הקונסולה שהצילה את הגיימר שבי

בשנים האחרונות פגשתי מספר סוגים של אנשים עם בעיה זהה. תלמידי תיכון, חיילי צה"ל, אנשים עובדים, אנשי משפחה סובלים ממחסור חמור בזמן משחק. אני מצידי הסתכלתי מן הצד בתמיהה, שכן כיצד יתכן שלתחביב כה מרכזי בחייהם לא ניתן להקדיש ולו שעה בשבוע. ואז צה"ל החליט לגייס…

בתור שחקן מחשב מזה שנים רבות, פיתחתי נטייה למשחקים הנחשבים "כבדים" למשל משחקי עולם פתוח, משחקי אסטרטגיה, וסימולטורים. משחקים אלו דורשים כידוע זמן רב והשקעה רבה עוד יותר על מנת להפיק מהם את מיטב ההנאה. מרגע גיוסי זמני הפנוי התקצר באופן דרמטי. גם לאחר סיום פרק הטירונות הדורשני את רוב ימיי אני מבלה בבסיס, מה שמשאיר זמן מינימלי אם בכלל למשחק. כתוצאה מכך, נמשכתי באופן טבעי למשחקים בעלי סיפוק מיידי יותר (במקרה שלי Rocket League), המהווים הנאה רגעית עם חברים.   

בעבר נהגתי ללגלג על משחקי מובייל, יחס ההשקעה לתמורה היה לא הגיוני במקרה הטוב. לא רק שהתוכן במשחקי המחשב איכותי יותר, אלא גם לא נעול מאחורי זמני המתנה מגוחכים שעל מנת להתקדם בקצב המהיר יותר מההליכה של בראן סטארק. אך הפלא ופלא כאשר יש לך מספר דקות בודדות לוותר עליהן פה ושם, הפלאפון התמלא בשלל אפליקציות אשר הפכו לחלק משגרת היום, במקרים בודדים אף חטאתי ושילמתי כמה שקלים על מנת להתקדם, הרי חשבתי שהגלות ממשחקים רציניים יותר תימשך זמן מה.

כעבור פרק זמן נכבד של גיימינג ממוקד מובייל, מצאתי עצמי נשאר עם טעם מר בפה כל פעם שאני מסיים עם אפליקצייה כזו או אחרת, מתרפק על ימי תהילה עברו במסעות אפיים במחשב. הגעתי להחלטה שהגיע הזמן לקנות קונסולה ניידת!
ה-3DS קסם לי כבר הרבה שנים, אך מעולם לא ראיתי עצמי באמת משקיע בו מה גם שאני מרגיש שהוא קרוב לסוף מסלול חייו. על ה-PSP (ובן דודו Vita) כבר אמרנו קדיש. לאחרונה התאפשר לי בשעה טובה ומוצלחת לרכוש את הסוויץ', ומאז חיי הגיימינג שלי השתנו.

דמיינו יום בחיי פלוני אלמוני, אשר קם בבוקר ומתארגן ליציאה לבסיס, עם מעט זמן פנוי מתיישב על הספה וממשיך במסעותיו של לינק. אך אבוי לפלוני, הצבא לא יחכה לו, הוא צריך לצאת אל הרכבת ולהגיע אל הבסיס. פלוני יודעת שבאמתחתו סוויץ', הוא ישלוף באלגנטיות את הקונסולה מתחנת העגינה וימשיך לשחק ברכבת כל הדרך אל הבסיס. פלוני ישהה בבסיס זמן ממושך אך לפרקים יתאפשר לו לחזור אל הנסיכה אשר לא תרפה ממחשבותיו. כאשר יגיע הזמן לשוב לביתו ידע פלוני כי יוכל להמשיך לשחק בדרך. בהגיעו לביתו לאחר יום מפרך, ישיב את הקונסולה לתחנת העגינה וישחק כאילו מעולם לא עזב את הבית.

https://youtu.be/3c6MWsEE884

ההשראה לטור הדעה הזה נחתה עליי כאשר דיברתי עם חבר קרוב על יתרונותיה וחסרונותיה של הקונסולה. חלקתי עמו את חווייתו של פלוני אשר נטחנה עד אבק בפרסומות ובביקורות, הדגשתי את קווי הדימיון ופשוט כדרך אגב אמרתי "הקונסולה הזו הצילה אותי", אמנם אמרתי זאת בחצי חיוך אבל ככל שהמשכתי להרהר במשפט הפנמתי את ערכה האמיתי של הקונסולה לא רק באופן אובייקטיבי כמוצר, אלא גם כגורם בעל משמעות בחיי.

אז איך הצליחו בנינטנדו להציל את חיי הגיימינג שלי (ועל הדרך ליצור מוצר מצליח מאוד)? התשובה המלאה תינתן בביקורת על הקונסולה אך יש כמה נקודות מרכזיות ששווה להזכיר כבר עכשיו:

• מצב שינה –  כאשר הקונסולה נמצאת במצב שינה היא לא מאבדת סוללה כמעט. עובדה זו קריטית להתנהלות היומיומית עם הקונסולה המוכנה תמיד לפעולה ולא מבזבזת אחוזי סוללה יקרים על חולמות בהקיץ (בניגוד גמור לטלפון נייד).
  
• ארסנל משחקים – כיום, חצי שנה לאחר ההשקה הראשונית ישנו משחק כמעט עבור כל סוגה מרכזית:
  -משחק עולם פתוח – The Legend of Zelda: Breath of The Wild.
  -משחק אסטרטגיה – Mario + Rabbids Kingdom Battle.
  -משחק לחימה – Arms.
  -משחק יריות מרובה משתתפים – 2 Splatoon.
  -משחק מירוצים – Mario Kart 8 Delux Edition.

  ראוי לציין כי הכותרים הללו הם משחקים מן המעלה הראשונה אשר אנו רגילים לחוות במחשב או
  בקונסולה נייחת ולא במכשיר נייד. בנוסף, התמיכה מצד מפתחי צד שלישי הולכת ומתגברת.

• ניידות – רכיב מרכזי זה באופי הקונסולה מתאפשר תודות למעבר החלק בין המצב העגון למצב הנייד. תחנת העגינה אמנם לא נמנית על שבעת פלאי הטכנולוגיה אך את עבודתה היא עושה נאמנה יחסית בתחומי הבית. בחוץ ניתן להנות ממשקלה הקל של הקונסולה ומבנם הארגונומי של בקרי ה-joycon. ניידות זו מעניקה לקונסולה את האפשרות לספק את כמיהתם של שחקנים נודדים, כאלו שנטשו את אורח החיים מול מסך המחשב או הטלוויזיה (פלוני אלמוני, זוכרים?) למשחקי AAA להם הם רגילים מהבית, או כאלו שסתם מחפשים שינוי מרענן.

מעניין אותי לשמוע מה אתם חושבים על הקונסולה? האם מצאתם עצמכם במצב דומה לשלי? האם אתם מעוניינים לראות תוכן של נינטנדו באתר?