ביקורת משחק: Nier: Automata הוא לא פחות מיצירת מופת

אחרי 7 שנים, היוצר המיוחד והמוערך יוקו טארו שיחרר את ההמשך הרוחני ל NIER משנת 2010 והצפיות היו באופן טבעי גבוהות. בתור אחד שעד היום לא יצא לו לשחק במשחקיו הקודמים, הייתי נרגש לקראת יציאת המשחק במיוחד לאור הדמו המוצלח ששוחרר. אני שמח לבשר ש Nier: Automata לא רק הצליח להתעלות מעל הציפיות שלי אלא הצליח להרשים אותי בצורה יוצאת דופן וכבר כאן אני מרגיש צורך להכריז שמדובר ללא ספק ביצירת מופת שרואים רק פעם בכמה דורות. מדובר במשחק מרגש, עצוב, טראגי, אפי ובעיקר כזה שכדאי לשחק בו מספר פעמים על מנת להבין את עלילתו המסובכת אך בו בזמן פשוט גאונית.

זו הסיבה שאתם חברי YoRHa קיימים

המשחק מתרחש בעתיד הרחוק של שנת 11946, ובו האנושות כמעט הוכחדה לחלוטין על פני כדור הארץ וכעת שולטים עליו רובוטים מהחלל החיצון. בני האדם ששרדו ברחו לירח והקימו תחנת חלל ליד כדור הארץ שבה הקימו את פרויקט Yorha שהוא בעצם בניית אנדרואידים מיומנים בלחימה הדומים מאוד בהתנהגותם לבני האדם להגיע לכדור הארץ ולכבוש אותו מהרובוטים החוצניים. במשחק אנחנו נשחק שלושה אנדרואידים: הראשונה היא 2B, חיילת העילית של Yorha אשר מתמחה בצורה יוצאת דופן בקרב פנים מול פנים. S9 , סורק והאקר אשר מתלווה ל2B  ומייחס אותה כאחות בשבילו אשר עושה הכול על מנת להגן עליה. ו ,A2 אשר בחרה לנטוש את Yorha ולחפש לעצמה ייעוד בחייה. כל אחד משלושת הדמיות שונה אחת מהשנייה ולכול אחת אופי משלה וסיפור מעניין להציג. בניגוד למה שהסיפור נראה תחילה כאשר מתחיל בצורה מאט קלישאתית נהפך לסיפור מסובך, אפל, עצוב ובעיקר טראגי עבור הדמיות. הדמיות במשחק עשויות בצורה מדהימה ומאוד קל להזדהות עם מה שעובר עליהם במהלך המשחק ולפי דעתי מדובר בסיפור מדהים אשר בה בעצם להוות כביקורת לדברים שונים שאנחנו כבני אדם מתמודדים איתם. כול אחד משלושת הדמיות שונה אחת מהשנייה ולכול אחת אופי משלה וסיפור מעניין להציג. והדבר הטוב ביותר הוא שבגלל שאנחנו שולטים בשלושת הדמיות הללו הדבר הופך את המשחק להיות למרגש יותר כאשר אנחנו בעצם חווים את מה שהדמיות במשחק . המשחק למעשה מצליח להראות כיצד משחקי וידאו יכולים להיות אומנות וכמו משחקים אחרים כמו Shadow of the colossus דרך המשחקיות יכול המשחק יכול להעביר רגשות והתחברות רגישית לדמיות במשחק.

יוקו טארו היוצר של סידרת drakengard וnier המקורי ידוע בדרך הלא קונבנציונלית שלו לכתוב סיפורים. את הסיפורים שלו הוא נוהג לכתוב בסדר הפוך ומתחיל עם הסוף של הסיפור (שבדרך כלל רע) ובכך בונה את הסיפור כאשר הסוף ידוע מראש. הוא כותב לרוב סיפורים טראגיים ואפלים אשר מביאים ביקורת על טבעו של האדם. הוא התחיל לעשות זאת לאחר מות חברו שנפל מבניין גבוה והיה מזועזע מכך שעוברי האורח התעלמו מהמתרחש ולכן החליט לכתוב סיפורים אשר מסברים את צורת החשיבה שלו כלפי טבע האדם. במשחק הזה יוקו טארו מביא לדיון נושאים שבני אדם מתמודדים איתם כמו איך אדם מגיב כאשר הוא מאבד אדם כל כך חשוב לו, מהי משמעות החיים, והאם יש טעם להילחם כנגד כל הסיכויים. כל המאפיינים שציינתי הופכים את עלילת המשחק לעמוקה יותר וגורמים למשחק להפוך למשהו שונה ורחוק שנות אור ממה שרוב משחקי המחשב מציגים לנו כיום.

משחקיות מגוונת וממכרת

המשחק הזה כמו קודמו מוגדר כמשחק אקשן תפקידים עם שילוב של bullet hell ולפי דעתי זהו שילוב די מנצח. אחת הבעיות הבולטות שהיו למשחקיו הקודמים של יוקו טארו הייתה המשחקיות שלא ממש הצליחה לעניין את השחקנים כמו הסיפור שלהם. כעת לאחר כניסתה של platinum games לתמונה אנחנו מקבלים משחק עם מערכת קרב מצוינת אשר מצריכה מיומנות ובעלת המון קומבינציות שונות של התקפות שניתן לעשות. בכל שלושת הדמויות נהניתי להילחם במערכת הקרב המצוינת הזאת ובזכות גיוון רב במשחקיות המשחק נשאר מעניין גם אחרי שסיימתי אותו בפעם השלישית. במשחק יש ארבעה סוגי נשקים שהם חרבות רגילות, חרבות גדולות, חניתות ובנוסף אגרופנים.

כל אחד מארבעת סוגי הנשקים מרגישים מעולה וניתן לבצע קומבואים בניהם כאשר ניתן להחזיק שניים בכול פעם וניתן לבצע התקפות משולבות שלהם. בנוסף לקטעי האקשן המטורפים שמזכירים משחקים כמו God Of War  ו Devil May Cry  ישנם מספר חלקים שבהם תיכנסו לחליפת Mecha  ותילחמו בסגנון הדומה לזה של משחקי bullet hell ישנים. הקטעים הללו עשויים מעולה ולפי דעתי מביאים גיוון רב למשחקיות ורק מוספים עוד עליה. רמת הקושי יחסית גבוה תחילה והמשחק מצריך מהשחקן לשחק בצורה חכמה ובעיקר זהירה. רמות הקושי של המשחק מאוד מאתגרות כאשר הרמה הקשה מאוד דומה לזו של משחקי SOULS . רמת הקושי עשויה בצורה נהדרת ולדעתי כזאת שגורת לשחקן להשתפר במשחק ולשחק בצורה טובה יותר. השלבים מקוריים ומעוצבים בצורה נהדרת כאשר הם מאוד פתוחים ומכילים הרבה מאוד מקומות סודיים ופריטים שניתן לאסוף. המשחק שם דגש רב על העלילה הראשית דבר אשר גורם לכך שכול שלב יהיה שונה מהאחר ולכול בוס להיות מעניין ומגוון. עם כבר מדובר על בוסים מדובר באחד מהמשחקים עם קרבות הבוסים הטובים ביותר שיצא לי לראות. כול אחד מהם מצריך אסטרטגיה שונה ודרך אחרת להילחם נגדם דבר אשר תורם רבות למשחק.

המשחק מתואר על ידי אנשים רבים כמשחק תפקידים בעולם פתוח ואני לא ממש יכול להסכים עם כך. אומנם המשחק כן מאפשר לך לעשות כול דבר העולה על הדעת בעולם המשחק ויש די הרבה משימות צדדיות שניתן לעשות אך הוא יותר דומה לזה של משחקי SOULS  שבהם העולם הפתוח משמש כבסיס למתרחש במשחקים. אני חייב להגיד שזו בחירה טובה שהמפתחים בחרו להשתמש בעולם הפתוח במספר מקומות שונים במהלך הסיפור ותאלצו לבקר במקומות ספציפים שוב ושוב על מנת לחוות את כול מה שיש למשחק להציע. המשימות הצדדיות הם החלק הפחות טוב של המשחק. הם לא גרועות אבל רחוקות מהגאונות של הסיפור הראשי על אף שהתגמול שמקבלים עליהם מאוד מספק. מאפייני הrpg של המשחק הם לא מהמורכבים שיצא לי לראות ומדובר יותר בדברים סטנדרטיים שראינו במשחקים אחרים כמו רמות לדמות ואוייבים, מערכת שידרוגים לנשקים ולדמויות, השגת יכולות ועוד.

לא מדובר במכניקות מורכבות אך כאלה שלדעתי רק מוסיפות עוד עומק למשחק והתוצאה היא הפיכת המשחקיות ממצוינת לקרובה לשלמות.

פן אומנותי מרהיב

הצד האומנותי של המשחק הוא ללא ספק אחת החוזקות שלו. האטמוספרה של המשחק נעשית בצורה פנומנאלית ומצליחה להעביר את אווירת המשחק האפלה בצורה מדהימה. הגרפיקה גם תורמת לאטמוספרה של המשחק. לא מדובר בגרפיקה שתפיל אתכם מהכסא אבל כזאת בעלת עיצוב יחודי ושונה אשר מצליח לחזק את האטמוספרה האפלה של המשחק. ואם מדברים על גרפיקה בו נדבר על הצד הטכנולוגי של המשחק. המשחק שוחרר עבור קונסולת הפלייסטישן 4 וגרסת הפרו שלה ובנוסף לגרסת המחשב האישי שיצא לי לשחק בה. המשחק נראה יפה ורץ מעולה בשלושת הפלטפורמות כאשר המפתחים כיוונו ל60 FPS  וברוב המקרים פגעו במטרה. אם זאת גרסת המחשב היא די סבירה ומצריכה מחשבים חזקים על מנת להריץ את המשחק אך באופן כללי המשחק נראה ורץ באופן כללי יותר טוב מגרסת הפלייסטישן 4 ואני ממליץ לרכוש אותה אם אתם עומדים בדרישות המערכת היחסית גבוהות.

הפסקול של המשחק הוא ללא ספק בין הטובים ביותר שיצא לי לשמוע במשחק וידאו אי פעם. כול שיר שתשמעו במשחק יתאים בצורה מושלמת לאווירה של המשחק באותו הרגע ובעיקר בקרבות הבוסים. הפסקול נעשה בצורה מושלמת ולפי דעתי מתאים בצורה מושלמת לאופי, הטון והאווירה של המשחק. כול מנגינה שונה מהאחרת ולמעשה מתארת מצב אחר ומציגה בצורה טובה את המתרחש במשחק. לפי דעתי זו סיבה מספיק טובה שרק אפילו רק בשבילה שווה לשחק את המשחק.

https://www.youtube.com/watch?v=jkmYeyWOj0o

הדיבוב האנגלי של הדמויות נעשה בצורה מדהימה וכל אחד מהמדבבים מצליח לי כשחקן להתחבר באופן רגשי לדמיות השונות במשחק. הסאונד באופן כללי עשוי בצורה טובה ולפי דעתי מחזק את האטמוספרה המדהימה שיש למשחק הזה.

סיימתם את המשחק ? תחשבו שוב

בניגוד להרבה משחקים אחרים בהם הסיפור מסופר רק בסשן של משחק אחד, כאן הסיפור רק מתחיל במשחק הראשון שלכם ולמעשה מדובר במשחק בעל שלושה חלקים גדולים כאשר השניים הראשונים מהווים כרקע למתרחש בחלק השלישי. בנוסף לכך בכל פעם שתסיימו חלק ותעברו לחלק האחר כול הדברים שצברתם מהמשחק הקודם נשמרים וכעת תוכלו להמשיך לשחק את המשחק עם הציוד הקודם שלכם כאשר האויבים יותאמו לרמה שלכם. יותר מכך למשחק יש 5 סופים מרכזיים ועוד 21 מגוחכים כאשר תצטרכו לשחק את המשחק בכל שלושת החלקים על מנת לפתוח את כולם. שלושת הסופים האחרונים במיוחד הם הדרכים הטובות ביותר לסיים את המשחק הזה וכל אחד מהם גורם לשחקן להרגיש רגשות עבור הדמויות במשחק ואלו בעיקר בלתי צפויים . לפי דעתי חייבים לשחק את המשחק בכל חלקיו על מנת להשלים את כל הסיפור ובאמת להבין אותו.

המשחק לא רק הצליח להתעלות על הצפיות שלי אלא גם הצליח להראות לי כיצד משחקי וידאו יכולים להיות אומנות. כל הכבוד יוקו טארו, פלטינום גיימס וסקואר אניקס!

*הביקורת נכתבה על-ידי אופק גיירו, בגרסת ה-PC של המשחק.

[divider style="solid" top="20" bottom="20"]

 

 

מערכת התגובות
התראה
1 תגובה
החדש יותר
הישן יותר הבולט ביותר
פידבקים
צפו בכל התגובות

נשמע משחק שכדאי לשחק בו למי שאוב האק וסלאש. תודה על הביקורת.

1
0
נשמח לשמוע דעתכם, לחצו לתגובה!x