ביקורת משחק: FIFA 18

בשנה החולפת לקחתי הפסקה ממשחקי הספורט, FIFA, Football Manager וכולי, בעיקר כי הם הרגישו כמו מסטיק, תפל כזה, אחד שלעוס הרבה זמן. השנה, לאחר שהתנסיתי בדמו של FIFA 18 והבנתי שמותר לצפות למשהו חדש, גיליתי שגם משחק ספורט שבכל שנה מושק שוב ושוב, יכולים להשתנות דברים לטובה אם רק רוצים. ביקורת משחק: FIFA 18.

אמנם לקחתי הפסקה בשנה שעברה, אבל כדי באמת להבין את גודל השינוי יש להשוות את FIFA 18 לקודמו, בו כן יצא לי לשחק פה ושם, לשמוע חוות דעת ולקרוא ביקורות. FIFA 17 הציג את המעבר של הסדרה מהמנוע Ignite הייעודי למשחקי ספורט של EA Sports למנוע Frostbite של DICE. מעבר למנוע החדש שבעיקר שינה את המשחק ויזואלית לחלוטין החל מתאורה דרך פני השחקנים ועד מראה כר הדשא, התוספת ש-EA דאגה להתגאות בה בכל הזדמנות אפשרית הייתה… סיפור, או "המסע" כפי שהוא נקרא במשחק. בסיפור של FIFA 17 לא שיחקתי, בעיקר מפני שלא השתכנעתי שיש בו טעם של ממש מהדמו של FIFA 17 {זהירות ספוילרים}:

בסיפור אנו משחקים דמות בדיונית בשם אלכס האנטר, בן 17 מלונדון. הסב של אלכס הוא כדורגלן לשעבר, חלוץ בכדורגל האנגלי, ג'ים האנטר שגלגל לרשת 22 פעמים בעונת 1968-69. תחת כנפי סבו, מטרת חייו של אלכס נקבעה – לשחק ככדורגלן בפריימר ליג. הסיפור נפתח במשחק בין שתי קבוצות צעירות, באחת מהן משחקים האנטר וחברו הטוב גרת' וואקר. לאחר בעיטת עונשין מנצחת, אותה לוקח אחד משני החברים, סקאוט שם לב לכישרון של אלכס ומזהה דימיון בינו לבין סבו. שש שנים אחר כך, אלכס האנטר וגרת' וואקר לוקחים חלק במשחק בוחן, ומשהפרוטגוניסט עובר וחותם במועדון בפריימר ליג, מיד מצטרף אליו חברו וואקר.

FIFA 18 קמפיין

שני השחקנים משתתפים בסבב משחקי ידידות לפני העונה בארצות הברית, שם הם פוגשים בריאל מדריד, בורוסיה דורטמונד וכן פריז סן ז'רמן. וכשמתחילה העונה, לאחר שפותחים את רוב המשחקים על הספסל, אלכס האנטר מושאל לאחת מן הקבוצות ניוקאסל, אסטון וילה או נוריץ' כתוצאה מהחתמת שחקן גדול במועדון, כמו הארי קיין או אנחל די מריה. בחזרתו למועדון בתום תקופת השאלה בה הרשים, האנטר מגלה כי חברו הטוב עזב את הקבוצה כדי לשחק אצל הקבוצה היריבה.

לאחר שהאנטר חוזר למועדון שלו בפריימר ליג, הוא מקבל עסקאות חסות מאדידס, כשכל עסקה מתקבלת לפי מספר העוקבים שלו בטוויטר. עם עונה מוצלחת בהרכב הפותח מאחוריו, האנטר עולה למגרש בפינאלה של גביע ה-FA, בו הוא מתמודד מול גרת' וואקר בפעם הראשונה או השנייה מאז שעזב ליריבה. לפני המשחק, האנטר ווואקר נתקלים זה בזה במנהרה. תהיה אשר תהיה התוצאה, שני חברי הילדות לוחצים ידיים ומשלימים בסוף המשחק. מאוחר יותר, בדירתו של אלכס, הוא מגלה שהוא נמצא ברשימת שחקנים עם סיכוי לקבל זימון לנבחרת הבוגרת של אנגליה.

עד כאן ספוילרים, כי פה מתחיל הסיפור בפיפא 18, והוא הרבה יותר אישי, נוגע ללב ומעניין. אנחנו ממשיכים עם אלכס האנטר, אלא שבמקום סיפור מצוץ מהאצבע על שני חברי ילדות שהתפצלו דרכיהם והתרחקו זה מזה, אנחנו מקבלים בחור בן 18 עם קריירה שובבה במיוחד שבאופן טרגי בעונה אחת מצליחה להוביל אותו לשלושה מועדונים שונים (זה בעצם דבר אחד מתוך שניים שלא אהבתי לכל אורך The Journey.) אם לתמצת את מה שקורה במהלך מצב המשחק הזה ב-פיפא 18 לכדי משפט אחד; אלכס האנטר נאלץ לשחק כדורגל מקצועי ברמות הגבוהות ביותר כאשר מתחוללת סערה המעיקה עליו בחיי המשפחה שלו.

במהלך העונה השנייה של The Journey, כאמור אנו מוצאים את עצמנו במדים של שלוש קבוצות שונות בליגות שונות, EA הצליחה גם להציג את כדורגל הנשים, תחום שנוסף בשנה שעברה(?). אנו מקבלים כשחקנים גם ציוות לשחקן נוסף איתו נועדנו לשתף פעולה בהתקפה, כאן נכנס הדבר השני שלא אהבתי – המועדון מאפשר לשחקן חדש וצעיר לבחור בעצמו, אמנם מתוך רשימה מאוד מצומצמת של שלושה שחקנים, עם מי לשחק; נוח או לא, זה ללא ספק מטופש. מעבר לכך, הדיבוב נעשה בצורה טובה שלא תבייש משחקים שקמפיין עיקרם, ובין המשתתפים ניתן למצוא את תיירי הנרי וכריסטיאנו רונאלדו. הסיפור היה מהנה ובהחלט השאיר תחושה של רצון להמשך, אבל בחיי ש-EA צריכים להאט קצת את הקצב עם הקריירה של האנטר.

fifa 18 career mode liverpool

המשחקיות בפיפא לא משתנה דרסטית כל שנה, וגם כשכן אז עדיין מרגישים בעקבות של המשחק הקודם. עם פיפא 18 המצב נותר כך, ובכל זאת השינויים שנעשו הפכו אותו למשחק הכיפי ביותר עבורי בסדרה. השנה המשחק מציג את טכנולוגיית Real Player Motion, אותה מגדירים ב-EA כ'צעד הגדול ביותר במשחקיות בהיסטוריה של הסדרה'. זו מערכת אנימציות חדשה שמשפיעה ישירות על הריספונסיביות של השחקנים, עם אנימציות שחולשות על פריימים בודדים. איתה ניתן לבצע פעולות עדינות שמשנות כל התקפה בהתמודדות מול מגני היריבה, וכך התנועה עם הכדור אינטואיטיבית ביותר.

פיפא לאורך השנים העמיקה במשחקיות, והכותר האחרון לא גרע, היה לי קשה להתרגל להגנה, ועד שהסתדרתי איתה טיילו לי ברחבה וחטפתי בצרורות. יש 12 פעולות שונות שניתן לבצע בהגנה, ועוד 14 שניתן לבצע בהתקפה מה שהופך את המשחק לדורשני (ולפני שמתנסים, אז ברמת קושי 'Legendary' אף דורסני). עם זאת, משחק ההתקפה שלי היה מסודר יותר מאשר במשחקים קודמים, זאת למרות ששיחקתי עם Dualshock 4 שהורג לי את הידיים כל פעם מחדש. מסודר זה אומר שמסירות הולכות לאן שייעדתי אותן, ובעזרתם אפשר להוציא מהלכים מתוכננים מראש – להשאיר כדור, לרוץ ולשלוח, להרביץ בדריבל קטן והתנועה זורמת וטובה – כל זאת טוב להחזקת הכדור, אבל לשבור את הרביעייה האחורית נהיה עבודה של ממש, וזה כיף. מבחינתי התנועה של שחקנים ללא כדור למקומות הנכונים עושה את שלה, והשאר תלוי ביכולת ההגנה של השחקן ממול.

fifa 18 ביקורת

שאר מצבי המשחק כמו Football Ultimate Team או מצב קריירה קיבלו את השיפורים הקטנים שלהם כבכל שנה; בקריירה חתימה על חוזים יותר מפורטת וקיים מגוון גדול יותר של תרגילים לאימון, אבל הייתי רוצה לראות מצב קריירה יותר עמוק. עם השנים המצבים השונים שופרו ושופצו אבל לא משהו בסדר גודל דרמטי, לפחות לא בשנים האחרונות. נראה כי "The Journey" הפך עתה לבמה המרכזית ומהווה מקור השראה ליצירתיות ושינויים בשאר המשחק, למשל עץ היכולות שהועתק ממנו למצב Pro Clubs.

 

[divider style="solid" top="20" bottom="20"]

כתבות נוספות

מערכת התגובות
התראה
2 תגובות
החדש יותר
הישן יותר הבולט ביותר
פידבקים
צפה בכל התגובות

השנה המשחק נפילה.
אי אפשר להגן. כובשים גולים בדיי קלות. אין עזרה של המחשב מבחינת ההגנה.
השחקנים עומדים ומסתכלים.
כל שליחה של כדור קדימה מביאה אותך מול שוער.
הציון שלי למשחק: 6

אוווו אחי סוף סוף מישהו שמביןןןן!!
משחק פשוט נוראיייייי. הפיפ״א 17 הרבה יותר טוב ואני נשארתי איתו לפחות עד שיצא ה 19 נראה איך הוא יהיה.. הם פשוט הרסו את הפיפ״א! פשוט בדיחה הוציאו את כל הנאה מהמשחק. לא מבין מה אומרים ההתקפה כל כך טובה אם קשה כל כך להגן ולתכנן התקפות. ומה שעוד מפריע שם מבין המון דברים זה שהרשת של השער בקושי זזה שאתה מבקיע. אני במקרה הטוב הייתי נותן למשחק הזה 3. נקווה שהפיפ״א 19 יהיה נורמלי