ביקורת: L.A Noire: Remasterd משחק מהפכני במבחן הזמן

שש וחצי השנים שעברו מאז שיצא L.A. Noire מרגישות כמו שנתיים, ולכן מוזר שכבר יש Remaster, אבל זה קרה, המשחק ש-Team Bondi עבדו עליו כ-7 שנים והופץ על ידי רוקסטאר קיבל Remaster לדור הנוכחי.

L.A Noire הוא אחד המשחקים היקרים בהיסטוריה בעלות פיתוח ושיווק עם השקעה מדווחת של כ-50 מיליון דולר. הרבה בגלל הטכנולוגיה המהפכנית של סריקת הפנים בצורה שתתאים לאופי המשחק, בו השחקן צריך להבין אם הדמות שמולו משקרת או אומרת אמת לפי הבעות פנים ואינטואיציה בלבד.

כשהמשחק יצא, הוא היה תוצאה מהפכנית של פיתוח ארוך ומפרך והישג טכנולוגי יוצא מן הכלל. אך היום, בעולם בו שיאים טכנולוגיים חדשים נקבעים כמעט על ידי כל משחק AAA חדש וגדול שיוצא, האם יש למשחק הנואר של Team Bondi מה להציע? העמדנו את ה-Remaster במבחן הזמן.

הסיפור

במשחק אנחנו נכנסים לנעליו של קול פלפס (Cole Phelps). גיבור מלחמה ששירת כקצין במארינס וקיבל עיטור גבורה על פעולותיו בלחימה נגד היפנים במהלך הקרבות העקובים מדם באוקינאווה. הוא נודע במלחמה כלוחם חסר פחד שחיסל כמות גדולה מאוד של יפנים בלי שהם הבחינו בבואו בכלל, וזכה לכינוי השד. לאחר המלחמה, החליט פלפס להצטרף למשטרת לוס אנג'לס כדי להילחם בפשע. ופה אנחנו נכנסים.

הרגעים הראשונים במשחק מתחילים בנסיעה בהולה לעבר בנק שעובר שוד, וברגע זה אנחנו נכנסים לנעליו של שוטר הפטרול קול פלפס. מוקדם מאוד במשחק שוטר הפטרול הפשוט קול פלפס נכנס לרצף של חקירות עקב רצח שהתרחש בעיר.

ככה מתחילים את התיק הראשון במשחק, תיק אחר תיק פלפס מצליח למצוא את האשמים וליצור תקשורת מעולה למשטרה, הדרגים הגבוהים לא נשארים אדישים לפוטנציאל של השוטר הצעיר, ובמהרה מקדמים את פלפס הלאה אל עבר התפקידים היותר בכירים ומעניינים שיש למשטרת לוס אנג'לס להציע.

הסיפור ב-L.A. Noire לא נחשף במלואו מההתחלה, וגם לא ממש מהר במהלך המשחק. בין תיק לתיק נשלחתי ל-Cut Scenes שחושפים חלק קטן מאוד מהסיפור הכולל, ואת השאר נדרשתי לספוג מעיתונים שהיו מפוזרים בזירות הפשע או במקומות דומים.

Team Bondi החליטו על בחירה מעניינת בעלילת המשחקים ומנעו מאיתנו כמה שיותר קשר עם חייו האישיים של קול. כאשר כל מידע אישי על פלפס בין חוויות מהמלחמה ליחסיו עם המשפחה מועבר לשחקן בעיקר בשיחות עם הפארטנר הזמני ברכב או בדרכים מרומזות אחרות, ולכן טיפה קשה להתחבר לפלפס. העובדה שהוא לא דמות קלילה ומלאת חוש הומור לא עוזרת לעובדה הזאת, שכן החיבור בין השחקן לבין פלפס כדמות מגיע מאוחר יותר במשחק. זה לא דבר שהוא בהכרח רע.

בסופו של דבר, הסיפור של L.A. Noire הוא מעניין, אך הוא לא גולת הכותרת או הדובדבן שבקצפת, וזה לעתים מורגש. עם זאת, הסיפור שהמפתחים בחרו להעביר, כן עובר בצורה מעולה וחזקה, הרבה גם בזכות הריחוק הקל מפלפס שמצטמצם בצורה יוצאת מן הכלל עם התפתחות הדמות. זה לא הסיפור הכי טוב שתתקלו בו, אבל הוא ללא ספק מהטובים, בעיקר במה שנוגע בהתפתחות הדמויות וביחס לדברים הקטנים.

משחקיות

אוקיי, 2011 הייתה שנה שונה במהותה ממה שאנחנו מכירים היום, ו-L.A. Noire מציג את זה בצורה מצוינת. בעוד שפעם משחקי עולם פתוח כדוגמת Mafia 2 ו-L.A. Noire שהעולם הפתוח שלהם דיי ריק, היו מתקבלים בשמחה ובהמון אהבה מצד הקהל, בתקופתנו משחק עולם פתוח שלא מציג גירויים בכל פינה במשחק פשוט נופל מאחרים בכמעט כל אספקט. ושם נופל L.A. Noire בשנת 2017, משחק שהיה מקבל 9 ואפילו 9.5 אז בעניין המשחקיות, לא יקבל את אותו הציון היום.

אל תבינו לא נכון, L.A. Noire הוא עדיין משחק הנואר המושלם, התיקים שנתקלתי בהם לקחו אותי לכיוונים מדהימים, אם זה פאזלים שדרשו לא מעט מחשבה, חידות מתוחכמות שנשענות על ספרות והיכרות עם העיר, מרדפים יוצאים מן הכלל ומהנים בטירוף על גגות בניינים או על הכביש ובכלל, רואים את המחשבה שהושקעה בכל אחד מהם.

הבעות הפנים עדיין ברמה מאוד גבוהה ביחס למשחקים שיוצאים גם היום, מה שהופך כל נחקר לאתגר בפני עצמו. התנהגות לא נכונה עם הנחקרים והמתושאלים תגרום לבעיות בפתירת התיק, ושילוב של תחקור נכון והצגת ראיות מתאימות יביא לפתרון מבריק ומספק. כל אלו הופכים את L.A. Noire למשחק המושלם לחובבי עולם הנואר למיניהם ואם אתם נמנים מאלו, אסור לכם לפספס את המשחק הזה.

לצד התיקים שהם בעצם המשימות הראשיות, ישנן גם משימות צד, קריאות ברדיו המשטרתי לכל מני מקרים שמצריכים תגבורת, משימות הצד לא ארוכות או מלאות ובדר"כ דורשות בעיקר מרדפים (ברכב או ברגל), מעקבים וקרבות ירי. זה נחמד, אבל בדר"כ לא משהו שיעניין אתכם מספיק כדי לסטות מהתיק שאתם מחכים בקוצר רוח לפתור.

העולם הפתוח כן מרגיש כמו תירוץ לשיחות שמתבצעות ברכבים לעתים, כי לגמרי ניתן להרגיש שהמשחק יכול להתנהל מזירת פשע אחת לשנייה בלי צורך בנסיעות. וטוב עשו המפתחים שישנה האופציה לדלג על הנסיעות לכל מקום שיסומן על המפה.

המשחקיות ב-L.A. Noire היא בדיוק מה שהייתה ב-2011 (למעט שינוי קל בממשק החקירה) וזה לגמרי בסדר, שכן המשחקיות הייתה מעולה גם אז בסטנדרטים של היום. אבל הריקנות בעולם הפתוח משאירה אותו הרבה מאחורי משחקים מצוינים שיצאו בשנים האחרונות ואפילו בשנה האחרונה, והופכת אותו למעט אפור ביחס להרבה משחקים אחרים שיצאו השנה. ובתוך שנת גיימינג מהטובות שהיו בהיסטוריה, זה פשוט לא מספיק.

גרפיקה וביצועים

נתחיל בעובדה שאת המשחק שיחקתי על ה-PS4 Pro בטלוויזיית 4K של Samsung תומכת HDR בגדלים 65' ו-40', שזו הדרך האופטימלית לשחק ב-Remaster, כשהיחידה שעדיפה היא אולי ה-Xbox One X ולא בפער רב.

בעוד המשחק כן עבר שינויים ושיפור גרפי, הוא לא הרימאסטר המושלם, שכן הרבה מהטקסטורות מרגישות מיושנות, והמודלים של הדמויות גם לא חוו שיפור משמעותי מדיי, הרבה מהדמויות חוץ מקול פלפס נראו לי אותו הדבר והפרצוף של רוב הדמויות הוא דיי גנרי עם שינויים קלים.

אולי בגלל שהיה קשה לשחק עם הגרפיקה בלי לפגוע בעיבודים של טכנולוגיית ה-MotionScan המהפכנית שמאפשרת את הבעות הפנים העמוקות, אישית, היה קשה לי להבדיל בין כמה דמויות במשחק במבט הראשון, מה שהקשה על הכניסה המשמעותית לעלילה כמו שרציתי להיכנס, וזה פוטנציאל מבוזבז שיש ב-Remaster הזה, חבל.

Screenshot (326)

השיפור שכן ניכר הוא ברכבים ובחלקים מסוימים בעיר, בדברים אלו נכנס ה-4K לידי ביטוי, כמו גם בתאורה שחוותה שיפור משמעותי מהגרסה המקורית של המשחק. עם זאת, ה-Remaster יכל להציג ביצועים טובים יותר בקפיצה של 6 שנים מאוד משמעותיות בתחום הגרפיקה, וחבל שזה לא קרה.


עם כל זה, המשחק לא חוויית חושים גרפית בכלל, ואף שחקן לא יסבול מאיך שהוא נראה, וגם סביר להניח שהרוב לא יתלוננו, המשחק עדיין נראה בסדר לגמרי, אך כמו במשחקיות, גם בקשר לזה נופל מהרבה משחקים שיצאו בשנתיים האחרונות, ולעתים הרימסטר מרגיש קצת עצל.

גזר דין

L.A. Noire הוא אותו משחק טוב מ-2011, והוא לא חוטא בהרבה דברים, אבל העולם הפתוח שלו פשוט לא מחזיק בשנה שבה יצאו אינספור משחקים שהעולם שלהם יכול לשתות שעות על גבי שעות בקשית (Persona 5, Horizon: Zero Dawn, Zelda: Breathe of The Wild ועוד ועוד).

המשחקים שציינתי כאן בפסקה קודמת הם הרבה יותר מעניינים ממנו בהרבה אספקטים. למרות הכל, L.A. Noire הוא חוויה שכן שווה לעבור אם עד עכשיו לא שיחקתם, והוא כן שווה את הזמן שלכם אם הצלחתם לסיים עם כל המשחקים שותי הזמן למיניהם, תג המחיר שלו הוא מוצדק, אך אם תחכו להנחה, תרוויחו הרבה יותר. 

משחק טוב, אבל..
L.A. Noire הוא אותו משחק טוב מ-2011, והוא לא חוטא בהרבה דברים, אבל העולם הפתוח שלו פשוט לא מחזיק בשנה שבה יצאו אינספור משחקים שהעולם שלהם יכול לשתות שעות על גבי שעות בקשית (Persona 5, Horizon: Zero Dawn, Zelda: Breathe of The Wild ועוד ועוד).המשחקים שציינתי כאן בפסקה קודמת הם הרבה יותר מעניינים ממנו בהרבה אספקטים. למרות הכל, L.A. Noire הוא חוויה שכן שווה לעבור אם עד עכשיו לא שיחקתם, והוא כן שווה את הזמן שלכם אם הצלחתם לסיים עם כל המשחקים שותי הזמן למיניהם, תג המחיר שלו הוא מוצדק, אך אם תחכו להנחה, תרוויחו הרבה יותר.
סיפור
9
משחקיות
7
גרפיקה וביצועים
8.5
8.2
ציון סופי
x

כל החדשות אצלכם בנייד

בטלגרם ובווטסאפ

טלגרם ערוץ
וואטסאפ ערוץ
שיתוף:

מערכת התגובות
התראה
1 תגובה
החדש יותר
הישן יותר הבולט ביותר
פידבקים
צפו בכל התגובות

ביקורת מצויינת !
מקווה שתעלו עוד כתבות וביקורות (גם משחקים שהם לא בטרנד) !!!