ביקורת משחק: South Park: The Fractured But Whole

"I'm going down to South Park gonna have myself a time"

בשנות התשעים המאוחרות החלו טריי פרקר ומאט סטון מסע קומי גס ביותר בצורת סדרת טלוויזיה מצוירת בשם South Park. כמעט שני עשורים חלפו מאז, ומאחורי צמד התסריטאים עשרים עונות כאשר העשרים ואחת באוויר, סרט, שלושה מחזות זמר, וכעת ניתן לומר שגם סדרת משחקי מחשב. South Park: The Fractured But Whole, הוא משחק שבור – במובן הטוב.

אם יש משחק שאך ראוי לקבל תווית 18+ בתור עטיפה לקופסה וקוצב לב בתור בונוס להזמנה מוקדמת, הרי שזהו משחק המבוסס על סאות' פארק. שנתיים עברו מאז צאת המשחק הקודם, The Stick of Truth, אותו סיימתי בתחילת החודש לקראת המשחק החדש, כך שהחומר משם עוד טרי אצלי. עם סטריאוטיפים כבסיס וביקורת חריפה ועקבית על החברה, אפשר לומר שהתרגלתי להומור הנדיר באלימותו (ולעתים ילדותיותו, טיפשותו ושטחיותו) של סאות' פארק, ובכל זאת הכותר של 2014 הפתיע אותי פעם אחר פעם עד הרגע שבו נלחמתי בחתול רחוב זומבי נאצי שעונד צלב קרס על כתפו ואותו מדבב אדולף היטלר, מאז נהייתי אדיש לשיגעונות.

לקראת The Fractured But Whole עלה לאינטרנט ושודר בעולם הפרק הרביעי במספר בעונה העשרים ואחת, הוא סובב את "Coon & Friends", כולל בין היתר איזכורים למשחק הראשון, ולפני שמתחילים לשחק מומלץ לצפות באתר הסדרה.

The Stick of Truth זרק עלינו את "הילד החדש" שזה עתה עבר להתגורר, כמובן עם זוג הוריו, בעיירה הנחמדה של סאות' פארק. הילד החדש הלך לחפש לו חברים בגילו, הצטרף למשחק פרודיה מקומי על "מבוכים ודרקונים" ממנו ילדי העיירה הפיקו הנאה מרובה. הבחורצ'יק השקט זכה לכינוי "Douchebag" ומצא את עצמו עד מהרה במקומות לא נעימים ובסופו של דבר בעינה של סערה שנסתיימה לה יחד עם המשחק החביב של ילדי העיירה. כאן אנו פותחים דף חדש עם The Fractured But Whole, שמתרחש מיד לאחר אירועי The Stick of Truth ושורשיו נטועים במשחק הראשון, זו הסיבה שיוביסופט הייתה נחמדה דיה להציע אותו למזמינים מראש את המשחק השני. ילדי העיירה מצאו להם משחק חדש בהשראת היקום של מארוול, בו הם מתפקדים כגיבורי על. כמי שצפה בכל סרט וסדרה בפרויקט של מארוול, נהניתי מאוד מהאיזכורים והבדיחות על חשבונם. [הלל תצפה בשילד.]

קרטמן, עם אישיותו המבריקה כנרקיסיסט שמנמן זעוף פנים, מצליח לפלג את קבוצתו שלו, ועקב חילוקי הדעות בינו ותומכיו לבין קני וילדים נוספים פורצת, מה שהם קוראים במילים שלהם, מלחמת אזרחים. Coon & Friends נגד Freedom Pals. הילד של כולנו (זאת אומרת, של כלל השחקנים) מצטרף בנקודה הזו לקון וחברים ומקבל באדישות האופיינית לו את הכינוי החדש "But Hole". עתה, המטרה היא לעזור להציל חתולים שנעלמו, להרוויח את מענק 100 הדולרים שמוצע על המשימה, ולהשלים פרנצ'ייז גיבורי על לפני שהיריבה תוכל. תוך זמן קצר, נחשף כי החתולים העלומים הם רק חלק אחד מתוכנית זדונית ומרושעת שמאיימת על כל תושבי סאות' פארק ומסכלת את התוכניות השאפתניות של הקבוצה לפרנצ'ייז משלה.

הסיפור הוא כמובן הזוי כמו שרק טריי פרקר ומאט סטון יכולים לכתוב. יש להם עשרים שנים של ניסיון בהן הסדרה פיתחה לעצמה הומור שחור מאוד מדוקדק שאת מרכזו אפשר למצוא בקטעים שחוזרים על עצמם כשהדבר מתאים, כמו למשל דפוס הדמות של קני כילד מסכן שמרבה למות וראשו ניתק ומתגלגל הרחק מגופו (ציורי מדי? לא צפיתם בסאות' פארק). מאות פרקי הסדרה ששודרו במרוצת השנים תרמו רבות למשחק הקודם, כמו גם אירועים פוליטיים, חברתיים ועוד, ואין חדש תחת השמש בקולורדו, גם The Fractured But Whole נותר נאמן באופן מפליא ומלהיב למקור וממשיך לשאוב חומרים טובים מסדרת הטלוויזיה ולעבד אותם לכדי משחק אינטראקטיבי.

הילד החדש הוא דמות פתוחה לחלוטין עוד מהמשחק הראשון, אך היות ועברנו לשחק בגיבורי על, יש לנו עכשיו דף של הדמות לפתח ולהשלים, כי בסאות' פארק כמו בסאות' פארק, יש הבדל קומי בין דת גזע ומין, והסביבה מתייחסת בהתאם. את הדמות של הילד החדש השחקן מפתח כאוות נפשו, היות וזו דמות פתוחה לחלוטין עוד מהמשחק הקודם. עכשיו יש דף שבו השחקן יתאר את הגיבור הצעיר, ואם אתם רוצים להיות אדם אסיאתי סיני לבן, פנסקסואלי זורם שמקור הכוח שלו הוא אנאלי (את מקור הכוח אי אפשר לשנות), אתם בהחלט יכולים. בדף הדמות אפשר למצוא גם דת, מצב סוציו-אקונומי ועוד, ומכלול הדברים בא לידי ביטוי ביחס שהדמות תקבל מהסביבה, וזהו מקור נפלא לבדיחות.

הילד החדש נמצא רק 48 שעות בעיירה, וב-The Fractured But Whole הוא יבלה עוד ארבע יממות בעולמה המשוגע. קיים הבדל ברור במשחק בין היום ללילה, עם פעילויות שייסגרו להן עד היום שלמחרת וכן בתפניות והתפתלויות משמעותיות ביותר בסיפור הכוללות גם משימות מאוד אינטנסיביות. המשחק מתחיל עם אזורים לא נגישים, ועם התקדמות הסיפור הם נפתחים ואפשר לטייל בהם, וגם יכולות חדשות נפתחות, והן משמשות לפתרון הפאזלים הטמונים באותם אזורים.

https://youtu.be/6L4W-XMwR6Y

המשחק הראשון הציג מערכת קרב מאוד ברורה בכלליה, לוחמה מבוססת תורות מסורתית בסוגה. The Fractured But Whole מגיע עם מערכת שונה שגם מתבססת על תורות, באופן עדין יותר, ובמקביל גם על רחבת משבצות. המערכת החדשה מעודדת אסטרטגיה ותכנון, בחינת ההתקפות העומדות לרשות היריב, והתאמת החברים שלנו לקרב; במהלך המשחק תפגשו שניים עשר חברים ששלושה מתוכם, לרוב לבחירת השחקן, יעמדו לצד הגיבור שלכם ויילחמו איתכם. דבר אחד היה לי ברור, אמנם לא נמצא מקום לקסמים עקב שינוי התמה, אבל הנפיחות העילאיות של הילד החדש לא הלכו לשום מקום, כפי שאפשר לראות בסרטון למעלה.

ישנו קרפטינג, שהוא מנגנון חדש במשחק, משתמש לייצור של פרטי לבוש, פריטים הנדרשים להשלמת משימות, חפצים לשימוש במהלך קרב. במשחק הקודם היו אין-ספור פרטי צריכה אותם מצאנו בכל חור, מגירה ומקרר בעיירה, כעת מתחילת המשחק הרשימה הצטמצמה דרמטית למספר נקוב של פריטים להם אפשר לעשות קרפטינג, ומתכונים נוספים אפשר למצוא במטבחים. הדבר החשוב ביותר שקרפטינג יכול להניב: Artifacts, אלו החפצים הקובעים את הנתונים שלנו, כאשר לכל Artifact ערך "כוח" (MIGHT!) שמהווה את הבסיס למאזן הכוחות בין השחקן לבין האויבים, וכן בונוס קבוצתי או שניים מתוך שישה אפשריים. לצד ה-Artifacts, ישנו DNA Strand שקובע את הנתונים (נקודות חיים, היקף המשבצות שניתן לנוע ושלוש מאפייני ההתקפות), ועל השחקן מוטלת האחריות להתאים בינו לבין סוג ההתקפות שבו הוא משתמש כך שלאויב ייגרם נזק רב ככל האפשר. למרות שלרוב אני לא אוהב קרפטינג, ועדיין לא שש להשתמש בה בקשר לפרטי הצריכה מפני שיותר נוח לקנות אותם מאשר להכין, הערך המוסף שלה עבור הסיפור מבורך.

למערכת הקרב מספר מרכיבים הנשלטים על ידי השחקן; במשחק תמצאו מגוון שלא יפחת מתריסר טיפוסי גיבורים, מתוכם ארבעה לבחירתכם יתפקדו כ-Classes. לכל Class כזה של גיבור, שלוש התקפות לשימוש בקרב, ומתקפה אולטימטיבית אחת, ולכל התקפה יש אופי כך שבהתאם לנתונים (stats) שלנו הן תהיינה חזקות יותר או חלשות יותר.להתקפות השונות פן נוסף מלבד אופי, וזהו פן של מוקד ההתקפה, חלק מהן יתמצה בתקיפת המשבצת שממול וחלקן יתפזרו בצורות שונות על הרחבה. זה הזמן לציין שהיקף הקרבות והיקף הרחבה שלהן משתנה מעת לעת, מה שלא מותיר את השחקן בעמדה של פעולה מתוך זיכרון בלבד אלא דורש חשיבה חוזרת ונשנית.

השינויים והתוספות שנערכו במשחק ככל הנראה היו התשובה לביקורות השליליות שקיבלו ב-2014 על שהמשחק לא היה מאתגר (האתגר לפרקים היה פסיכולוגי, נסו לתפקד כאשר אתם במעלה עכוזו של עוזר הוראה פרוורטי). הטענות הללו היו מוצדקות, מפני שמשימות הסיפור לא היוו אתגר. המאמץ שלהם צלח: עם קושי הלחימה הגבוה ביותר, הקרבות ברחוב נותרו אמנם קלים, כל עוד ה"כוח" שלי היה שווה לזה של ילדי כיתה ו' ואויבים אחרים, שכן הם הובסו מהר מבלי לשרוט יותר מדי אותי ואת בעלי בריתי. במשימות הראשיות לעומת זאת הסיפור שונה, ולא תמיד בגלל המערכת, לפעמים מדובר פשוט בהפתעות. ככל שמתקדמים במשחק כך רמת הקושי עולה, ומול אנשי הכאוס בקרבות של רגע חשיפת הבוסים שלהם, כל טעות עלתה ביוקר. הקושי העיקרי בקרבות הנערכים כחלק מן הסיפור, הוא דפוסי פעולה לא מוכרים שמשלבים התקפות חדשות. נהניתי מהקרבות ב-Stick of Truth ואני נהנה לא פחות מהקרבות ב-Fractured But Whole, גם מהאתגר החדש וגם מהרקע של סאות' פארק באופן כללי; הקרבות מתנהלים באווירה הומוריסטית בסגנון של סדרת הטלוויזיה, לראות כלב מציית לחוקי המשחק של גיבורי העל שלנו מצחיק אותי כל פעם מחדש.

המשחק ממהר לגלות לנו על פונקציות חדשות הטמונות בו, הזזה של סולמות או העובדה שכעת השחקן לוקח אוטומטית את מה שיש במגירה, אלה שינויים לא מהותיים ותמיד כיף לראות שיפורים ותוספות בפרטים הקטנים. ישנם הדברים היותר גדולים וחשובים כמו מצב סקירה בדומה למה שיש בסדרת משחקי Batman Arkham רק סטירי יותר, הוא שימושי ואפקטיבי בין היתר במצבים שבהם בערך כל שחקן נתקע ב-Stick of Truth, כך שניתן לומר שהופקו לקחים. בנוסף, ישנם פאזלים, לא מורכבים מדי אף על פי שחלקם דורשים שילוב של כמה יכולות ופעולות, חלקם יש לבצע על מנת להתקדם בסיפור וחלקם מעניקים שלל לפותר.

המשחקיות על הנייר מתנקזת לתוך הטלפון; זו הזדמנות מוחמצת להוספת אפליקציה נלווית למשחק.
בטלפון של השחקן אפשר למצוא מפה מפורטת באותה מידה כמו במשחק הקודם, עם שינוי קל אבל משמעותי בהדגשת מקומות בעלי עניין כמו משימות או מקומות ללא נגישות. כמו כן, אלמנט הרשת החברתית, הסוג-של-פייסבוק מהכותר הקודם הוחלפה באפליקציה דמוית אינסטגרם, ובמקום חברות עלינו לאסוף עוקבים.

https://youtu.be/IYFVTTBPjlo

עוד ב"מצחיק אותי כל פעם מחדש": הדבר הראשון שתפס לי את העין בהקשר של המשחקיות הייתה אסלה. בכותר הקודם יכולנו להתיישב בשירותים, לבצע את זממנו ולהוריד את המים כשבאטרס מסתכל בתמימות. אלא מה, המכניקה הפשוטה הזו, אם ניתן לקרוא לה כך בכלל, קיבלה קידום למשרת משחקון בסדר גודל שמעודד חקירה וציד אסלות. מטרת האסלות בסיסית היא, יש רמות קושי אשר מתוארות באמצעות מספר כוכבים, כל רמת קושי מוסיפה פעולה אקראית ועיקשת שיש לבצע במהירות בשלט. סאות' פארק לא מתביישת כלל להציג את הפעולות היומיומיות הללו באווירה משעשעת, ולמען האמת, אני ממש נהנה.

כסדרת משחקים שעטתה על עצמה את סוגת התפקידים, סאות' פארק מאפשרת לשנות לדמות המדוברת את המראה עם שינוי הביגוד, השיער והאיפור. במשחק הקודם לחפצים ופרטי לבוש היו מודיפיקציות שניתן היה להוסיף ואלו היו מחזקות את השחקן ומשפיעות ישירות על הקרב. את לבוש הדמות ניתן לשנות בכל רגע דרך הטלפון, אך ב-The Fractured But Whole לא יהיה אפקט מעבר למראה שלה, מפני שעניין המודיפיקציות חדל מלהתקיים בעקבות שינוי מערכת הקרב. על פניו, אין ניגוד של ממש בין אותו פיצ'ר של מודיפיקציות למערכת החדשה, אז חבל שהורידו אותו.

האולפן של Ubisoft בסאן פרנסיסקו ירש תוצר משובח מ-Obsidian Entertainment שפיתחה את The Stick of Truth, ועם יוצר הסדרה כתסריטאי הראשי של המשחק וגם אחד האנשים שיצרו את האנימציות המקוריות, השורה התחתונה של עבודת הפיתוח מסתכם במשחקיות. הוי אומר, מבלי להתייחס לפיתוח המשחק מהפרספקטיבה הטכנית, הגרפיקה והאסתטיקה בכלליות נותרו כשהיו, והמשחק מעביר את סאות' פארק מ-HDMI1 ל-HDMI2 בנאמנות מופלאה למקור. השינוי העיקרי בחלק זה של המשחק מקודמו, הוא ממשק המשתמש הנוח יותר שבין היתר כולל "mini-map" נגישה שמכסה את כל המסך.

המעבר לאולפן מבית ענקית המשחקים יוביסופט הניב משחק שפועל עם Ubisoft Club, תוכנה שאני אוהב להתלונן עליה כבר שנים, אבל מצד שני המעבר אפשר הנגשה של האודיו בארבע שפות שונות לצד האנגלית, ועוד שתיים לכתוביות. עבורי זה לא טרייד בכלל, אבל בטח יש אנשים שיסכימו לעניין. עוד באודיו, הדיבוב לא שונה בהרבה מהגרפיקה, מפני שאת הדמויות מדבבים אותם האנשים שעושים זאת בטלוויזיה, אבל המוזיקה היא הביג-דיל: כמות האיזכורים במשחק עצומה מאין כמוה, והמוזיקה שמשתנה בתדירות גבוהה מאוד למשחק מחשב, מכוונת בדיוק לשם, כך שהיא מצחיקה, למשל כשהיא מעניקה אווירה רומנטית במיוחד לקרב מול כמרים או במהלך התכתשות מסוימת עם הורה עצבני, ובנוסף גם מהנה וקצבית.

"So come on down to South Park, and meet some friends of mine."

לסיכום, South Park: The Fractured But Whole ענה על ציפיותיי, ועולה על קודמו במספר דברים כמו מערכת הקרב המאתגרת ומשחק האסלות שאמנם לא הפיל אותי מהכיסא כמו הזומבים הנאצים במשחק הראשון, אבל מבדר דיו. את השעשוע העיקרי הפקתי בעיקר מהאיזכורים לסדרה, ואני משער ששחקן שלא צפה בה יפיק את השעשוע מחוסר ההיגיון בעולם של סאות' פארק. המשחק זמין החל מהיום למחשב האישי, הפלייסטיישן 4 וה-Xbox One עליה שיחקתי.

[divider style="solid" top="20" bottom="20"]

 

מערכת התגובות
התראה
0 תגובות
פידבקים
צפו בכל התגובות
0
נשמח לשמוע דעתכם, לחצו לתגובה!x