אני חייב להודות – אני לא חובב גדול של משחקי רוגלייק (Roguelike). בדרך כלל, הלופ של למות ולחזור להתחלה מרגיש לי יותר כמו עבודה ופחות כמו הנאה. אבל אז הגיע Lucky Tower Ultimate לסוויץ', והזכיר לי שגם כשאני מת, אני יכול לפחות לצחוק מזה.
קצת היסטוריה (למי שפספס את תור הזהב של ה-Flash): הסדרה הזו התחילה את דרכה כמשחק דפדפן איקוני באתר Newgrounds.
- Lucky Tower 1 (2010): הציג לנו את לורד לאנסלוט – האביר הכי פחות מבריק בהיסטוריה – במגדל פשוט של ניסוי וטעייה.
- Lucky Tower 2 (2012): כבר היה קפיצת מדרגה עם עולם פתוח יותר, משימות והומור הרבה יותר מושחז.
עכשיו, בגרסת ה-Ultimate, המפתחים לקחו את כל הקסם הזה והפכו אותו לרוגלייק מודרני עם שלבים שנוצרים אקראית בכל פעם מחדש.
אז מה המטרה בעצם?
במרכז המשחק עומד לורד לאנסלוט – אביר עם ביטחון עצמי מופרז ומנת משכל של קיסם שיניים. המטרה שלכם פשוטה אך אכזרית: לברוח מהמגדל ולהגיע אל החופש. אבל הדרך למטה (או למעלה, תלוי כמה המגדל החליט להתעלל בכם באותו סיבוב) רצופה בהחלטות גורליות.
בכל קומה תעמדו בפני שלוש דלתות. זוהי מכניקת הליבה של המשחק: דלת אחת תוביל אתכם לקומה הבאה, דלת שנייה עלולה להפיל עליכם משקולת של טון או לשלוח אתכם לזרועותיה של מפלצת רעבה, והדלת השלישית עשויה להחביא אוצר או דמות הזויה שתצטרף אליכם. המשחק הוא שילוב של ניהול סיכונים, זיכרון והרבה מאוד מזל.
המכניקה: לא רק מזל, גם כישרון (בערך)
מעבר לבחירת הדלתות, "Ultimate" משדרג את הנוסחה המוכרת עם אלמנטים של אקשן ו-RPG:
- הציוד: לאורך הדרך תמצאו נשקים, מגנים וחפצים משונים. תצטרכו לנהל את הציוד שלכם בחוכמה כדי לשרוד את קרבות הבוסים ואת האויבים שבדרך.
- השותפים: תוכלו להציל דמויות ולהפוך אותן למלווים שלכם. הם יעזרו לכם בקרב, אבל ראו הוזהרתם – הדינמיקה איתם מצחיקה ואכזרית כאחד, והם יכולים למצוא את מותם בגלל חוסר הזהירות שלכם באותה קלות שבה אתם יכולים.
- הלופ: בכל פעם שאתם מתים (ותאמינו לי, אתם תמותו), המגדל נבנה מחדש בצורה אקראית. המטרה היא להשתפר מסיבוב לסיבוב, ללמוד את סוגי המלכודות ולנסות להגיע סוף סוף אל היציאה הנכספת.
אז מה חשבתי על הגרסה החדשה?
הדיבוב הוא כוכב הערב: אני חייב לציין לשבח את העובדה שהמשחק מדובב כולו. זה נותן לו המון נקודות זכות. הדיאלוגים והתגובות של הדמויות לכל מה שקורה פשוט קורעים, וזה הופך את ה"כישלון" להרבה יותר נסבל. זה כבר לא רק "אוף, מתתי", אלא "חחח, תראו מה קרה לו עכשיו".
הומור ואי-ודאות: תחושת האי-ודאות כאן היא מה שמחזיק את המשחק. אתה אף פעם לא באמת יודע מה מחכה מאחורי הדלת, והמשחק מצליח להפתיע עם סיטואציות הזויות שמוציאות מהז'אנר הזה את ה"יבשושיות".
הצד הפחות יפה אופטימיזציה: כאן מגיעה הנקודה הפחות טובה. למרות שמדובר במשחק בגרפיקה דו-ממדית מצוירת, נתקלתי בנפילות פריימים (FPS) חדות מאוד על הסוויץ'. זה משהו שלא אמור לקרות בחומרה כזו, וזה פוגע בזרימה של המשחק. נקווה שזה יתוקן בעדכון בקרוב.
לסיכום
למי זה מתאים? אם אתם חובבים מושבעים של משחקי רוגלייק – אני מאוד ממליץ. המשחק נותן זווית מרעננת ומלאת אופי לז'אנר. אבל, אם אתם פחות מכירים את הסגנון או לא רגילים לפורמט הזה, כדאי שתדעו טוב מאוד לקראת מה אתם נכנסים: מדובר בלופים חוזרים, הרבה ניסוי וטעייה, והרבה מאוד מקרי מוות (גם אם הם מצחיקים).
בשורה התחתונה: משחק עם המון אישיות, הומור שחור ודיבוב מעולה. אם אתם מוכנים לסלוח על בעיות ביצועים טכניות ועל הקושי של הז'אנר – מחכה לכם חוויה נהדרת במגדל.
ציון שלי: 7/10
