הבמאי טוד פיליפס מביא לנו את ההמשך של "ג'וקר" משנת 2019, שנחשב בעיניי רבים לאחד הסרטים הטובים ביותר בעשור הקודם, ועד לא מזמן החזיק בתואר הסרט המכניס ביותר בכל הזמנים בדירוג R, עם הכנסות של 1.075 מיליארד דולר עד שהגיע "דדפול & וולבורין" וקטף את הבכורה. בסרט החדש שנקרא "ג'וקר: טירוף בשניים" (Joker : Folie à deux) מככבים חואקין פיניקס ו ליידי גאגא, הראשון זכה באוסקר על תפקידו בסרט הקודם, והשנייה היא זמרת שכולכם מכירים ומגלמת את הארלי קווין בסרט החדש.
עד כאן עובדות ופרטים שידעתם עליהם מראש עוד לפני שהחלטתם לצפות בסרט החדש, ואת ההחלטה הזאת עשיתי עוד לפני שקראתי את כל הביקורות טרום ההקרנה שהציפו ברשת עיתונאים ומבקרים שצפו בו מוקדם מהאחרים. כאחד שאהב מאוד את "ג'וקר" של 2019, ובמיוחד את משחקו של פיניקס, השתדלתי לא לתת לכל ההפרעות וההתראות מראש לפגום לי בציפיות הגבוהות שהיו לי מהסרט, ופה טעיתי.
אהבה, אובססיה, מיוזיקל
כמובן שלא תיתקלו בביקורת אחת ברשת שלא עוסקת בהשוואה הטבעית לסרט הראשון, כי הרף שהוא הציב, פשוט בלתי ניתן לתחרות. טד פיליפס ידע את זה ולכן הוא לקח הימור גדול מדי שלדעתי נכשל. כל הרעיון של הסרט הראשון היה בסך הכל לחשוף בפנינו את עלייתו המטאורית ונפילתו של הג'וקר. ג'וקר הוא נבל-על וכידוע הוא האלטר-אגו של ארתור פאלק, סטנדאפיסט כושל בשם ארתור פאלק, והסרט האשון הצליח להביא אלינו למסך את עלייתו והדרך שבא הצליח לסחוף את ההמונים במסע נגד האליטות שלווה ברציחות, ועד לסיומו של הסרט, בו ראינו איך הוא מובל למוסד סגור אחרי שירה במנחה התוכנית האהובה עליו בטלוויזיה בשידור חי. שם מתחיל הסרט החדש.
פיליפס ושותפו לכתיבה סקוט סילבר חוזרים לארתור, מושפע, מוטרד וסגור נפשית. אחרי שעבר התעללות על ידי שומרים בראשות ג'קי סאליבן (ברנדן גליסון) כשהוא ממתין למשפט הרצח שלו באגף הביטחוני הגבוה ביותר של ארקהאם, ובתוך תוכו, ארתור עדיין משתוקק לאהבה ולהבנה שחמקה ממנו, למרות הצטברות של מעריצים רבים מבחוץ.
בחלק הראשון של הסרט, ארתור/הג'וקר נמצא בבית חולים פסיכיאטרי לפושעים וממתין למשפט שיכריע את עתידו או יותר נכון אם יישאר בבית החולים או יעבור למקום אחר. שם בבית החולים הפסיכיאטרי הוא פוגש את הארלי קווין, בגילומה של ליידי גאגא. קווין כמו גאגא אוהבת לשיר ולאחר מאמצים היא מצליחה לגרום לו להצטרף אליה בשירה כשבין השניים מתפתח סיפור אהבה והסרט הופך בסצנות הללו למיוזיקל. אני לא מתחבר לסרטי מיוזיקל בכלל, והמעברים הראשונים בסרט לומד של מיוזיקל הרגישו לי בהתחלה הכי מוזר שבעולם, אבל ידעתי שזה חלק מהסרט רק שלא ידעתי שזה יהיה חלק גדול ממנו.
היו ציפיות רבות מהקשר המעוות בין השניים, ואכן ברגע שעיניהם נפגשות, ארתור חוזר לחיים, אך במהלך הסרט גאגא ופיניקס לא מייצרים מספיק ניצוצות, ונראה שהכימיה בין השניים לא כזאת מטורפת כמו שחברת האחים וורנר ׁ(Warner Bros) הבטיחה.
דרמה משפטית ומייגעת
הייתי רוצה שהמיוזיקל של הסרט יסתיים בדייט הראשון שלהם הכולל צפייה במחזמר "קרון הלהקה" (The Band Wagon) של פרד אסטר, אבל זה כמובן לא קרה. הבעיה עם כל הנאמברים שהוכנסו לסרט, היא שלא תמיד יש להם קשר לעלילה, טשטוש הגבול בין השתלשלות האירועים לשיר כזה או אחר, לא תמיד קיים ולעיתים מרגיש כמו מונולוג פנימי, של אהבה, מחלות נפש, ואובססיה. ואם כבר זה קורה, זה פשוט בנאלי וצפוי כמו כשג'וקר מרגיש שמישהו לא יודע איך זה בשבילו לאהוב מישהו, הוא ולי שרים דואט של Bee Gee (כשהמשפט הידוע לפני הפזמון הוא "אתם לא יודעים איך זה מרגיש") – "To Love Somebody".
מעבר למיוזיקל, חלק גדול מהסרט עוסק במשפט, כאילו אנחנו באיזה אפוס קולנועי על אחד המשפטים הגדולים בהיסטוריה, אז זהו, שאנחנו לא. אז למה לבזבז כל כך הרבה זמן על דרמת בית משפט. הצופים עשויים להרגיש כאילו הם בילו ימים או שבועות בתוך אולם בית המשפט העגום שבו נמשך משפט הרצח של ארתור. אם אתם חובבי סיינפלד, תחשבו על הפרק האחרון והידוע לשמצה של סדרת המופת, ותבינו על מה אני מדבר. כאחד שאוהב דרמות משפטיות, זו פשוט לא הסיבה שאנשים הולכים לצפות בסרט הג'וקר.
בדיוק כשנדמה שהסרט מתקרב להצהרה אמיתית, הוא נסוג. סצנות המשפט פשוט יבשות ומייגעות; אם יש כאן בדיחה, זה על הקהל המשלם.
שורה תחתונה
"ג'וקר: טירוף בשניים" הוא לא סרט גרוע, פיניקס מציג כישרון משחק מלוטש, גאגא מצליחה לשכנע בכניסתה לדמות של קווין ויש כאן הפקה מדהימה ועיצוב תלבושות למופת (מארק פרידברג ואריאן פיליפס) שמעצימים את האסתטיקה המפתה – חולנית של תחילת שנות ה-80 של סקורסזה-דה-נירו. צלם הסרט, לורנס שר, מעניק לנו כמה יצירות וירטואוזיות של צילום כמו למשל סצנה בה הסיגריה של ג'וקר נוצצת במהלך פגישה פסיכיאטרית עם פרטים ותקריבים לפנתיאון.
אבל מדובר בסרט לא אחיד, משעמם וארוך מדי לטעמי, שעתיים ו-50 דקות? או שנשאר מספיק כסף מהתקציב המדווח של 200 מיליון או שבגלל גודל ההימור של פיליפס, הוכנסו גם סצנות שבסרט הקודם היו מוסרים בעריכה, ירי לכל הכיוונים.
בשורה התחתונה, "ג'וקר: טירוף בשניים" הוא סיפור על בחור בלתי נראה שזקוק לאהבה, שאם פיליפס היה שואל אותו קודם אם לאשר את הסרט במבנה הנוכחי, הוא היה עונה שכן. את המעריצים והצופים הוא לא שאל, וזו הבעיה הגדולה.
אני כבר לא יודע אם ללכת לסרט או לא 🙁
כל הביקורות לא משהו