הוא ידע לקחת את הטיטאניק אחרי הדייט עם הקרחון ולהחזיר אותה בחזרה לחוף מבטחים, וגם אם הדבר לא דוגם מיד במספרים, את האפקט התודעתי הוא השיב שערה.
העניין הוא שאסטרטגיה צריך לקיים על משניה רחבת היקף ולא רק כחלק מאסטרטגיה של ניהול סיכונים. נשאלת השאלה החשובה והיא מהי האסטרטגיה?
להפוך את אקסבוקס מקונסולה עם זהות וקהל די ברורים, עם תקרה לא מנוצלת ולא מעט פוטנציאל למחשב מקוסטאם עם מעט מהכל והרבה מכלום? מה פשר הרעיון של מערכת ה-GamePass עליה דובר רבות בדלתיים סגורות? עוד נראה ונלמד אודות המודל העסקי, אך אני רואה כאן פוטנציאל רב לערימות כסף שישפך שם במקום במשחקים, בפיטורים בלתי נגמרים, מיזוגים על גבי מיזוגים שבסוף מסתכמים בדחיות ובמשחקים שלא יוצאים לאור.
לצד סוללת המשחקים האסטרונומית אותה בנתה סוני בדור הזה, כולל הכרזות מפתיעות על ריבוט ל-God of War והמשך ל-The Last of Us 2, פתאום הביטול של Scalebound והפיצול מהידאקי קאמיה נראים רע ליהודים. ואני לא בטוח האם פיל בעצמו יודע לאן ללכת מכאן. הוא יודע לחייך, למרוח ערימות של ג'ל ולפזר הבטחות, אבל מולו עומדת מפלצת יפנית ועוד אחת בקריסה (אך קרוב לוודאי שתמציא עצמה מחדש), ואם הוא לא יתעורר בזמן, יתכן שהדור הזה יהיה הדור האחרון בו אקסבוקס *ניסתה* להיות תחרותית.
וזו יכולה להיות מחלה ממארת של ממש. הרצון להידבק בבינוניות, חוסר הנכונות לקחת סיכונים ולהמר, ובעיקר המחשבה שרויאלטיז ובלעדיות היא "רק" מיושנת ואין ערך לקהל שאתה מגדל בתחומי הבית שלך עלולים לחזור ולנשוך לאקסבוקס בישבן. כדי להצליח, עליהם לדעת להמר ולהסתכן, בדיוק כפי שהימרו בימי Xbox 360 ושמו את כל הקלפים על אונליין ומולטיפלייר כחלק מהאג'נדה שלהם, כשהם מתבססים על משחקים כמו Halo, Gears of War, עדיפות על משחקי Call of Duty ובכלל בניית ברודקאסט נגיש לשירותי אונליין בתשלום. זה מה שהקנה להם את ההצלחה המטאורית של המכשיר.
ולסיום נלך אפילו יותר אחורה. אתם יודעים מי עוד הימר? ביל גייטס. לפני פחות מ-20 שנה, כשעלה לבמה והציג את הפרוטוטייפ (המכוער, יש לציין) שלימים יהיה ה-Xbox הראשון, בתצורה של איקס עם ירוק קריפטונייט מבצבץ באמצע, רבים הסתכלו עליו בתהדמה ולא הבינו מה פשר ההכרזה. אני זוכר את ערימת הכתבות והידיעות שנכתבה אודות המכשיר ומידת הלגיטימיות שיש לו עם נפילתה של סגה. אבל הוא ידע. הוא הבין את הקהל הגובר של הגיימרים שמחפש בית למתחביבים שלו, והוא ידע בדיוק איך ומתי לתת להם את מה שהם צריכים. השאר, כאמור, היסטוריה.
מי שלא מסתכן לא זוכה לשתות מהשמפניה, וחוששני שבקצב הזה, עם הריפיון, הדשדוש והבלבול נוכח המותגים ובניית המודלים העסקיים התמוהים, הם יהיו אלו שימנעו מפיל לפתוח את הבקבוק.
