אלדן רינג נייטריין (Elden Ring Nightreign) הוא הרפתקה עצמאית ביקום של Elden Ring, פרי יצירתם של FromSoftware ו-Bandai Namco, ששוחרר ב-30 במאי 2025. המשחק לוקח את העולם העשיר והמוכר של Elden Ring ומעביר אותו למסגרת חדשה ויוצאת דופן: משחק רוגלייק קו-אופ לשלושה שחקנים עם אלמנטים של באטל רויאל. התוצאה היא חוויה מלאת אדרנלין, אך לא חפה מפגמים, שמצליחה לרגש מעריצים ולהשאיר אחרים מתוסכלים. הביקורת הזו נעשתה על גרסת הפלייסטיישן 5.
הסיפור והאווירה: מוכר, אך מוגבל
הסיפור מתרחש ביקום מקביל ל-Lands Between, שבו ה-Nox מביסים את מריקה וה-Golden Order, ומובילים את העולם לאפלה תחת שלטונם של Nightlords. השחקנים, כ-Nightfarers, נלחמים להשיב את האור. הסיפור מינימליסטי, כיאה למשחקי FromSoftware, ומסופר דרך רמזים סביבתיים ודיאלוגים קצרים. עם זאת, הוא חסר את העומק של Elden Ring המקורי, מה שמותיר תחושה שהלור הוא יותר תירוץ למשחקיות מאשר חלק מרכזי בחוויה.
המשחק מתמקד בחוויית קו-אופ לשלושה שחקנים, עם שמונה דמויות (כמו Wylder, Guardian, או Recluse) שכל אחת מציעה סגנון משחק ייחודי עם יכולות מיוחדות. המכניקות מעודדות שיתוף פעולה – שחקנים יכולים להחיות אחד את השני, לתכנן אסטרטגיות ולשלב יכולות ליצירת סינרגיה. הקרבות מהירים ואינטנסיביים, עם תנועה משופרת (ללא נזק מנפילה, קפיצות קיר וספרינט מהיר) שמרגישה כמו גרסה מואצת של Elden Ring. עם זאת, המשחק סובל מחוסר איזון במצב הסולו, שמרגיש כמעט בלתי אפשרי אלא אם כן אתה שחקן ותיק עם סבלנות אין-סופית.
משחקיות: קצב מהיר ואתגר קבוצתי
המשחקיות של Elden Ring Nightreign היא שילוב ייחודי של מכניקות הרוגלייק, קו-אופ לשלושה שחקנים ואלמנטים של באטל רויאל, המותאמים לעולם של Elden Ring. המשחק מתרחש במחזורים של שלושה ימים וירטואליים, כאשר כל “סיבוב” נמשך כ-20-40 דקות, תלוי בקצב השחקנים. המטרה היא לחקור את לימוולד (Limveld), מפה פרוצדורלית המשתנה בכל סיבוב, לאסוף משאבים, לשדרג דמויות ולהתמודד עם אויבים ובוסים, תוך התחמקות מה-Night’s Tide – סערה מתכווצת שמכריחה את השחקנים לנוע לעבר מרכז המפה.
כל סיבוב מתחיל עם בחירת דמות מתוך שמונה Nightfarers, כגון Wylder (לוחם זריז עם התמקדות בהתקפות מהירות), Guardian (טנק עם הגנות כבדות), או Recluse (קוסם עם קסמים ארוכי טווח). לכל דמות יש יכולות ייחודיות שניתן לשדרג באמצעות נקודות “Umber” שנאספות ממפלצות, חפצים או משימות קטנות במפה. השדרוגים כוללים נשקים חדשים, קסמים, יכולות פסיביות וציוד שמשפיע על סגנון המשחק, כמו חרבות כבדות, קשתות או מגינות אנרגיה.
המפה הפרוצדורלית מציעה מגוון סביבות – ממבוכים תת-קרקעיים ועד מגדלים הרוסים – עם אויבים שמשתנים בהתאם למיקום ולרמת הקושי. השחקנים צריכים לעבוד יחד כדי להתמודד עם קבוצות אויבים, מלכודות ומיני-בוסים, כאשר כל יום מסתיים בקרב מול בוס מרכזי (כמו Gladius או Caligo). ביום השלישי, השחקנים נלחמים ב-Nightlord, שהוא אתגר קבוצתי מורכב הדורש תיאום מדויק.
הדגש המרכזי של Nightreign הוא שיתוף פעולה. השחקנים יכולים להחיות אחד את השני (עם מגבלה של זמן ומשאבים), לשתף חפצי ריפוי ולשלב יכולות ליצירת קומבואים – לדוגמה, ה-Guardian יכול ליצור מחסום שמגן על ה-Recluse בזמן שהוא מטיל קסם הרסני. התנועה במשחק משופרת משמעותית בהשוואה ל-Elden Ring: אין נזק מנפילה, יש קפיצות קיר, ספרינט מהיר ויכולת להתגלגל במהירות, מה שיוצר קצב קרבות דינמי וזורם. עם זאת, התנועה המהירה יכולה להרגיש מעט לא מדויקת לעיתים, במיוחד במבוכים צפופים.
אם אסכם את הגיימפליי של המשחק, זוהי חוויה קצבית, אינטנסיבית וממכרת כשמשחקים בקבוצה, עם דגש על שיתוף פעולה, תנועה מהירה וקרבות מאתגרים. המבנה הפרוצדורלי והאלמנטים של רוגלייק מוסיפים מגוון, אך מצב הסולו הלא מאוזן, מגבלות טכניות וחוסר עומק מסוים בשדרוגים מונעים ממנו להגיע לשלמות. זו חוויה שזורחת עם חברים, אך דורשת סבלנות ומיומנות כדי למצות את הפוטנציאל שלה.
איך הקושי?
אי אפשר לכתוב ביקורת על משחק אלדן רינג, בלי לדבר קצת על רמת הקושי כמובן. אני רק יכול לציין כי המשחק שומר על רמת הקושי הגבוהה שמאפיינת את FromSoftware. אויבים רגילים יכולים לחסל שחקנים לא מוכנים תוך שניות, ובוסים דורשים למידה של דפוסי התקפה ותיאום קבוצתי. מצב הסולו, לעומת זאת, הוא חולשה בולטת: ללא שחקנים נוספים, הקושי מרגיש לא מאוזן, והיעדר AI שמחליף שחקנים אנושיים הופך את החוויה למתסכלת עבור מי שמעדיף לשחק לבד. בנוסף, המערכת הפרוצדורלית לפעמים יוצרת מפות לא מאוזנות, עם אזורים צפופים מדי באויבים או חסרי תגמול.
גרפיקה וסאונד
Nightreign שומר על האסתטיקה הגותית והמלנכולית של Elden Ring, עם נופים מרשימים ואפקטים סביבתיים כמו סופות וגשם תמידי שמוסיפים לאווירה. הסאונדטראק מרשים, במיוחד בקרבות הבוסים, אך המוזיקה מינימלית ברוב הזמן, כמקובל במשחקי FromSoftware.
ההרחבה ממשיכה את הסגנון האמנותי המוכר של FromSoftware, עם דגש על אסתטיקה גותית-פנטסטית שמשלבת יופי קודר עם פרטים מוקפדים. לימוולד, המפה הפרוצדורלית של המשחק, מציגה נופים מרשימים שמשתנים בכל סיבוב – ממערות אפלות מלאות ערפל כחלחל ועד שדות חרבים שטופים בגשם תמידי תחת שמיים סגולים. תופעות מזג האוויר, כמו סופות ה-Night’s Tide, מוסיפות דרמה ויזואלית ותחושת דחיפות, עם אפקטים של ברקים ואורות דינמיים שמוסיפים לעומק הסביבה.
אציין גם שהדמויות והאויבים מעוצבים ברמה גבוהה, עם אנימציות חלקות שמשקפות את הקצב המהיר של המשחק. בוסים כמו Gladius, עם חרבותיו הזוהרות, או Caligo, שמכוסה בערפל שחור, הם שיאים ויזואליים, עם עיצובים שמזכירים את היצירתיות של Elden Ring המקורי. עם זאת, חלק מהאויבים יותר ממוחזרים ממשחקים קודמים של FromSoftware, מה שפוגע מעט בתחושת החדשנות.
באשר לסאונד, הסאונדטראק של Nightreign נשאר נאמן לגישה של FromSoftware – מינימליסטי אך מדויק. בזמן חקירה, המוזיקה כמעט נעדרת, ומשאירה את הבמה לצלילי הסביבה: טפטוף גשם, רעמי סופות, נהמות אויבים וצלילי מתכת של כלי נשק מתנגשים. עיצוב הסאונד הסביבתי יוצר אווירה סוחפת ומתוחה, שמגבירה את תחושת הסכנה בכל סיבוב.
קרבות בוסים הם גולת הכותרת המוזיקלית. כל בוס מלווה במוזיקה תזמורתית דרמטית שמשלבת מקהלות, כלי מיתר עוצמתיים וקצב תופים מהיר, בסגנון שמזכיר את עבודתו של יוקה קיטאמורה. עם זאת, מחוץ לקרבות הבוסים, המוזיקה מוגבלת מאוד, וחלק מהשחקנים עשויים להרגיש שהיא חסרה נוכחות בהשוואה לעומק של Elden Ring. דיבוב המשחק מינימלי, עם קטעי דיאלוג קצרים שמבוצעים היטב אך לא משאירים רושם עמוק.
חוזקות
- קו-אופ מהנה: כשמשחקים עם צוות מיומן, Nightreign מציע חוויה ממכרת של שיתוף פעולה, עם רגעים בלתי נשכחים של ניצחון משותף.
- משחקיות מהירה ודינמית: הקצב המהיר והתנועה המשופרת הופכים את הקרבות לסוחפים ומספקים, במיוחד עבור מעריצי Elden Ring שמחפשים משהו חדש.
- בוסים מרשימים: קרבות הבוסים, כמו נגד Gladius או Caligo, הם שיאי המשחק, עם עיצוב מרהיב ומכניקות מאתגרות שדורשות תיאום קבוצתי.
חולשות
- חוסר איזון בסולו: מצב הסולו מרגיש כמו עונש ולא כמו אתגר הוגן, עם קושי לא מאוזן שדורש כישורים יוצאי דופן.
- חוסר בחידוש: המשחק נשען רבות על נוסטלגיה, עם אויבים ובוסים ממוחזרים מ-Elden Ring ומ-Dark Souls, מה שמרגיש לעיתים כמו חוסר יצירתיות.
- חסרונות טכניים: בעיות כמו היעדר תמיכה בקרוס-פליי, חוסר בכלי תקשורת מובנים (כמו צ’אט קולי) ובעיות ביצועים קלות (נפילות FPS) פוגעות בחוויית המולטיפלייר.
המולטיפלייר סובל מחוסר קרוס-פליי, מה שמגביל את היכולת לשחק עם חברים בפלטפורמות שונות. ההתאמה (matchmaking) מהירה יחסית, אך לעיתים סובלת ממנגנון לא יציב שמפריד בין שחקנים באמצע סיבוב. היעדר צ’אט קולי מובנה או כלים לתקשורת מהירה פוגע בחוויית הקבוצתית עבור שחקנים שאינם משתמשים בתוכנות חיצוניות.
Nightreign מיועד בעיקר למעריצי Elden Ring שנהנים ממשחקי קו-אופ ומוכנים לאתגר של רוגלייק. הוא פחות מתאים לשחקנים שמעדיפים את החופש והעומק של עולם פתוח או חוויה סולו מסורתית. אם אתם אוהבים משחקים כמו Helldivers 2 או Risk of Rain, ייתכן שתמצאו כאן הנאה רבה, בתנאי שיש לכם חברים לשחק איתם.
סיכום
Elden Ring Nightreign הוא ניסוי מרשים של FromSoftware שמצליח להביא את הקסם של Elden Ring לפורמט חדש ומהיר. כשמשחקים בו כפי שהוא נועד – עם שלושה שחקנים שמתקשרים היטב – הוא מספק חוויה מלהיבה ומלאת אקשן. עם זאת, חוסר האיזון במצב הסולו, התלות בנוסטלגיה והחסרונות הטכניים מונעים ממנו להגיע לגבהים של קודמו. זהו משחק ששווה לנסות עבור מעריצי הז’אנר, אך הוא לא יספק את כולם. ציון: 7.5/10
המלצה שלי: שחקו עם חברים, תכננו אסטרטגיות והתכוננו לסיבובים קצרים אך אינטנסיביים. אם אתם מחפשים חוויה סולו, כדאי לחכות לעדכונים שיאזנו את המשחק.
