ביקורת: The Wolf Among Us הפרק הראשון

בסוף 2011 ועד מספר חודשים ב-2012, Telltale שחררו לעולם את המשחק The Walking Dead, המשחק הקסים את כולם בסיפורו המרתק וברעיון המקורי (על אף שהוא מבוסס על קומיקס) ואפילו זכה בתואר משחק השנה לשנת 2012, ואפשר לומר שבצדק. ואתמול (ה-11/10) שוחרר הפרק הראשון במשחק החדש שלהם – The Wolf Among Us וינסה להביס את הרף שהציב לו The Walking Dead, עד איך שזה נראה עכשיו? הוא גם מצליח.

עלילה: 
המשחק מכניס את השחקן לנעליו של Bigby – הזאב הרע מכל האגדות שאנחנו מכירים, מאגדת שלושת החזירים ועד כיפה אדומה. Bigby הוא השריף של Fabletown, עיר שמפוזרת לה ברחבי ניו יורק, בה חיים הדמויות מהאגדות שכולנו מכירים, כדי להשתלב עם בני האנוש, הדמויות מהאגדות שלא נראות כמו בני אדם צריכים להשתמש בשיקוי שנקרא Glamour ואפשר לקנות אותו אצל מכשפות, מי שלא משתמש בשיקוי ונשאר בצורתו הרגילה, מועבר ל”חווה” כדי לא לסכן את קהילת האגדות, החווה היא מקום מרוחק מהעיר שלבני אנוש יהיה קשה להגיע אליו, אפשר לקרוא לחווה בית כלא.
להיות שריף בעיר כזאת… מיוחדת זו עבודה לא פשוטה, אם זה להעיר למספר אגדות על השגת ה-Glamour עד למנוע מאגדות מלהרוג אחד את השני. בלי להיכנס לספוילרים, הבאלגן מתחיל שרצח קורה בקהילה, התפקיד של Bigby הוא כמובן למצוא את הרוצח ומהר, לפני שיהיו עוד קורבנות.

הדמויות שפגשתי בפרק הראשון החזירו אותי כמה שנים אחורה לילדות שלי, ואז.. גם דיי הרסו אותה, The Wolf Among Us שובר לנו את המיתוס: “והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה” (אם כבר קלישאות מאגדות, הוא גם לא מתחיל ב-“היה היה פעם”). והוא מציג לנו את המציאות הקשה של האגדות שנפלטו מעולם האגדות היישר לניו יורק האכזרית למלחמת הישרדות בה נסיכים עובדים במספר עבודות כדי לממן מגורים בחור או את הסיפור של אגדות מוכרות לאחר הסוף הטוב: שלגיה שהתגרשה מהנסיך שהציל אותה כי הוא בגד בה עם אחותה החורגת ועכשיו היא העוזרת (מזכירה אם תרצו) של ראש העיר וסגנו, חוטב העצים מ-“כיפה אדומה” – הגיבור המיתולוגי של כל ילד קטן שהפך לאלכוהוליסט ואיש רע ואפילו הזאב הגדול הרע שהפך בין רגע מהרשע הנוראי לשריף הטוב. כל אלו ועוד הרסו לי את כל מה שחשבתי על האגדות המוכרות לי מהילדות, ולא יכולתי שלא להתבאס בעת כל גילוי מהסוג הזה ובכל פעם שנשבר לי מיתוס מחדש, ולחשוב שזה רק הפרק הראשון מה שאומר שיהרסו לי עוד הרבה דמויות מהילדות. 

משחקיות:
המכניקה ב-The Walking Dead אם לומר את האמת, לא הייתה הדבר הכי טוב ש-Telltale יכלו לעשות, וזה היה מאכזב. אך ב-The Wolf Among Us הם ללא ספק התעלו על עצמם, השליטה המגושמת שהכרנו ב-The Walking Dead כבר לא כאן, והשליטה הרבה יותר מהירה ונוחה. כאשר שינו לגמרי את המערכת שמשמת לאינטראקציה עם פריטים בסביבה, כשעכשיו במקום שמה שאפשר לעשות עם הפריט מונח אחד מתחת לשני, נפתח לנו עיגול אופציות שמונע אפשרות להתבלבל בין האופציות הקיימות ולתסכול, השיפור הזה הוא אחד הדברים הקטנים יותר במשחק וגם מה שעושים אותו טיפה יותר טוב.
גם מערכת הדיאלוגים במשחק טיפה שונתה, ארבע האופציות המוכרות לנו עדיין קיימות, אך מוצגות בדרך הרבה יותר נוחה לקריאה ולבחירת תשובה, במיוחד במקרים כאלו שצריך לקרוא ולענות מהר. אם כבר מדברים על דיאלוגים – הדיאלוגים במשחק מגוונים ועשירים, תמיד היה לי מה להגיד ולעולם לא הרגשתי שהייתה חסרה תשובה ושאין מה שאני באמת רוצה לענות. האופציות לרוב מערבות את איך שרוצים להגיב לאותה הדמות בגלל מי שהיא או בגלל מה שהיא אמרה, אם זה תקיפות או נחמדות ואפילו הומור ושתיקה. בדומה למשחקים אחרים של Telltale, הדמויות יגיבו בהתאם לתגובתכם ואף יזכרו מה אמרתם להם ואיך הגבתם, דבר שאולי עשוי לחזור לרעתו או טובתו של השחקן בעתיד.

גם סצנות ה-QTE (סצנות ה”אקשן” – Quick Time Events) עלו בדרגה מאז The Walking Dead, ועכשיו במקום לחיצה בלתי פוסקת על כפתור ה-Q ואז ה-E וכמה לחיצות עם העכבר בדרך, הקטעים המשלבים QTE דורשים הרבה יותר מזה, כאשר יש פחות צורך בלחיצה בלתי פוסקת על כפתורים, ויותר צורך בשימוש בעכבר ובכפתורי התזוזה כדי להתגונן ולברוח ממכשולים ומכות של האויב ולפעמים אפילו לבחור איפה להטיח את האויב או בעזרת מה להכות בו. ההרגשה בקטעים האלו ב-The Wolf Among Us מאוד מספקת כאשר מצליחים, ומאוד נלחצים לא להצליח ולהיפגע. סצנות הקרב מלאות באקשן וברוטאליות מהסיבה הפשוטה שקשה מאוד להרוג דמויות מהאגדות, מה שמוביל לסצנות קרב ארוכות מהנות ומלאות במתח. עם זאת, הסצנות האלו יותר מדי קלות, ואין אופציה לבחירת רמת קושי, חוסר האתגר יכול לאכזב מספר שחקנים, ואותי אישית הוא אכזב.

מעבר לקטעי האקשן, קיימים גם קטעי “פאזלים” וחקירה, בהם צריך לחקור זירות פשע או לחפש על דמויות בארכיון הספרים. הקטעים האלו לא מפילים קטעי חקירה במשחקים אחרים שעשו את זה, אבל הם ללא ספק לא מאכזבים, מתישים או מעצבנים ואפשר להעביר אותם בכיף, גם כאן רמת הקושי היא דיי קלה והאתגר לא ממש קיים, אבל את הסקת המסקנות יאלץ השחקן לעשות לבד.

על הבחירות עדיין לא אוכל לדבר בהרחבה ולומר אם הם באמת משנים משהו כי זה בדרך כלל משפיע לטווח הרחוק, אבל לאחר שעשיתי שני שמירות עם בחירות שונות אוכל להגיד שבנתיים הסדר שבו בחרתי להגיע לאירוע מסוים, השפיע מאוד ובשמירה אחת עשוי להיות לי קשה יותר מאשר בשמירה השנייה בגלל (או בזכות) בחירת סדר העדיפויות.

גרפיקה: 
בדומה ל-The Walking Dead, גם The Wolf Among Us מבוסס על קומיקס, ול-Telltale חשוב מאוד להראות לנו את זה עם גרפיקה ייחודית שלא ראיתי קודם במשחקים עם Cel-Shading, הגרפיקה מצליחה להעביר במדויק את האווירה המתאימה בכל מקום – מהחדר החנוק מעשן סיגריות של Bigby, עד האווירה האפרורית והאפלה של ניו-יורק אבל בלי להתקמצן בצבעים שפשוט מרגישים טוב בעין.

פסקול וסאונד:
בהרמוניה מושלמת עם הגרפיקה, הפסקול מצליח גם הוא להעביר לנו את אווירת המשחק האפלה והקודרת, בכל קטע, להעצים את הרגש בקטעים עצובים ואף להגביר את המתח בקטעי אקשן, הפסקול לא דומיננטי מדי, ולא פאסיבי מדי והוא פשוט מושלם. הדמויות במשחק לא מונוטוניות ויש הבדלים בטונים בהתאם להתפתחות השיחה והרעש של שבירת חפצים בסצנות קרב מספק ומרגיש טוב.

[divider]