ביקורת: Destiny: The Taken King – החזון של דסטני מתגשם

את המסע שלי בדסטני התחלתי עוד ביולי 2014, אז עשיתי את צעדיי הראשונים בשלב הבטא, ולא באמת ידעתי שהמשחק הולך לגזול ממני שעות על גבי שעות עד שגיליתי שכבר מאוחר כי התמכרתי. במהלך כל השנה הראשונה של המשחק נהנתי, העברתי שעות, ניצחתי אלפי קרבות עקובים מדם בקרוסבל (מוד ה-PVP של המשחק), השמדתי אלים, מלכים ומלכות, שליטים ושליטות ומאות אלפים מעוזריהם ונהנתי מכל רגע, אבל תמיד משהו הרגיש חסר, הרגיש שבמשחק יש המון פוטנציאל שפשוט מאוד, לא ממומש עד תום, אפילו לא קרוב לזה. כל הרחבה הוסיפה קצת, אך זה לא היה מעבר לעוד כמה שעות של תוכן חדש ועניין, והנה הגיעה ההרחבה השלישית והגדולה ביותר שיצאה למשחק, במטרה לשנות. האם היא הצליחה? בגדול!

העלילה

הצד החלש ביותר של דסטני עד כה, היה הסיפור. העלילה הרגישה לא גמורה ולא מושקעת, ורוב הדברים המעניינים מסיפור המשחק נקברו בכרטיסים דיגיטליים שנמצאים אי שם באתר האינטרנט של באנג'י ובאפליקציה (כן, אפילו לא זמינים במשחק). קאסט מכובד של שחקנים משובחים לא נוצל כמצופה, או קרוב לציפיות, ה-cut scenes היו מושקעים אך קצרים וחסרי טעם לרוב (ואי אפשר היה להעביר אותם, זה היה נוראי) והכל הרגיש פספוס. ההרחבות שהגיעו לאחר מכן לא שינו יותר מדיי והסיפור המשיך להיות החוליה החלשה ביקום של דסטני. עד שהגיע אוריקס וההרחבה שלו – The Taken King והכניסה רוח חיים בעלילת המשחק כולה. פתאום דמויות קמו לחיים, ה-cut scenes הפכו להרבה יותר מושקעים ומעניינים ודמויות שחיכו לזרוח, Cayde-6 לדוגמה, שמדובב נייתן פיליון בהצלחה רבה, עושים את המשחק להרבה יותר מעניין. לפני שנרחיב על העניין, נגיע לסיפור

https://www.youtube.com/watch?v=PRzmJNUzWp0

אז מה בעצם העלילה בהרחבה?
בהרחבה הראשונה של המשחק – The Dark Below, הכרנו את קרוטה, בנו של אוריקס והבוס הסופי ברייד של אותה ההרחבה – Crota's End. אוריקס היה נסיך בשושלת המלוכה על ה-Hive וה-Hive עבדו אותו והחשיבו אותו כאל. (אל שנרצח אין ספור פעמים על ידי אין ספור קבוצות מסביב לעולם) בכל מקרה, כמו שבטח הבנתם, קרוטה נרצח על ידי הגארדיאנס (השחקנים) ובא לנקום עם צבא של Taken, צבא שהוא גייס בכפייה מכל גזע יצורים שהכרנו עד עכשיו במשחק, על ידי שטיפת מוח, עם תוספת של נשקים חדשים לארסנל וכמות כוח בלתי רגילה, שולח אוריקס את חיילו לכל רחבי הגלקסיה במטרה לשלוט על הכל, וכמובן, לנקום ברוצחי בנו המנוח. מפה נשלחים השחקנים לשורה של פעולות על מנת להתחזק בדרך לקרב הגדול עם אוריקס וכל עוזריו וחלק נוסף מעץ המשפחה שלו (בנותיו).

העלילה מועברת בצורה יוצאת מן הכלל בטיבה, בניגוד לסיפורים הקודמים שהמשחק ניסה להעביר, פה הסיפור ברור ומובן על ידי Cut-Scenes ראויים לשבח והשיחות שמנהלים הדמויות הקשורות לעלילה במהלך המשימות. לצד השיפור המבורך בדרך העברת הסיפור, הוסיפו למשחק שלקח את עצמו די ברצינות עד כה קצת הומור, חלקו משובח חלקו פחות לשיחות בין הדמויות. אציין שוב לשבח את נייתן פיליון על תפקוד יוצא דופן בתפקיד Cayde-6, המדובבת בעלת הכי פחות נסיון בצוות  – מורלה גורונדונה על תפקידה כ-Eris Morn, ואת הגוסט החדש (לאחר שבאנג'י ופיטר דינקלג' נפרדו כידידים) נולן נורת' (דרייק מאנצ'רטד בין היתר) שלמרות הסקפטיות שהייתה סביב השינוי הצליח לעשות עבודה מעולה ולשפר את דמות הגוסט לא במעט.

משחקיות

הגענו לחלק הכי חשוב ומשמעותי בהרחבה כולה, הגיימפליי ששונה כל כך הרבה ממה שהכרנו בשנה הראשונה.

מערכת עליית הרמות:

בשנה הראשונה הרמה שלכם הייתה תלויה בציוד שלכם. המון שחקנים איבדו עניין במשחק כשהגיעו לרמה 20 (המקסימלית עם נקודות נסיון) מהבלבול הרב שהיה במערכת עליית הרמות. הדבר החשוב ביותר על חפץ היה ה-Light, לציוד שלך יש Light יותר גבוה? הרמה שלך תהיה יותר גבוה, בהתחלה הרמה הזאת הייתה 30, לאחר מכן 32 ולאחר מכן 34. בכל המקרים, היה נורא קשה לשחקנים ותיקים להגיע לרמה המקסימלית (למעט ההרחבה השנייה) ונורא מבלבל לשחקנים חדשים לקלוט את הרעיון. באנג'י החליטו שיש לשנות והעלו את הרמה המקסמילית לרמה 40, כדי להגיע אליה, לא תהיו תלויים כלל בציוד שלכם, הכל עם נקודות נסיון. לאחר מכן, הLight מתחיל לקחת תפקיד חשוב יותר. כדי לקחת חלק במשימות ופעילויות של ה-End Game עליכם להיות עם לייט גבוה (280+), איך מחושב הלייט?
כל שריון ונשק במשחק נמדד בכוחו לפי Light. ההגנה על שריון היא Light וההתקפה על נשק היא Light, כך גם הניקוד שקיים על הגוסט שלכם, על חפץ הקלאס שלכם ועל הארטיפקט שלכם. כמה זה חשוב? הרבה יותר מהרמה. שחקן ברמה 40 עם Light 200 נחשב כשחקן חדש בהשוואה לשחקן ברמה 40 עם 310 Light (כמות הלייט המקסימלית במשחק כעת). בשורה התחתונה, קרה שינוי והמערכת קצת יותר פשוטה ממה שהייתה והרבה יותר ידידותית לשחקנים חדשים, באנג'י עשתה עבודה טובה בקטע הזה.

המשימות הקווסטים ושאר הדברים שיש לעשות במשחק:
נתחיל במשימות, המשימות החדשות שהגיעו בהרחבה הן שיפור משמעותי למשימות שקדמו לה במשחק הבסיסי ובהרחבות קודמות. הן מרגישות אחרת, הן משוחקות אחרת, ויש הרבה יותר לעשות חוץ מסתם להרוג כל מה שזז, להתגנב בצורה בלתי נראית בלי שהמפלצות באזור יריחו אותך, לטפס על בניינים ולעשות דאנקים עם רליקים, הכל מרגיש יותר טוב והרבה יותר מושקע.

משימות הסטרייק:

ההרחבה הביאה עמה כ-5 משימות סטרייק חדשות. משימות הסטרייק אלו משימות ארוכות יותר ומורכבות יותר ממשימה רגילה, עם בוסים חזקים יותר ומכניקות שונות ומסובכות במקצת מהמשימות הרגילות בסיפור. הסטרייקים בשנה הראשונה היו נחמדים, אך היו בעיקר בנויים בתבנית ברורה של "תהרגו גלי אויבים פה, גלי אויבים שם, מיני בוס, עוד קצת אויבים ואז את הבוס הגדול שהוא בעצם סופג כדורים כמו מטורף" הקרבות המשעממים הביאו את השחקנים מהר מאוד למציאת פתרונות יצירתיים לנצחון הסטרייקים תוך כדי ניצול באגים במשחק (או במילה אחת, צ'יזים) וזה דבר שהתבקש נגד בוסים כל-כך מתסכלים ומשעממים. ההרחבה הזאת משנה את הכל ובגדול, הקרבות נהיו הרבה יותר מעניינים והרבה יותר דינאמיים, הבוסים נהיו הרבה פחות סופגי כדורים והרבה יותר דורשי מחשב ואסטרטגיה נכונה.

בין אם זה קרבות עם 2 בוסים במקביל, אחד מפציץ בירי ארטילרי ואחד שקופץ על השחקנים קפיצות ראש, או קרב עם בוס ענק עם גרזן גדול בחדר חשוך לחלוטין ומפלצות שמנסות להתפוצץ עלייך במקביל, הסטרייקים החדשים הם כיף לא נורמלי והם דורשים מהרגע הראשון עד הקרב נגד הבוס הרבה יותר מחשבה ותכנון מראש מאשר כל סטרייק בעבר. בנוסף לסטרייקים החדשים, סטרייקים ישנים קיבלו חידוש מרענן על ידי פלישת צבא ה-Taken של אוריקס לתוכם ושינוי של הבוסים והקרבות על מנת להתאימם ל-Taken. הכל מרגיש טוב נראה טוב ומעוצב טוב, והסטרייקים חוו שינוי נורא חיובי ומרענן ללא ספק. מעבר לקרב, תוספת חיוביות ומרעננת ביותר היא פרסים מהבוסים שמותאמים לבוסים שנהרגו, הקסדה של הבוס, נשק שפועל בטכנולוגיות של היצורים שהרגנו ואפילו גלימות להאנטר. דבר המוסיף המון עניין לסטרייקים.

ברגע שהסטרייקים מתחילים להיות קלים מדיי או פחות מדיי מתגמלים, תוכלו להיכנס לפלייליסט ההירואי של הסטרייקים, מה שיכניס אתכם עם קבוצה של עוד שני שחקנים רנדומליים או עם חברים לסטרייק רנדומלי בדרגת קושי גדולה יותר, שלושה סטרייקים ברצף יעניקו לבעל הרצף פרס שווה. גם זה קל לכם מדיי? כל שבוע תוכלו לשחק בסטרייק הנייטפול (Nightfall) השבועי, שזה בעצם סטרייק קיים אך בדרגת קושי הכי גבוהה הקיימת לסטרייקים ועם מודיפיירס, לדוגמה – בלי ראדר, השחקנים מקבלים יותר נזק כשהם באוויר, הקיבולת של השריון עולה אך הוא לא מחלים ובונוס נזק משמעותי לאחד משלושת האלמנטים. בעבר אם כל חברי ה-Fireteam היו מתים, הסטרייק היה מתחיל מהתחלה, העניין הוסר מהמשחק עם ההרחבה ויש תחושה שבעקבות כך נפגעו הפרסים השווים שהנייטפול היה מעניק למשלימו כל שבוע. עדיין יש סיכוי לקבל ציוד טוב כמובן, אבל נראה שהוא ירד משמעותית.

הקווסטים

מערכת נוספת שנכנסה למשחק היא מערכת הקווסטים, המערכת הזאת הייתה עד כה במשחק אבל התחבאה בתוך באונטיז אקזוטיים. קווסט זה בעצם שורה של דברים שיש לבצע, לחסל מפלצות בפטרול (העולם הפתוח במשחק), לבצע משימה מסוימת שפתוחה רק לקווסט או פתוחה תמיד אך עכשיו בדרגת קושי גבוהה יותר, לאסוף משאבים בעולם, להרוג בקרוסבל עם הנשק הזה ולנצח במוד ההוא וכו'. כל שחקן יכול להחזיק עד כ-32 קווסטים ואני יכול להעיד שעד עכשיו לא סיימתי עם כל הקווסטים שיושבים אצלי ברשימת ה"לעשות" (זה לא מנע ממני להגיע ל-Light 304 בעת כתיבת מילים אלו). הקווסטים עושים משהו שלא קרה עד עכשיו בדסטני, וגורמים להרגשה שיש יותר מדיי מה לעשות וקשה נורא יהיה לסיים הכל, המערכת הזאת היא ללא ספק בשורה לכל שחקן ואני לא יכול לחכות ולראות מה יעשו איתה בעתיד.

לא רק קווסטים של רשימת מטלות קיימים בדסטני המחודש, רוצים משהו קצת יותר מעניין? כל שבוע תוכלו לקחת ממוכר הנשקים ב-Tower חמישה נשקים לבדיקה בשדה הקרב, על כל נשק יש משימה שיש לבצע. רוצים להרגיש קצת נשקים אחרים ומגוונים? זה הדבר בשבילכם.

ה-Dreadnaught

לאחר ששנה שלמה טיילנו בכדור הארץ, בירח, בונוס (נוגה) ובמאדים, הגיע הזמן לרענון. האזור החדש בו אנו יכולים לסייר ולכסח תחתים הוא ה-Dreadnaught, ספינת החלל והמבצר של אוריקס. הדרדנוט לא דומה בשום דרך לאזורים שהכרנו עד כה, הוא מלא בתעלומות (חלקם טרם נפתרו) ובמסתורין, המילה שמתארת את הדרדנוט הכי טוב היא (כמו שחברי לקלאן רונן נוהג לומר) קולוסאליות, המחסור ב-Sparrow (אופנוע מרחף שבו ניתן להשתמש בכל אזור מלחמה אחר) והמבנה האפלולי והכאוטי גורמים לשחקן להרגיש קטן מאוד באזור. הפיצ'ר המרכזי בדרדנוט הוא המוד המיוחד לפטרול בדרדנוט – Court Of Oryx. המוד הזה מאפשר לזמן בוסים ברמות קושי שונות ברמה הכי קלה בוס אחד רנדומלי, ברמה הבינונית שתי בוסים רנדומליים, ברמה הקשה – בוס אחד נורא קשה שבועי. המוד הזה הוא אחד המודים היותר מרעננים בעולם הפטרול שהיה ריק עד כה בדסטני. הוא דורש שיתוף פעולה ודינאמיות בדיוק כמו הסטרייקים, ויכול לדאוג טוב מאוד לכך שלא יהיה משעמם.

הקרוסבל (PVP)

גילוי נאות: אני מכור לקרוסבל, זה המוד עליו העברתי ככל הנראה את רוב שעות המשחק שלי, אני חלק מה-5% של השחקנים עם הכי הרבה הריגות בעולם, חלק מה-6% עם הכי הרבה אסיסטים בעולם וטופ 5% בנצחונות, מכור זו המילה ללא ספק. אני לא הכי אובייקטיבי כשזה נוגע לקרוסבל, מעולם לא הייתי, תמיד הגנתי עליו נגד גל של שנאה מצד חברי הקלאן ותמיד דאגתי להראות להם (בכוח) דווקא את הצדדים החיוביים. לשם הביקורת ובשם המקצועיות, אהיה אובייקטיבי לחלוטין.

אז מה בעצם התווסף לנו? מספר מפות, שלושה מצבי משחק מעניינים ושינוי ענק לנשקים ששלטו בקרוסבל עד ההרחבה. אצייר לכם את התמונה של הקרוסבל בשנה הראשונה: תדמיינו לעצמכם שני נשקים חזקים, בצורה מוגזמת ביותר, Thorn ו-The Last Word שמם שניהם אקדחים אקזוטיים שנמצאים בסלוט הנשק הראשי, אחד הוא אקדח שנשלף הישר מדמותו של קלינט איסטווד באחד המערבונים בהם שיחק והוא הורג במהירות מטורפת, השני הוא נשק עם אימפקט נורא גבוה שיכול להרוג ב-2 יריות נכונות. תתארו לעצמם את החוויה של לשחק במוד כשחקן חדש, בלי אחד משני הנשקים החזקים בצורה מוגזמת האלו, האם הייתם נשארים לשחק הרבה? אם התשובה היא לא, אתם הרוב, אם התשובה היא כן, אז תתכוננו להפוך לפקעת עצבים בכל פעם שתשימו ידיכם על קונטרולר. נגיד שאתם מלאי סקיל והצלחתם ואתם ממשיכים להצליח לשרוד את הקרב עם שני אלו, האויב הבא שלכם הוא לאגרים, לאגרים הם נוראיים, במקום שחווית המשחק שלהם תינזק, חווית המשחק של השאר נפגעת בכך שהלאגרים משתגרים סביב המסך וכמעט בלתי אפשרי לגרום להם נזק, בהצלחה!

לא עוד! לאחר שכמה לאגרים שניצלו את הלאגים לטובתם בצורה שיטתית קיבלו באן, ולאחר שהנשקים החזקים בהגזמה אוזנו ואף הוחלשו משמעותית, הקרוסבל הוא מקום בו כל נשק יכול להצליח בידיים הנכונות, אתם לא צריכים לבחור בין שני נשקים מטורפים, אתם יכולים לבחור מה שמתאים לסגנון שלכם ולהנות, הגיוון שהביאה עמה ההרחבה מטורף ויש לכם שלל נשקים מהם תוכלו לבחור, אתם אוהבים לרוץ כמו משוגעים ולרסס? רובים אוטומטיים ושוטגנים זו התשובה, אתם אוהבים לשחק קצת יותר מאחורה? גם לזה יש פתרון, אתם יכולים לבחור בעצמכם איך לכסח תחתים בלי ששום דבר יפריע לכם. הקרוסבל הפך למקום הרבה יותר טוב ממה שהיה ואני שמח מהשינוי.

המודים החדשים גם הם מוסיפים המון, המוד המועדף על ידי הקהל הוא Mayhem Clash שזה בעצם Team Deathmatch רק עם סופרים כל כמה שניות (במקום כמה דקות), רימונים כמעט בצורה בלתי נגמרת ומתקפות נשק קר חזקות שנטענות מהר יותר, אין זמן המתנה בין מוות לחזרה לחיים ומה שהולך שם זה שגעון מוחלט, המוד הזה הוא המוד המושלם לפריקת עצבים ואני נורא נהנתי בו, במיוחד כשהייתי צריך לפרוק עצבים ועם שירים של Guns n' Roses ברקע.
מוד נוסף הוא Rift, שזה בעצם Capture the flag רק שה"דגל" או הספארק במשחק הוא באמצע, ובמקום להחזיר אותו לבסיס שלכם אתם צריכים להחזיר אותו לבסיס האויב. והאחרון הוא Zone Control, שזה בעצם מוד קלאסי שטרם היה בדסטני בו המטרה היא לשלוט בכמה שיותר נקודות שליטה (A, B ו-C) כמה שיותר זמן על מנת לצבור נקודות (אין נקודות על הריגות).

King's Fall Raid – אחת החוויות הכי מעניינות שהיו לי כגיימר

דסטני לא המציא את משימות ה-Raid, אבל הוא עושה את זה ממש, ממש טוב. לאחר שמשימות ה-Raid לקחו תנומה קטנה של הרחבה אחת מאז ה-Raid האחרון, הגיע King's Fall שכשמו כן הוא, דורש מאיתנו להפיל את המלך והאל של ה-Hive וה-Taken – אוריקס. הרייד הוא פעילות לשישה שחקנים והוא מציג חידות ומכניקות מסובכות ומסורבלות להבנה, ולא זורק שום רמז לשחקנים. אני ומספר חברים מהקלאן החלטנו להיכנס לרייד בצורה עיוורת, בלי לקרוא עליו כלום, בלי לראות כלום ביוטיוב, פשוט להתמודד, הרייד נפתח ביום שישי הראשון לאחר שחרור ההרחבה וכשנכנסו אליו לא ידענו למה אנחנו נכנסים. כתבה מורחבת על החוויות וההתרחשויות מהשבוע שלקח לנו להשלים את הרייד תפורסם בקרוב, אך אשתף בקצרה על החוויה. הרייד בהרחבה הוא אחד הדברים המורכבים בהם פגשתי בגיימינג, אולי לאחר שיודעים את הדרך להביס את הבוסים ואת הפאזלים זה לא נראה כזה קשה, אך להגיע לשיטות ולדרך זה לשבור את הראש, הרייד מאלץ את ששת החבר'ה האמיצים שנכנסו אליו בלי לדעת כלום לפעול כקבוצה באופן מושלם, לעשות מספר לא מבוטל של סיעורי מוחין עד שמגיעים לפתרון וחוסן מנטלי כדי לדעת להמשיך להיכשל ולנסות שוב עד שמצליחים.

הרייד פורר את כולנו לחתיכות בלי יוצא מן הכלל עד שהבנו איך עוברים כל בוס וכל פאזל, ולא היה דבר יותר מספק מהפרס שנופל מהבוס או מהתיבה שצצה בסוף. השיח הקבוצתי חייב להיות מתואם ומתוקתק אך בהתאם גם סבלני ולא מעט ריבים שפילגו את הקבוצה צצו. עם זאת, החיבור הקבוצתי הוא כיף לא נורמלי ומביא גם לרגעי אושר משותפים שמביסים את הבוס, ולהמון צחוקים בחלקים מסויימים ברייד שפחות מלחיצים מבוס ענק ומפחיד שיורה על כולם בלי הרף. כעת כאשר אני מריץ את הרייד כל שבוע מחדש בשביל הפרסים השבועיים, אני נזכר ברגעים מהנסיונות הראשונים, כאילו היו מקום ב"עולם האמיתי" בו קרה לי משהו שנכנס לי לזכרון ואני חווה פלאשבקים ובעיקר צחוקים על השטויות שניסינו כדי להביס את החידות והבוסים.

ויז'ואל וסאונד:

הגענו לחלק האומנותי של הערב, ולמרות שהוא לא החלק שעליו תיפול ההרחבה, הוא חשוב- עיצוב השלבים בהרחבה הוא מהטובים שראיתי אי פעם במשחקים מהסוג הזה, מעבר ליופי שמסביב לשלבים הם מתוכננים בקפידה רבה ובמחשבה רבה ומלאים בסודות, אין לי שום דבר לעשות חוץ מלשבח את צוות עיצוב השלבים בבאנג'י על עבודה נפלאה, ועל הטמנת המון סודות שמי יודע אם כולם התגלו. אחד הסודות שיותר הפליאו אותי זה סוד במשימה Lost To Light שם אם מגיעים לאזור בו התקיים סטרייק מההרחבה הקודמת מגלים שכל האויבים בסטרייק כולל הבוס נהפכו ל-Taken ועל השחקנים לנצח את כל ה-Taken על הספינה ב-10 דקות.

כאשר המשימה הזאת היא במשימה ההירואית היומית ומצליחים לעשות אותה, מקבלים צלף אקזוטי מיוחד שהוא ממשיך דרכו של ה-Black Hammer הצלף האגדי מההרחבה הראשונה. סוד נוסף טמון איפשהו בעולם בקשר לאקזוטי נוסף שהוא בעצם משגר לייזר ענקי ובעל עוצמה, שעד כה אף אחד לא יודע איך להשיג אותו. המסתוריות שהביאה עמה ההרחבה לעולם מטורפת וזה מדהים להסתובב באינטרנט ולראות כל כך הרבה תאוריות ודיבורים על מציאת סודות בעולם המשחק, באנג'י? כל הכבוד.

הפסקול של ה-Taken King גם הוא מושלם, עם מוזיקה חזקה ואפלה שמוסיפה למסתורין ולתחושה החולשה של השחקן והכבירות של העולם, לדעתי פסקול טוב הוא פסקול שמוסיף לאווירה של המשחק בצורה מושלמת, וזה בדיוק מה שהפסקול הפנומלי של ההרחבה עושה.

[divider]