ביקורת: Deathloop
2021 היא שנה שמתאפיינת במשחקים עם לולאות זמן, מ-Returnel הבלעדי לפלייסטיישן 5 ועד המותחן הפסיכולוגי Twelve Minutes שהתעמק בפחדים של אנשים החווים את אותו פרק זמן מסוים שוב ושוב. Deathloop לא מתעסק בזה, במקום זאת הוא מכניס דמויות למצב שבו אפשר לעשות הכל, כולל רצח, ולא לשאת בהשלכות.
Deathloop מבדיל את עצמו משאר משחקי הלולאות זמן שיצאו השנה, הוא תוהה כמה כיף אפשר לעשות אם שום דבר לא היה לתמיד, והייתם חופשיים מהחלטות. התשובה היא: לא מעט, מתברר.
מי ששיחק במשחקי הפעולה הקודמים של Arkane, במיוחד Dishonered, הערבוב המוכר של התגנבות מקרב מגוף ראשון ירגיש לכם מיד מוכר, שום דבר לא ירגיש לכם זר כשאת שולטים בדמות ומנווטים באזורים המורכבים של המשחק. אתם מתכופפים ומתגנבים מאחורי גבם של אויבים כדי לבצע הריגה מיידית ושקטה, במידה ונחשפתם, תשתגרו למקום אחר וחכו עד שישכחו שקרה בכלל משהו.
מה הסיפור של Deathloop?
אבל יש משהו מאוד שונה באווירה של Deathloop, וזה משנה את הנוסחה הקבועה של Arkane. למעשה משנה אותה עד כדי כך שלא ניתן לא לחשוב שמדובר אולי בפארודיה על Arkane עצמם והגישה שלהם לעיצוב משחקים, אם בDishonered שיחקתם בצורה מחושבת שבה כל טעות קטנה פירושה ההבדל בין חיים ומוות, ולא ניתן לחזור אחורה. ב-Deathloop הכל הרבה יותר קליל, גילו אתכם וחיסלו אתכם? לא נורא, אתם חוזרים לתחילת היום ואתם מנסים דרך אחרת, לכן Arkane גם לא טרחו לבנות מערכת שמירות שמאפשרת לנצל אותה. כל מה שעליכם לעשות זה להתבאס לרגע על הטעות, ולנסות שוב, הפעם כשאתם יודעים בדיוק למה לצפות.
מה שיעזור לכם, היא העובדה שכל הדמויות במשחק יודעות שהן בלולאת זמן, ורובם שם בשביל להיות במסיבה בלתי נגמרת שבה יוכלו לשתות ולספוג חומרים ממכרים עד קיצו של העולם. תופעה בלתי מוסברת על האי "בלאקריף" ליום בודד אחד לחזור על עצמו שוב ושוב. שמונה אנשים מתוך החבר'ה שרצו להגיע לבלאקריף הם עשירים עם אישיות נבזית ורצחנית שנקראים "אנשי החזון" (The Visionaries), אתם, שמשחקים את הדמות קולט, צרכים להתנקש בכל השמונה עד סוף היום כדי לשבור את הלולאה ולצאת ממנה, אבל זה לא כזה פשוט כמו שזה נשמע.
אנשי החזון פזורים ברחבי האי שמשתרע על פני ארבעה מחוזות, כשאתם זזים ממחוז למחוז, הזמן מתקדם קדימה וכשתגיעו לסוף היום, אתם פשוט תתעוררו שוב בבוקר על אותו חוף ים שאליו נסחפתם בלי לדעת למה. מצד שני, כל עוד אתם במחוז, הזמן נעצר, מה שמאפשר לכם לחקור את אותו מחוז כמה שמתחשק לכם, משהו שהכרחי עבור עיצוב השלבים המרתק והמורכב להפליא של Arkane
אתם לא היחידים על האי עם היכולת לזכור לולאות זמן קודמות: מהצד השני עומדת ג'וליאנה, אישה צעירה שנחושה לרצוח את קולט שוב ושוב, ג'וליאנה יכולה להופיע לכם כמעט בכל רגע נתון ולהפריע לתוכניות שלכם, החלק העיקרי בג'וליאנה היא שהיא נשלטת על ידי שחקנים אחרים, שיכולים לשדרג את היכולות האישיות שלה. כמובן שזה לא מחייב: המשחק כן תומך במשחק אופליין וג'וליאנה תישלט על ידי האינטלגנציה המלאכותית במידה ותבחרו בכך. אך מאוד מומלץ להשאיר את מצב האונליין פתוח, כי כשבכל רגע נתון שחקן אחר יכול לפלוש למשחק שלכם ולאתגר אתכם, הדינאמיקה ברמת הקושי עולה ותשארו יותר מעוניינים במשחק. מדובר באחת מהמכניקות היותר גאוניות שנתקלתי בהן לאחרונה.
מעבר למכניקה, קולט וג'וליאנה מחליפים בניהם עקיצות לאורך כל המשחק, והביצוע המצוין של ג'ייסון קלי (קולט) ואוזיאומה אקאגה (ג'וליאנה) תורם משמעותית לחוויה, מעבר לזה, קולט הוא דמות קצת מוזרה אבל היא תפתיע אתכם לאורך כל המשחק: לעיתים הוא יפצח בשירה, ידגיש כמה הוא נהנה להרוג ונוראי בלספר בדיחות, גם כשג'וליאנה אומרת איך היא תסיים את חייו, אין לו את הלב להיות נבזי אליה.
המשחקיות
מרבית הדברים שתעשו בDeathloop הם דווקא איסוף מודיעין ולא חיסול מטרות. אחרי הכל בסופו של יום ישארו לקולט עוד 4 אנשי חזון לחסל ולמעשה הוא לא שבר את הלולאה, הוא יתעורר שוב וינסה מחדש. אם ראיתם את הסרט "קצה המחר" תנסו לשלב אותו עם המשחק היטמן, ויצא לכם בדיוק המשחק הזה.
קולט מקבל גם לא מעט נשקים שניתן לשפר אותם. חלקם הם סטנדרטים למדי, כמו אקדחים, תתי מקלע ורובי סער, לחלק מהנשקים האלו יש וריאנטים מעניינים כמו זוג אקדחים שניתן לחבר אותם כמו לגו וליצור תת מקלע עוצמתי במיוחד.
כמיטב המסורת במשחקי Arkane, קולט גם מקבל גישה לכוחות על, "שיפט" מאפשר לקולט להשתגר לאורך המפה במיידי (כמו יכולת הבלינק ב-Dishonored), ועוד יכולת מאפשרת לחבר מספר מטרות ביחד בצורה כזו שהריגה של אחת מהן תהרוג את כולן (וגם כאן, זה דומה ליכולת הדומינו ב-Dishonored 2). שילוב הכוחות והנשקים שלכם יובילו לרגעים אדירים במשחקיות, כמו למשל, לאחר שאיתרתי 2 אנשי חזון שמוקפים על ידי המאבטחים שלהם, השתמשתי ביכולת החיבור כדי לחבר בניהם ועוד מאבטח די מבודד, חיסול המאבטח הבודד הרג את שניהם במכה אחת במיידי.
עם כלי פריצה שזמינים לכם ומספר נקודות גישה שיש לכל בניין, Deathloop הרבה יותר ממזמין שחקנים שמעדיפים התגנבות על פני אקשן. אבל זה למעשה משחק Arkane הראשון שגם באופן אקטיבי מעודד שחקנים להכנס לקרבות ירי רועשים וליצור כאוס, למעשה לא הרגשתי שהמשחק מעניש אותי עם אויבים חזקים מדי במידה ונטשתי לרגע את הגישה השקטה, חלק מכוחות העל שלכם גם מפצירים בכם פשוט להעיף אנשים באוויר ולהתחרפן ולהיות חזקים בצורה על טבעית.
חלק ממה שהופך את המשחק למאוד חלק הוא העובדה שהאולפן ניצל באופן נהדר את הטכנולוגיה שבנויה בשלט הDualsense של הפלייסטיישן 5, כל נשק מרגיש ייחודי, לכל כוח על יש את התחושה שלו. הצעדים של קולט על המשטחים השונים במשחק מורגשים היטב ברטט הדינאמי בכל צד בשלט, זו חוויה טקטית מדהימה.
עיצוב אמנותי
בצד האסתטי, לDeathloop יש סגנון מאוד מוזר של סרטי ריגול משנות ה60, שמרגיש גם טיפה שומם. תחשבו סרט ג'יימס בונד מאותה תקופה, אבל מכוסה בעובש. מחוז אחד הוא למעשה פארק שעשועים בעוד שאחר מכוסה בשלג ומעריכים ענקיים של לוונים פועמים. שום דבר מזה לא נועד להזכיר איך המקומיים נעים בין מחוז למחוז במהלך היום: מכונית שהייתה עומדת בבוקר התרסקה דרך חלון במהלך אחה"צ, ספינה שנמצאת במים הופכת לקלה להגעה ברגע שהמים סביבה קפואים, על אף שרעיון המשחק מתמקד בחזרה על אותו דבר, שום דבר במקומות הפנימיים או החיצוניים של המשחק.
אתם בטח תצפו לעבור משלב אחד לאחר בצורה די חלקה בקונסולות הדור הנוכחי כמו הPS5, אך למרבה הצער, המשחק חייב לרענן את החיבור שלו לשרת בכל פעם שתעברו בין מחוז, זה לוקח רק מספר שניות, אבל מדובר ללא ספק במכה למומנטום שתצברו. זה כנראה המחיר למצב מולטיפלייר מהפכני, אני מניח.
עוד בעיה שהמשחק מציף הוא ההתעקשות המוזרה של המשחק לא לתת לי לבחור אחרי איזה מידע אני עוקב בעצמי, לקולט יש לוח מטרות כמו לכל מתנקש מקצועי, אבל לשחקן הוא נותן רק משימות של "צעד אחר צעד", לא מידע כללי שקולט באופן ברור כבר יודע, תפריטי התכנון שלפני כל משימה מרגישים מצ'וקמקים, מה שיקשה עליכם לדעת איפה נמצא מידע ספציפי שאתם צרכים או אם אפשר לסמן אותו כדי לעקוב אחריו, מצאתי את עצמי לוקח דף נייר ועט כדי לעשות הערות משלי.
יותר מזה, ציפיתי שהמשחק יאתגר אותי וידרוש ממני לתכנן את יום החיסולים המושלם, (כלומר, לחסל את כל המטרות באותו יום, כפי שעלילת המשחק דורשת), אבל Deathloop בעצמו עושה עבורכם את כל העבודה, כל מה שעליכם לעשות הוא רק להשלים את המטרות שהוא זורק לכם על המסך, מצד אחד , כנראה שב-Arkane ניסו למנוע תסכול מיותר משחקנים פחות אימרסיבים שכותבים הערות שהם רוצים לזכור על דף, אך קשה שלא להתאכזב מזה ששמתי לב לכל דבר קטן בכל שלב במשחק ובסוף לא היה צריך.
Deathloop הוא חיה מוזרה אבל נפלאה, משחק שמשלב בתוכו ניהול זמנים וניהול מטרות בצורה מדויקת למדי, משחק שמאפשר לכם להיות מכונת הרג משומנת היטב ולתכנן את מסע הרצח המושלם. זה גם סיפור על אדם שמנסה להבין מיהו בעולם שחוזר על עצמו, ולמה אישה צעירה שיודעת עליו הכל צדה אותו. הזמן הוא הכלא של קולט, אך גם מקור הכוח שלו.
בסופו של המשחק, זה מרגיש משחרר לשבור את הלולאה, המשחק נותן לשחקן חופש וכבוד לבחור איך פועלים ומתי, וניסיון למזער, אך לא לגמרי להסיר, את התסכול במשחק שכולו מתמקד בחזרות. Deathloop הוא הוכחה שהאנשים שיש ב-Arkane הם גאונים וכישרוניים מאוד, אף אולפן אחר לא יגרום לכם להרגיש חכמים, ואף משחק שלהם עד כה לא עשה זאת עדיין כמו Deathloop.
