ביקורת משחק: Stellaris

חקר חלל והשאלה האם אנחנו לבד ביקום מעסיקה אותנו, בני האדם, אלפי שנים. השאיפה למצוא חייזרים לא הגשימה את עצמה, ובניגוד אליה בגזרת יישוב כוכבי לכת אחרים יש התקדמות; מה שהיה חלק מתאוריות, קונספירציות וכמובן בטלוויזיה שנים רבות, ייצא לפועל בעוד עשור או שניים פרויקט "מאדים אחד", ומטרתו תהיה ליישב את מאדים. ב-Stellaris, הכל עובד מהר יותר.

Stellaris לוקח אותנו לזמן בו אנו יכולים לצאת מגבולות הכוכב עליו התפתחנו וליישב כוכבים אחרים, ובמקביל לפגוש ביצורים אינטליגנטיים אחרים שנכנסים איתנו למירוץ השליטה ביקום. המשחק לא נותן לנו הרבה רקע לעבוד איתו, זורק אותנו ישר אל מרכז העניינים ונותן לנו לשחק כשליט הגזע שלנו. קסטומיזציה זה המפתח במשחקים מסוג זה. כל גזע אמור להיות שונה, ברמה הביולוגית, בדרך החיים וכן בצורת הממשל. אנו כשחקנים יכולים ליצור גזע משלנו לשחק איתו, והבחירה היא הבסיס להכל. על השחקן לבחור בשלושת המשתנים המרכזיים, בתכונות, עקרונות המוסר לפיהם פועל המשטר וצורת הממשל שתתאים לאופן המשחק שלו לפי הבונוסים שהם נותנים.

בתכונות הולך הדבר כך; יש לנו 2 נקודות לבחירת תכונה, ו-4 תכונות שאנחנו יכולים לבחור, ישנן תכונות ששוות מינוס נקודה, תכונות ששוות נקודה, תכונות ששוות שתי נקודות, וכל תכונה נותנת בונוסים טובים ופחות טובים. רבות האפשרויות לקומפוזיציות שונות של תכונות ובכל זאת נותר דבר מה שהציק לי; ישנה רק תכונה אחת שעולה חמש נקודות, ואין אף תכונה שעולה פחות ממינוס אחד, כתוצאה מכך אני מרגיש חוסר גיוון.

דרך החיים של הגזע מושפע ישירות מהמוסר לפיו הוא חי ותחת איזו צורת שלטון. לנו כשחקנים ניתנה האפשרות לבחור את המאפיינים של הגזע שלנו, האם הגזע חי בחברה חומרנית או רוחנית, פציפיסטית או מיליטריסטית ועוד. בהתבסס על תפיסות אלו אנחנו יכולים לבחור בצורת שלטון מתאימה. אנחנו מצוידים בשלוש נקודות אתיקה, כאשר מאפיין עולה נקודה ומאפיין 'קיצוני' עולה שתיים, ההבדל בין השניים – הבונוסים, אם מה שמאפיין את הגזע שלנו הוא חומרניות יש לנו בונוס של 5% יותר נקודות מחקר, אזי שחומרניות קיצונית מעניקה פי שתיים מכך; 10%. אם ניקח לדוגמה את החומרניות הקיצונית ביחד עם מאפיין מיליטריסטי, ייפתחו בפנינו האפשרויות של צורות שלטון בעלות בונוסים מתאימים.

מאוד אהבתי את איך שיצירת האימפריה עובדת בחלק של האתיקה, בדרך זו בעצם בוודאות יש לכל  מפותח בחלל גישה שונה אלינו ואל חייזרים אחרים. קסנופובים ישנאו אותנו סתם כי אנחנו זרים בעוד שקסנופילים בדיוק ההיפך. ישנן גם מגבלות ברורות: לא ניתן לבחור תכונות מנוגדות אחת לשנייה ומאפיינים המנוגדים אחד לשני, כמו זוג התכונות Strong ו-Weak או המאפיינים מיליטריסט ופציפיסט.

פרדוקס במשחקיה במשך השנים לא עשתה חיים קלים לשחקנים, למשל בשביל ללמוד את המכניקות ב-EU4 ובכלל את המשחק לקח לי כמאה שעות. הודות לממשק נורמלי ומסודר והדרכה טובה שלראשונה במשחק פרדוקס כללה קריינות, ללמוד איך לשחק ב-Stellaris לקח הרבה פחות זמן משציפיתי, וטוב שכך.

אז מה יש לנו? אנרגיה שהיא בעצם המטבע במשחק, מינרלים שהם למעשה משתנה אחד שמייצג את המשאבים הבסיסיים שאנחנו צריכים בשביל ייצור ספינות חלל וכו', והשפעה שמייצגת את ההשפעה הפוליטית ובעזרתה משנים חוקים, מגייסים מנהיגים ועוד. הפוליטיקה ב-Stellaris מיוחדת משהו, פרדוקס שילבו בין יחס לעולם הגדול לבין הפרטים הקטנים, החל ממדיניות ההגירה של התושבים שלנו ועד 1,001 דרכים שבהן הדיפלומטיה עם חייזרים פשוט קשה מדי.

ובכן, המטרה בכל משחק נשארת אותה אחת, להשיג דומיננטיות בחלל, הדרכים מגוונות. האחד יכול לבחור בדרך המדע ולהשיג טכנולוגיות מתקדמות מהר יותר מכל השאר, השני יכול לאיים על כולם עם צבא חזק ועוד. הטכנולוגיה במשחק מרשימה, היא מאוד חשובה עבור התפתחות הציוויליזציה, והיא מיוחדת מבחינת המשחקיות, אין עץ טכנולוגי במובן שאנחנו מכירים ממשחקים אחרים כמו למשל סיביליזיישן. בחקר הטכנולוגיות קיימים שלושה תחומים: פיזיקה, חברה והנדסה, בגדול מה שקורה זה שהמשחק מציג לנו רשימה של 3 טכנולוגיות בתחום שמהן אנחנו יכולים לבחור, הרשימה הזו היא אקראית, בערך. בתחילתו של כל משחק לרוב נמצא את אותן טכנולוגיות, אבל ככל שאנחנו מתקדמים נמצא טכנולוגיות שונות, והרשימה תתבסס על מחקרים שעשינו בעבר, זאת אומרת, אם חקרנו בעבר טילים ולא לייזרים, רוב הסיכויים שברשימה המוגרלת נמצא חקירה של טיל ולא לייזר.

במירוץ להשתלטות על החלל, לצד טכנולוגיה, מוטלת עלינו המשימה ליישב כוכבים. יישוב כוכבים זה נושא יקר, צריך להחזיק כלכלה טובה כדי לאפשר זאת. בשורה התחתונה יישוב של פלנטה נותן לנו לבנות עוד תחנת חלל שתורמת לגודל הצי שאנחנו יכולים לתחזק ומספקת הגנה טובה לכוכב. כוכב חדש מרחיב לנו את הגבולות של האימפריה, מדובר בהזדמנות לחיזוק הכלכלה ואף חיזוק למחקר. ליישוב יש את המגבלות שלו,  קודם כל הכוכב שהגזע שלנו יכול ליישב; קיימים שבעה סוגי כוכבים שעל אחד מהם התפתח הגזע שלנו, אם בחרנו בעולם יבשתי, אז כוכבים יבשתיים שמצאנו בחלל מתאימים ליישוב, בעוד שכוכבים אוקייניים או טרופיים יהיו פחות מתאימים ונצטרך לחקור טכנולוגיה בשביל האפשרות ליישב אותם. בנוסף, יש גבול למספר הכוכבים שאנחנו יכולים ליישב מבלי שניפגע, בבסיס מדובר בחמישה כוכבים, ויישוב של כוכב יותר יפגע ביעילות שלנו.

התחלה של משחק חדש תמיד מסקרנת, תמיד כיף לגלות מה צופנת לנו הגלקסיה הפעם, בין אם מדובר במערכת שמש שופעת במשאבים ובין אם זו מערכת שמש שאין בה ולו כוכב אחד פרט לכוכב שלנו, ואילו צורות חיים מקיפות אותנו ועד כמה הן קרובות. אלו שאלות שלקבל עליהן תשובה זו הנאה, וברגע שסיימנו לענות עליהן, זהו אותו הרגע שהמשחק מתחיל לאבד מהקסם שלו, כשכבר התפשטנו בחלל, פיתחנו את המושבות שלנו והרמנו צי למופת, מן הבלתי נמנע שיהיו היתקלויות עם אימפריות אחרות. במשחקיה השגרתיים של Paradox נקודת ההתחלה שלנו קבועה, כמובן יש נקודות על ציר הזמן שאפשר להתחיל מהן אך השורה התחתונה היא שההתחלה עם מדינה כלשהי תישאר אותו הדבר למעט היחסים עם מדינות אחרות, ובסטלריס ההתחלות שונות לגמרי אחת מהשנייה ובכל זאת במשחקיי הגעתי לנקודה שהרגשתי שמשהו חסר מבחינת התוכן, אין את הקסם שיש בתחילתו של קמפיין.

הדיפלומטיה במשחק נוראה, היא מאוד קשה מהסיבות הלא נכונות, הסיכויים של אימפריה לקיים הסכם כלשהו עם אימפריה אחרת תלויים באופן עקיף, אך לא עקיף מספיק, בדרך החיים של הגזע. כמובן שאני לא מצפה שחברה רוחנית תעריך אנרגיה, או שחברה קסנופובית תסכים לתת גישה לזרים שיתיישבו בכוכביה, אבל תודו שקשה להבין מדוע אימפריה בעלת צבא פתטי תתנגד בתוקף להסכם אי-תקיפה הדדי ביודעין שבבעלות האימפריה שבצד השני של השולחן צבא חזק בהרבה, רק כי הגישה של אותה אימפריה מוגדרת "עוינת" ואחת הסיבות לעוינות שלה, תופתעו, שהיא תופסת מהאימפריה השנייה כאיום.

עד כה דיברתי על המשחקיות בלבד, הבסיס, עמוד התווך והגג של משחק בסגנון, אולם משחק מושקע לא נשען על משחקיות בלבד. ויזואלית, סטלריס הפתיע. אין המשחק נגוע במחלה שתקפה את Europa Universalis או Crusader Kings, זו שגורמת לשחקן חסר ניסיון להיבהל מהתפריטים. הממשק מסודר ולא כבד, לא מפריע וגם לא נותן לפספס כלום. באופן כללי הגלקסיה נראית טוב, בצורה אליפטית או לוליינית ובכל סדר גודל, אך כללי פחות חשוב; הפרטים הקטנים משביעי רצון, השמשות הבוערות בשלל צבעים והכוכבים שמסתובבים על צירם (אם כי לא מסביב לשמש וחבל, יכול היה להיות מגניב) וכן החורים השחורים שמוסיפים לנוף היפהפה.

עבודה רבה הושקעה גם במוזיקה. המוזיקה חיונית למשחקי פרדוקס, כשאתה מסתכל על מפה במשך שעות, מוזיקה יכולה להימאס ממש מהר ואני כשחקן יכול פשוט להשתיק את המשחק ולשחק ללא סאונד או להפעיל מוזיקה ברקע. ב-EU4 אחרי 1,700 שעות אני חושב שמובן אם אני משתיק את המשחק, אבל במשך מאות שעות נהניתי מהמוזיקה שבמשחק. בניגוד למשחקים אחרים של החברה, ב-Stellaris מופיעה לראשונה מוזיקה תוצרת מחלקת האודיו של פרדוקס ושורה תחתונה – העבודה שלהם פנטסטית. בתחילת הפסקה כתבתי 'מוזיקה' למרות שהמונח הנכון לשימוש היה סאונד או אודיו, אבל חוץ מהמוזיקה יש רק את הטאצ'ים הקטנים של אינטראקציה עם המשחק כמו בחירת תפריט או פעילות של הצי שלנו.

מדובר במשחק אסטרטגיה של פרדוקס, ומשחקי האסטרטגיה שלה מלאים ברבדים רבים, יכול להיות שלא גיליתי את כל מה שטמון במשחק אבל מספיק בשביל לגבש עליו דעה. Stellaris מיוחד וייחודי, זהו שילוב לא מוסבר בין Grand Strategy של פרדוקס בו הכל מחושב בפינצטה ובין הקלילות של סיביליזיישן או טרופיקו בשטח חדש שבו על המפתחים למצוא את האיזון בין דימיון לריאליזם, דבר שיוצר חוויית משחק אחרת ושונה במובן הטוב. למשחק חדש מדובר בהצלחה גדולה.

[divider style="solid" top="20" bottom="20"]