Assassin’s Creed Shadows לקח את סדרת Assassin’s Creed למקום שהמעריצים חיכו לו במשך שנים – יפן הפיאודלית. אחרי לא מעט משחקים בסדרה, הבחירה בתקופה הזו מרגישה כמעט טבעית, והפעם Ubisoft מצליחה ליצור עולם שמרגיש מתאים מאוד לנוסחה של Assassin’s Creed.
אני שחקן ותיק של הסדרה, אבל חשוב לציין שלא שיחקתי ב־Assassin’s Creed Origins, Odyssey, Valhalla או Mirage באופן מלא, ולכן הגעתי ל־Shadows עם היכרות עמוקה עם המשחקים הוותיקים יותר, אבל בלי היכרות מלאה עם הכיוון שאליו הסדרה התפתחה בשנים האחרונות. למרות זאת, אחרי ששיחקתי ב־Shadows, אני יכול לומר שהרושם שלי מהמשחק חיובי מאוד.
סוף סוף – יפן
הדבר הראשון שתופס את העין הוא כמובן העולם.
יפן הפיאודלית היא תפאורה נהדרת למשחק Assassin’s Creed, והמשחק מצליח לנצל את זה היטב. הטירות, הכפרים, היערות, המקדשים והנופים יוצרים עולם שמרגיש שונה מאוד מהמשחקים הקודמים בסדרה.
אבל מעבר ליופי, מה שאהבתי במיוחד הוא התחושה שהמשחק באמת מנסה לכבד את התרבות והתקופה שבה הוא מתרחש. העולם מרגיש מושקע ומדויק מבחינה תרבותית, וזה מוסיף הרבה לאווירה.
יש משהו מאוד מספק בלנוע בעולם כזה, להגיע לטירה מרוחקת או לכפר קטן ולהרגיש שאתה באמת נמצא ביפן של אותה תקופה.
מצד שני, אני כן חושב שהעולם קצת גדול מדי. לא מדובר בעולם עצום ברמה שמרגישה בלתי אפשרית, אבל בחלק מהמקרים הרגשתי שאפשר היה לצמצם אותו מעט ולשמור על אותה חוויה גם בשטח קטן יותר.
זו לא בעיה שהרסה לי את המשחק, אבל היא בהחלט גרמה לי לחשוב שלפעמים פחות יכול להיות יותר.
עלילה שזורמת – עד שהעולם נפתח
העלילה עצמה הפתיעה אותי לטובה.
במיוחד בחלקים הראשונים של המשחק הרגשתי שהסיפור זורם בצורה טובה. יש תחושה של התקדמות, והמשחק מצליח לגרום לך לרצות לראות לאן הדברים הולכים.
בהמשך המשחק נפתחות יותר ויותר משימות צד, וכאן הרגשתי שהקצב קצת נפגע.
אני לא חושב שמשימות הצד הן בהכרח דבר רע – להפך, הן מוסיפות תוכן לעולם ונותנות לשחקן יותר דברים לעשות. הבעיה היא שכמות האפשרויות יכולה קצת להסיט את תשומת הלב מהסיפור המרכזי.
למזלי, מדובר במשימות שאינן חובה. מי שרוצה להתמקד בעלילה הראשית יכול לעשות זאת, ולכן מבחינתי זו יותר ביקורת על מבנה המשחק מאשר בעיה ממשית.
שתי דמויות, שני סגנונות משחק
אחד הדברים שהכי אהבתי ב־Shadows הוא האפשרות לשחק בשתי הדמויות המרכזיות – נאווה ויוסקה.
ההבדל ביניהם הוא לא רק הבדל קוסמטי. הם מייצגים שני סגנונות משחק שונים מאוד.
נאווה מביאה איתה את הצד החמקני והזריז יותר של Assassin’s Creed, בעוד שיוסקה מאפשר גישה הרבה יותר ישירה וכוחנית.
הדבר הזה הזכיר לי מאוד את Assassin’s Creed Syndicate, שבו אהבתי במיוחד את הרעיון של ג'ייקוב ואיווי פריי – שתי דמויות שמאפשרות לחוות את אותו עולם בדרכים שונות.
אבל לדעתי Shadows עושה משהו חשוב נוסף: המעבר בין נאווה ליוסקה מרגיש טבעי בתוך המשחק.
יש משימות שבהן אתה ממש מרגיש שאחת הדמויות מתאימה יותר מהשנייה. במקום לתת לשתי הדמויות בדיוק את אותן יכולות ולהכריח את השחקן לבחור ביניהן באופן מלאכותי, המשחק מצליח ליצור תחושה שלכל אחת מהן יש מקום משלה.
זה הופך את הבחירה בדמות לחלק אמיתי מהחוויה ולא רק לגימיק.
לא הכול חייב להיות ענק
אחת המגמות שאני מרגיש שהשתלטו על משחקי העולם הפתוח בשנים האחרונות היא הרצון להפוך כל משחק לגדול יותר.
גם כאן יש רגעים שבהם הרגשתי ש־Shadows היה יכול להרוויח מעולם מעט יותר ממוקד.
אני לא רוצה עולם קטן, אבל אני כן רוצה שהמשחק יידע לתת לי סיבה להגיע לכל מקום.
כאשר העולם גדול מדי, חלק מהפעולות יכולות להפוך ליותר שגרתיות ופחות משמעותיות. במקרה של Shadows זה לא הגיע לרמה שפגעה לי בהנאה, אבל זו אחת הנקודות שבהן לדעתי המשחק היה יכול להיות קצת יותר ממוקד.
ומה עם ה־Nintendo Switch 2?
כאן הייתה לי הפתעה חיובית במיוחד.
שיחקתי ב־Assassin’s Creed Shadows על Nintendo Switch 2, והביצועים היו מבחינתי אחת ההפתעות הגדולות.
משחק בסדר גודל כזה, עם עולם פתוח וגרפיקה שאפתנית, הוא בדיוק מסוג המשחקים שיכולים לגרום לך לתהות איך הם יעבדו על חומרה ניידת.
אבל במקרה הזה, החוויה הייתה טובה מאוד.
אני לא נכנס כאן להשוואה טכנית מפורטת מול גרסאות הקונסולות האחרות, אבל מנקודת המבט שלי כשחקן – המשחק עובד בצורה שמאפשרת לי להמליץ על גרסת ה־Switch 2 בלב שלם.
האפשרות לקחת איתך משחק Assassin’s Creed גדול מהסוג הזה ולשחק בו גם במצב נייד היא מבחינתי יתרון משמעותי.
אז האם Assassin’s Creed Shadows הצליח?
מבחינתי, כן.
Shadows הוא לא משחק מושלם, ויש בו כמה דברים שהייתי משנה. העולם יכול היה להיות מעט קטן וממוקד יותר, והעומס של משימות הצד בהמשך המשחק פוגע קצת בקצב של העלילה המרכזית.
אבל כשמסתכלים על התמונה הגדולה, מדובר במשחק שהצליח להחזיר אותי לתחושה שאני אוהב ב־Assassin’s Creed.
העולם של יפן הפיאודלית מתאים לסדרה בצורה כמעט מושלמת, ההבדלים בין נאווה ליוסקה מוסיפים הרבה לגיימפליי, והעלילה מצליחה להחזיק עניין גם אם הקצב שלה לא תמיד אחיד.
ובעיקר – נהניתי.
אחרי שנים שבהן סדרת Assassin’s Creed הלכה לכיוונים שונים, Shadows מרגיש לי כמו משחק שמצליח לקחת הרבה מהמרכיבים שהפכו את הסדרה למה שהיא, ולהכניס אותם לעולם חדש ומעניין.
אם אתם אוהבים את Assassin’s Creed ובעיקר אם יפן הפיאודלית תמיד עניינה אתכם, אני בהחלט חושב ששווה לתת למשחק הזדמנות.
הציון שלי: 8.5 מתוך 10.
