ביקורת משחק: Metal Gear Solid V: Ground Zeroes – סנייק חוזר!

הצגת הפוטנציאל הענק שיש ל'מטאל גיר סוליד 5: כאב הפנטום' ולמנוע ה-FOX בעזרת מכניקות שליטה גבוהות, משחקיות התגנבות-פעולה חלקה, הגרפיקה הכי טובה שניתן למצוא כיום בשוק, עיצוב שלבים מוצלח, וטונות של דרכים לסיים משימות, גראונד זירוס סובל רק מאורך קמפיין קצר מאוד וסיום קליפהאנגר שגורם לו להראות רק כמתאבן לפני המנה העיקרית

אני מעריץ ענק של זיכיון מטאל גיר; הידאו קוג'ימה היה ונשאר אחד האנשים הגדולים ביותר כשזה מגיע לעיצוב וסיפור במשחקי וידאו. חודשים רבים חיכיתי לכותר החמישי (טכנית עשירי ואחד-עשר) בסדרה. ואז, ב-20 במרץ סוף-כל-סוף קיבלתי עותק של גראונד זירוס היקר, חיכיתי כל-כך הרבה זמן, ואז התיישבתי על הספה לאחר שהתקנתי את המשחק.

שעתיים לאחר מיכן קמתי כי סיימתי אותו… כן, גראונד זירוס הוא לא המשחק הארוך ביותר שקיים, אבל אחרי סיום המשימה הראשית במשחק, הפרולוג למטאל גיר סוליד 5 חושף את טבעו האמיתי….

מה זאת אומרת? תמשיכו לקרוא…

סיפור ופרזנטציה

גראונד זירוס הוא המשך ישיר למשחק ה-PSP מטאל גיר סוליד: הולך השלום (Metal Gar Solid: Peace Walker), אז במידה ואתם חושבים על להשיג את המשחק, מומלץ קודם לשחק את הולך השלום או אפילו לקרוא תקציר של העלילה, על מנת שיהיה לכם קצת רקע. בנוסף יש מצב שיש בפסקה הזאת ספוילרים קטנים בנוגע לעלילת המשחק גראונד זירוס. הקריאה על אחריותכם!!!

ה-16 במרץ, 1975, כמה חודשים אחרי "תקרית הולך השלום" בסוף שנת 1974. לפני עשרה ימים אנשיו של ביג בוס (Big Boss) גילו שהנערה פאז (Paz) שרדה את אירועי המשחק הקודם והיא כעת נמצאת במעצר במתקן הכליאה "מחנה אומגה" (Camp Omega), הממוקם בקובה תחת כוח אדם גדול. אחד מאנשיו של ביג בוס, צ'יקו (Chico, גם הוא מהמשחק הקודם), נלקח גם הוא אל מתקן הכליאה לאחר שניסה לחלץ את פאז בכוחות עצמו.

כעת ביג בוס, בסיוע מיד-ימינו קאזוהירה "קאז" מילר (Kaz Miller), יוצא למשימת הסתננות על מנת לחלץ את פאז ואת צ'יקו, בתקווה שפאז תגלה לו את תכניותיו של "סייפר"/זירו, חברו הטוב לשעבר של ביג בוס. מהר מאוד, ביג בוס מגלה שהמשחק לא הולך בחוקים שלו, במיוחד עם הופעתם של "סקאל פייס" (Skull Face) המצולק ויחידתו, ארגון XOF.

…ופה אני מפסיק לפני שאני אחשוף ספוילרים

כן, גראונד זירוס מתחיל ומסתיים במהירות, ולכן יהיה קשה לדבר על עלילה רצופת טוויסטים שאורכת כשעתיים בלבד. המשחק עצמו ידרוש מחלק מהשחקנים להכיר כותרים קודמים בסדרה, בפרט את "הולך השלום" שכרונולוגית מתרחש רק כמה חודשים לפני גראונד זירוס. למרבה המזל, קוג'ימה היה מספיק נחמד להוסיף 11 עמודים של רקע בנוגע לאירועים שמובילים לגראונד זירוס. זה כבר שורף כמה דקות.

בכל מקרה, גראונד זירוס הוא המשחק הרביעי בסאגת "ביג בוס/נייקד סנייק", לאחר מטאל גיר סוליד 3: אוכל נחשים, מטאל גיר סוליד: מבצעים ניידים והולך השלום. הדמות הראשית בסאגה הזאת הוא ביג בוס, חייל ושכיר חרב הנחשב לאגדה בשדה הקרב לאחר אירועי מטאל גיר סוליד 3, והוא אחד הכוחות המניעים את העלילה הארוכה והמתוסבכת של סדרת מטאל גיר. בעולם של מטאל גיר קיים ארגון הנקרא "הפטריוטים", ארגון צללים שמתפעל את עולם כרצונו; הארגון הוקם ונוהל על ידי מייג'ור זירו (AKA סייפר), ידידו לשעבר של ביג בוס ואחד הנבלים המרכזיים של הסדרה.

גראונד זירוס, וכל מטאל גיר סוליד 5 לצורך דיוק, מנסה להציג עלילה בוגרת, רצינית ושחורה יותר ממה שראינו בכותרים קודמים, או במשחקי וידאו אחרים באופן כללי. כל זה בא לידי ביטוי בסביבה ובאווירה של המשחק; משימת הסתננות למחנה כליאה אכזרי ושמור היטב בלילה סוער וגשום שלא נרגע אפילו פעם אחת. מוצגים סימנים ברורים של אלימות, סאדיזם, ואי-מצפון.

חלק מהדמויות סובלות מטראומות נפשיות קשות עקב… נסיבות… ההומור הידוע של הסדרה מוצג בתפקיד שולי מאוד (כמה התייחסויות ופאן-סרביס). הכל פשוט מוצג בצורה קודרת ואפלה שגורמת ל'האחרון מבינינו' להראות כמו טיול בפארק ביום שטוף שמש.

מה לעזאזל קורה במחנה אומגה? מיהו סקאל פייס?

הדמויות במשחק (מעטות ככל שיהיו) מוצגות בניגוד מוחלט לאיך שהן הוצגו ב'הולך השלום'. אני לא אכנס לזה יותר מדי כי אני חושב שכל אחד עם ההתעניינות הכי קטנה במשחק חייב לנסות את גראונד זירוס בעצמו, ולמרות שאורך הקמפיין הראשי רק כשעתיים בלבד, העלילה של המשחק יוצאת לפועל בצורה חלקה מבלי יותר מדי שיעוקים, אפילו אם היא מעלה שאלות רבות כמו:

מי הם XOF? מה הם רוצים? מה הקשר שלהם לזירו ולפטריוטים? מה לעזאזל קורה במחנה אומגה? מיהו סקאל פייס? מה המטרה האמיתית שלו? מה האסירים עברו עד לבואו של ביג בוס? למה ביג בוס עדיין משתמש בשם הקוד סנייק אפילו שהוא כבר הסכים לקבל אותו (פעמיים)?;

גראונד זירוס מתחיל ונגמר בקטעי מעבר (לא ארוכים בכלל! :O), עם שאלות שעליהן בטוח (טוב, אוליי) נקבל תשובה במשחק הראשי.

סקאל-פייס עצמו ראוי לציון כנבל מעולה; המעשים והאופי שלו מורגשים לאורך כל המשחק, למרות העובדה שהוא מופיע בצורה פיזית רק בקטע הפתיחה של המשחק. שיחות וקלטות במשחק חושפות כמה דברים עליו, אך נכון לעכשיו ידוע כל-כך מעט עליו. כמו אנטגוניסטים קודמים בסדרה, סקאל-פייס הוא לא נבל שחור-לבן, וברור שיש לו מטרה מסוימת ולא-ברורה שכוללת את ביג בוס וזירו.

אם גראונד זירוס זה הכל טיזינג לדמותו של סקאל-פייס, אז ברור שאנו עומדים בפני מה שיכול להיות אחד הנבלים הגדולים ביותר שקוג'ימה יצר. אבל למען השם, מה זה השם המטופש הזה "סקאל-פייס"?!!

הכל טוב ויפה עד שמגיעים לסיום הסיפור. מבלי לקלקל יותר מדי: הסיום של המשחק מפתיע, מגעיל, מלחיץ, מזעזע (לטוב ולרע), מהיר, מבלבל ולא צפוי. ברור שאנחנו יודעים שביג בוס יכנס לקומה – זה כבר היה ידוע לנו לפני צאתו של גראונד זירוס, אך ההוצאה לפועל של סיום המשחק הוא לא משהו שרואים בכל יום.

הסיום של גראונד זירוס רק מכין את הקרקע לכאב הפנטום, ולכן הוא די קליפהאנגר-י, ומשאיר טעם של עוד. "מה? זהו זה? אני רוצה לדעת עוד!", צעקתי, אך ידעתי שאת התשובות אני אקבל רק בעוד שנה-שנתיים… "סוף" הוא דבר חשוב בסיפורים, ולמרבה הצער הסיום של גראונד זירוס הוא חרב פיפיות, שמצד אחד מעלה לך ציפיות לכותר הבא, אך מצד שני מזכירה לך בצורה כואבת שהפרולוג כל-כך קצר.

לזכותו של הסיום, גראונד זירוס ישאיר אתכם צמאי נקמה עד לשחרורו של הכותר החמישי (האמיתי): כאב הפנטום.

גרפיקה ועיצוב

גראונד זירוס משתמש במנוע ה-FOX שפיתחו קוג'ימה וקונאמי, שכבר נעשה בו שימוש בעבר במשחק ה-PES האחרון. מבלי לחפור יותר מדי, 'מטאל גיר סוליד 5: גראונד זירוס' הוא המשחק היפה ביותר שראיתי בכל ימי חיי.

יותר מרשים מקרייסיס, ויותר מרשים מבאטלפילד 4. טקסטורות ברמה גבוהה אפילו לקונסולות הדור הקודם, אנימציית פנים אנושית יותר מ-LA נואר, מערכת מזג-אוויר ותאורה מצויינים, אנימציית דמויות חלקה ומודלים מרשימים של נשקים, מבנים וכלי רכב. ללא ספק, אוהבי הגרפיקה יתחרמנו על גראונד זירוס.

ולא, לא, לא, מזג האוויר הסוער במהלך המשימה הראשית של המשחק הוא לא דרך לכסות שיהוקים או קצוות מחוספסים במנוע הגרפי; משימות צד שהשחקן משיג לאחר סיום הקמפיין מראה שגם יום וגם לילה, גראונד זירוס נראה מצויין. אם כבר מדברים על שיהוקים, נדיר אם תראו אחד במהלך זמן האיכות שלכם עם המשחק, מפני שמדובר במנוע גרפי חלק כמו טוסיק של תינוק.

מבחינת עיצוב, גראונד זירוס לא מבייש את קודמיו וקוג'ימה מראה שהוא עדיין אחד החזקים בתחום: מחנה אומגה מותאם לאווירה של המשחק וקם לתחייה בעזרת מנוע ה-FOX. כל אזור במחנה מפורט ומושקע בצורה יוצאת דופן שכמעט מגיעה לרמת הפירוט ב-GTA V, אם לא יותר. המחנה עצמו בנוי בצורה כזאת שתוכלו להשתמש בו לטובתכם, אך זאת ארחיב מאוחר יותר.

פסקול וסאונד

הפסקול של מטאל גיר סוליד 5: גראונד זירוס הולחן ברובו על ידי הארי גרגסון-ויליאמס, שעבד על פסקולים של משחקים קודמים בסדרה, כולל הפסקול המשובח של סוליד 4. הוא גם עבד על הפסקול של קול אוף דיוטי 4. גם הפעם, גרגסון מציג פסקול מצויין וחזק מבחינה רגשית. למרבה הצער, מדובר רק בקצה הקרחון (כלומר רק מספר קטן מאוד של פיסות הוכנסו למשחק), ונראה כי גרגסון שומר את השאר לאחיו הגדול של גראונד זירוס. עדיין, הפסקול של גראונד זירוס מכה בזמן הנכון, במקום הנכון, ספציפית בקטעי מעבר ובסיום הדרמתי.

אחת מפיסות הפסקול הטובות ביותר בגראונד זירוס היא מנגינה הנקראת "Base Destruction", ופאק, חבל שזה נגמר מהר יחסית ;_; בנוסף, גראונד זירוס מתהדר בשיר "Here's to You", המשמש שיר פתיחה וסגירה במשחק, והוא גם שימש כשיר הסגירה של סוליד 4.

אפקטי הקול בגראונד זירוס מדהימים; מצליל פסיעות הרגליים של NPC-ים עד לקולות הרוח והגשם במהלך המשימה הראשית, הכל נלקח בחשבון. חלק מהצלילים יכולים או לעזור לכם במשימותכם, או לגרום לסוף שלכם, כי האויבים לא חירשים.

מבחינת דיבוב, סדרת מטאל גיר תמיד הייתה בעלת איכות דיבוב גבוהה ואפית, וגראונד זירוס הוא לא יוצא מן הכלל; קיפר סאת'רלנד, תאמינו או לא, עושה עבודה נהדרת בתור סנייק/ביג בוס, אפילו אם הוא לא מדבר הרבה במהלך המשחק, ועדיין קשה לשכוח את הקול האלוהי של דיוויד הייטר מהמשחקים הקודמים. המדובבים האחרים גם הם עושים עבודה מעולה עם דמויותיהם, במיוחד ג'יימס הוראן, שמצליח להכניס רוגע וביטחון אל דמותו של סקאל-פייס באופן מרשים.

משחקיות

אוקיי, בואו נאמר את זה כבר עכשיו לפני שנעבור לבשר האמיתי של הביקורת: גראונד זירוס משפר את הפורמולה של הסדרה בכמעט כל דרך אפשרית, ומדובר בכותר הכי טוב של הסדרה מבחינת משחקיות. כמעט ואין בעיות במשחקיות של גראונד זירוס, והאופי של המשחקיות ועיצוב המשחק מעניק לשחקן חופש פעולה ענק ומגוון דרכים לסיים משימות.

הדבר הראשון שיהיה ניתן להבחין בגראונד זירוס הוא היעדר רדאר הסוליטון והרדיו מהמשחקים הקודמים; האדם היחיד איתו ניתן לתקשר הוא מילר, אשר יזרוק טיפים ומידע טריוויאלי כאשר צריך. בעזרת משקפת, השחקן יכול להביט על NPC-ים חברותיים ועויינים ולהנעל עליהם: ככה יהיה ניתן להבחין באויבים המסומנים במרחק מסוים מיכם, גם אם יש קיר שחוצץ בין ביג בוס לאויב המסומן.

לשחקן יש גם משקפי ראיית-לילה, יעילים ביותר בשביל האזורים הכהים יותר של המחנה. לשחקן יש מפה על מכשיר  הנקרא "iDroid"; המפה מציגה את כל מחנה אומגה, כולל נשקים, אויבים וסודות אחרים שמצאתם/סימנתם, בזמן שדרך אפשרויות הרדיו של המכשיר, ניתן לבדוק את מטרות המשימות, לקרוא למסוקים או לשמוע קלטות המוסיפות רקע נוסף למשחק או משמיעות מוזיקה (קוז וואי דה פאק נוט?). בנוסף האיי-דרויד לא עוצר את המשחק כשמשתמשים בו, לכן עדיף להשתמש בו במקום מסתור.

נשקים

כמות הנשקים והתחמושת שניתן לסחוב היא קטנה: רק אקדח, רובה, ורימונים. השחקן תמיד יתחיל עם רובה AM-MRS-4 בעל משתק (אשר ייעלם לאחר כמה יריות, המשתק, לא הרובה) ואקדח חצי הרדמה קצר-טווח. ניתן להתקל בנשקים נוספים במהלך המשימות, כולל משגר-רקטות עוצמתי, רובה צלפים מדויק, ואפילו מיניגאן אנטי-אווירי שיכול לחורר אויבים רבים ללא בעיה.

ביג בוס יכול גם לזרוק מחסניות נשק ריקות בתור הסחה. אחד הדברים הנחמדים במשחק הוא שלכל נשק יש יתרונות וחסרונות ברורים ותמיד יש כמות מוגבלת של תחמושת: אקדח ההרדמה יכול להוריד אויבים בשניה, אך על מנת שההשפעה תהיה מיידית היריה צריכה להיות מכוונת לראש מטווח קצר, בזמן שלמרות שלמיניגאן יש כוח אש עוצמתי, לא מדובר בכלי נשק נייד וביג בוס יהיה חשוף להתקפות מצדדים שונים.

ה-CQC הידוע של הסדרה חוזר, הפעם חד ומלוטש מתמיד; ביג בוס יכול לתפוס חיילים מאחורה, לתשאל אותם, לעלף אותם, או לשסף אותם. אם אתם מרגישים תוקפניים במיוחד, אפשר פשוט לפרק את הצורה של החיילים. במידה והחייל מעולף, הוא יתעורר לאחר מספר דקות.

במידה והחייל מת, עדיף להסתיר את הגופה מפני חיילים אחרים. במידה וחייל יבחין בכם ולא הסתתרתם, המשחק יעבור לסלו-מושיין שבמהלכו תהיה אפשרות להכניע/לירות בחייל. אם לא הצלחתם, טוב, כדאי שתרוצו.

עד פה גראונד זירוס משוחק כמו משחקים קודמים בסדרה, רק מלוטש וברוטאלי יותר. ולאחר כל ההקדמות והשדרוגים האלה, אנחנו מגיעים לבשר האמיתי (כן, הרבה בשר בשביל שעתיים עלילה) של גראונד זירוס… קודם כל, רק בשביל להסיר טעויות וספקות: גראונד זירוס הוא לא משחק עולם-פתוח, כאב הפנטום הוא משחק עולם פתוח; גראונד זירוס הוא משחק לא-ליניארי.

ברגע שאתם מניחים רגל במפת המשחק, הדרך שבה תשלימו את המשימות במחנה אומגה היא בחירה שלכם בלבד. ברור שיש משימות שבהן מומלץ להיות שקטים יותר ומשימות בהם מותר להוציא את שד האדרנלין שלכם מכלאו, אבל בכל משימה יש לשחקן את הבחירה כיצד לעשות את צעדיו; אפשר להשלים אוביקט אחד ולעבור לאחר, ולהפך; לדלות מידע משומרים בנוגע לסודות במפה; להציל אסירים בתמורה למידע; לקחת טרמפים על משאיות שיקחו אתכם לאזורים שקשה להגיע אליהם וכו'. ופה החזון של הידאו קוג'ימה זורח יותר מהסוף ה-balls-fuckin-fantastic של מטאל גיר סוליד 4.

AI

ובנוסף לכל זה, האויבים עכשיו חכמים מתמיד, במיוחד ברמת קושי גבוהה. השומרים של אומגה מפטרלים לאורך כל המחנה, בודקים כל תנועה חריגה שהם רואים. לאחר שהבחינו בכם, השומרים יעברו למצב כוננות, אבל גם אם הם לא מוצאים אתכם, הם ישנו את נתיב ההליכה שלהם, ורוב הזמן, תצטרכו לעבור דרכם בשביל להגיע אל היעד.

השומרים אגרסיבים מתמיד, ויחוררו את ביג בוס תוך שניות. ברמת קושי גבוהה יותר, הם יכולים להבחין ולתפוס את ביג בוס ממרחק רב יותר, דבר היוצר חווית משחק מתוחה ומאתגרת יותר.

אם כבר מדברים על מתוח ומאתגר, הסרת הרדיו והרדאר מהמשחק, בצירוף סביבה לא-לינארית ו-AI עוין וחכם, הופכים את גראונד זירוס למשחק אימרסיבי ומותח הרבה יותר מקודמיו: אתם לא משחקים בתור זקן שעיר וגמיש הלבוש בבגד גוף צמוד ורטוב – אתם הזקן שעיר וגמיש בבגד גוף צמוד ורטוב! כן, גראונד זירוס גורם לשחקן להרגיש כאילו הוא באמת נמצא במחנה אומגה הקודר והעוין, כאילו הוא עצמו גיבור, אגדה ושכיר חרב שנשלח להשלים משימה באחד מהמקומות הכי נוראיים שאפשר לדמיין, וזה גראונד זירוס במיטבו, כאשר הוא נותן לכם להרגיש חיים בתוך העולם של מטאל גיר, עם דרכים שונות להשלים משימות וטונת של דברים לחקור.

גזר הדין

מטאל גיר סוליד: גראונד זירוס הוא משחק נהדר מכל-כך הרבה בחינות, החל מנושאים עלילתיים בוגרים ורציניים לאיכות הפקה שמפילה את הוליווד ועד לשיפור מאסיבי של משחקיות המטאל גיר הרגילה. יש הרבה מאוד דברים שהמשחק מציע, הרבה דברים לחקור ולמצוא, שכמעט מצדיקים את קיומו של גראונד זירוס. ואם זה אכן דמו כמו שכולם טוענים, אז הדמו העשיר ונדיב ביותר שקיים. אם זה פרולוג כמו שקוג'ימה טוען, אז גראונד זירוס מכין לכאב הפנטום את הקרקע בצורה מדהימה.

ועדיין, למרבה הצער, מדובר במשחק טיפה מאכזב; גראונד זירוס הוא משחק מאוד קצר, עם קמפיין בן שעתיים בלבד. למרות שהוא נותן הרבה חופש ואיכות חזרתיות גבוהה, הסיפור של גראונד זירוס נגמר במהירות ובצורה לא מספקת כלל. למרות כל החידושים במשחקיות, מטאל גיר היא בעיקר חוויה של סיפור עמוק ומתגמל, ולמרות שגראונד זירס מציג בצורה נפלאה את האופי האפל והבוגר של מטאל גיר סוליד 5, הוא נכשל בלהיות מתגמל ומספק.

חשוב לציין שהנקודות השליליות היחידות שמצאתי בגראונד זירוס הן העלילה הקצרה והסיום הלא-מספק. בכל מקום אחר, גראונד זירוס מדהים, ואם אתם אוהבים משחקי התגנבות, מאוכזבים מ'גנב 2014' (שלא סיפק את הסחורה), או מעוניינים בחווית משחק מאתגרת ורבת-אפשרויות, אז גראונד זירוס יותר משווה את הכסף, ובקלות אפשר להפיק 10-עד-15 שעות משחק, אם אתם יודעים איך להפיק את המיטב ממה שהמשחק מציע.

ועכשיו, אני צריך לחכות במתח לשאר הסיפור בכאב הפנטום… שיט…

הצטרפו לערוץ הטלגרם | וואטסאפ החדש של גיימפרו לעדכונים שוטפים בנושאי גיימינג, טכנולוגיה ובידור.

מטאל גיר סוליד: גראונד זירוס הוא משחק נהדר מכל-כך הרבה בחינות, החל מנושאים עלילתיים בוגרים ורציניים לאיכות הפקה שמפילה את הוליווד ועד לשיפור מאסיבי של משחקיות המטאל גיר הרגילה.

9