מבט חטוף; LawBreakers

לצד תשבוחות לקליף בלצינסקי (=נקדים תרופה למכה ונסתום לכל החָפֵצים את החור בהשכלה; מדובר באחד מאבני היסוד שבהפקת Unreal ו־Gears of War לאוויר העולם, וגם בחשבון טוויטר משעשע למדי) וצוותו על ניסיון הרוקחות שבכניסה למחוזות ה-״Hero-Shooter״, טענתי את האלפה בתהיה על הקנקן על כל גיבובי התווים שנרקמו אודות האלפה הסגורה שהריצה החבורה תלויית האילנים, ובמחי רגע עיניי נהיו אוזלות – יד כשנשאבתי פנימה; אחרי הטיזינג הכושל וכל בלבולי השכל – יש עם מה לעבוד כאן? סחבקנו נשלח לשוחות שדה הקרב האפל כדי להגיע עם תשובה, שהיא – בערך (?).

בשונה ממשחקים אחרים מהז'אנר שמנציחים את כל התווים בקופסת הנגינה על הדמויות, מורכבותן וסגנונות המשחק הייחודיים להן – LawBreakers מנער מעצמו (ומכם) את התפיסה הנישתית הזו כשהולך על הפשוט; יש ארבעה קלאסים שונים – כל קלאס מתואר כ־״Breaker״ (מכאן מגיע הטייטל), וזהו. הדפוס מוכר וידוע, ולא מכריח אתכם להרביץ שעות מול הרי טקסט ואתרי אינטרנט שונים כדי להבין איך אותן מכניקות עובדות בסינרגיה עם ה'גיבור' הרנדומלי שבחרתם במסך הטעינה –› בלצינסקי טוען (=ומתעקש) שכאן נכנסת ייחודיותו של LawBreakers אל מול אזור חיוגן של המתחרות; הדמויות לא שונות תוהו מדמויות אחרות, לכן לא תמצאו פטריה מהלכת על שתיים באותו יקום אוטופי עם ערפד מלקק־חרבות ולוצ'אדור מעופף, נניח (=נו, הייתי חייב) – סוג הטירוף הזה, לטענתו, פוגע במשחק ויוצר לו בעיית אופי מגמתית. זו הסיבה שמשחקו חף מפשע הקוהסיביות or so called חששו מכישלון קופתי מהדהד שטורח לתת לו טפיחה על השכם בכל צעד ושעל שבו הולך.

וזה יושב היטב על הנרטיב. הרי גם אני, רפה השכל והפלצן הממוצע, לא הייתי להוט לפרט מי הוא ה־Enforcer עם נשק התפרנים הקלאסי ומה היא מהותו בפסיפס הגדול שמרכיב את המשחק, או מי הוא ה־Titan ואיך הפך ממפצלח גולגלות ברישיון ל־Breaker מן השורה, מהסיבה שלשניהם (ולכל קלאס במשחק, ברמה העקרונית) יש מוטיב משותף; הם פשוט לא מעניינים. בנוסף לרצון המפתחים שלא לקחת את יצירתם ברצינות (=ואוי־לי, כמה שהם דאגו להשתית זאת היטב על חלקי המוצר הראשוני); מי אני שאטרח להלאות במילים ולא לעשות איזו ג'סטה?

נו, בואו נדבר על הגיימפליי. אז… אתם הולכים (=כאילו, ליטרלי. נראה שמנטרתו של קונטר סטרייק הולכת היטב עם הגחמה שבאי הוספת מקשי ספרינט), יורים בנשק, ממלאים אובג'קטיב לא רלוונטי במיוחד ומחסלים את כל הבא ליד; לא נעים לכתוב, אך זה הטוב ביותר שתינוק מגודל כמוני יכול לבקש. אין יותר מדי במה להתעסק; יש אנשים שצריך לחסל, דם שצריך להישפך ואויבים שצריכים לקבל בראש. ברצינות, זה כמה שהרעיון פשוט, וכל אות אחרת מהסְכֵמה מיותרת. ושלא תסקלו אותי באבנים לבטלה; בעודי מנסה לפענח את ה־DNA של המשחק תוך שמחסלים אותי בהרמת עפעף, הבנתי. הבנתי כמה טיפש ומגוחך הייתי. עם כמה שאני משתדל לסגל לעצמי איזושהי חשיבה שכלתית ולא רגשנית־ילדותית, כזו שמסוגלת להבחין, לתייג ולעלות על המוקד קונספט שגימיקים ושטויות הם נר לרגליו, כאן פשוט נעצרתי – מאחר שהמשחק, מבעוד מועד, פוסח על שתי הסעיפּים; הוא לא מנסה להטעות את הצרכן בגחמה סמויה – הוא עושה מעט, ועושה אותו טוב. ברטרו־פספקטיבה ובניסיון להיות כמה שיותר אובייקטיבי – הגיימפליי, אומנם, מעוטר בחלקים בעלי גרביטציה נמוכה שמעניקים נופך מעט שונה בעיצוב החוויה, זאת לצד אזורים ייעודיים לקפיצה וקאבר כצ'יפס פריך בצד, עדיין המשחק משדר נימת אולדסקול שרק רוצה לנער את שוק ה־FPS מדריסת רגלו של אותו האדיוט הממוצע, זה שחסרים לו כמה שיעורי ״היגיון בריא״ בהבנת הלך הרוח המקומי.

ובכל זאת, 'חוויה חלקה' לא הייתה לי עם LawBreakers. כיאה למשחקים המצויים בשלבי אלפה, ניתן לסלוח ולהעלים עין בעת הפסיקה על אי אטרקטיביותו של התוכן המוצע לשחקן. עם זאת, בעיות ההתאמה היו אלה שהותירו אותי יושב אל מול המדוכה בהבעה סובלת ותוהה; למה קליף וחבורתו דורשים לקבל ממני את ה״כיף״ המיוחל, אותו כיף מצלצל שהם קיבלו על עבודותיהם הקודמות, בעוד שדעתנו קטביות לחלוטין? הרי לא ייתכן שאהנה מירי רצוף לרגליים שלי ומערימות הדם המסחריות שנמצאות לידן, ואני בכלל לא מתלוצץ; אחרי כמה סיבובים בתולים, גיליתי במשחק מערך שלם של ראשונה, עיקרית וקינוח במחיר העסקית; LawBreakers דלה מהמעבד המאוד סביר שלי (לכל התוהים; המשחק נבדק על מערכת עם הרכיבים הבאים; i5 4590\R9 390\20GB RAM) מאה אחוזי מאמץ (!), דבר שהוביל במדרון חד לירידות FPS עמוקות, זאת לצד קריעות בלתי פוסקות במסך (=אתם יודעים, כסלטים בצד), לאגים דכומטיים ונגועי לייטנסי שאינם אוחזים ברמת האנלוגיה לאינטרנטים הביתיים (=שכן, הרי, חקרתי את הנושא לעומק ומסתבר שלא רק אני שקוע בחול הטובעני) כמנה העיקרית – והסוף המתוק, כנכתב, טמוע היטב בקינוח; כל העבודה על ה־feedback המגמגם שמוסמר לאימרסיביות הגיימפליי הוא זה שלוקה הכי הרבה בחסר (=זאת, בין היתר, נגזרת של אנימציות ריקניות ומונוטוניות, פליירים חובבניים ומנוע שדורש ליטוש נוסף).

אז כן, לא הייתי קורא לזה ״היתפסות לקטנות״ כמו שזה ניסיון להבין במה זכיתי, כי התקשיתי לעכל את החוויה העגומה הזו. הרגשתי כאיילה שלוחה שנפלה קורבן למלכודת ביער, ואם בהתחלה סברתי שהבעיה היא אצלי, שכן לא ייתכן שנהניתי כל־כך בהתחלה ולבסוף ״פורטינג״ הוא השרץ שקלקל את החגיגה, לאחר שעוד אנשים מהקהילה שיתפו עמדות זהות – מחובתי להרעיף תווים זועמים על האשם האמִתי – המשחק – ו(לנסות) לנתח מה לעזאזל קרה בדרך. לבסוף נזכרתי שמדובר באלפה בילד, ומן הראוי והצפוי שמשחקים כאלה יאחסנו בתוכם את כל הירקות הידועים שחוגגים כמלכי הטמטמת של שעות הלילה הקטנות. זה הרגע שבו החלטתי שאחכה; אחכה לראות איך LawBreakers יתעצב בעתיד ובהתאם למשובי הקהילה, ולבסוף אחזור – אראה ואסכם. בינתיים גם לי וגם לכם יש מספיק משחקים טובים (וגמורים) לשחק בהם; ובנימה הזו, אחזור לי לשייט באינטרנט בתקווה לרכוש אמצעי בידור אחרים.

LawBreakers מתוכנן לצאת במהלך השנה ל־PC במחיר ״סמלי״, לטענת המפיצה Nexon. לפי שעה לא ידוע אם המשחק ישוחרר רשמית לקונסולות הדור הנוכחי, אולם יש נכונות מצד המפתחים (=Boss Key Productions) לעשות זאת. מה דעתכם על LawBreakers? תשחקו בו?

[divider style="solid" top="20" bottom="20"]