ביקורת: XCOM 2

בעבר, המשכים למשחקי XCOM נכשלו בענק, אך משום מה, XCOM 2, ההמשך ל-Enemy Unknown מ-2012 מתעלה עליו בכל דרך אפשרית.

XCOM 2 הוא גדול יותר, חזק יותר ומסוגל להרבה יותר דברים ממה שהמשחק הקודם הצליח להשיג בכל דרך. ולמרות כמה בעיות טכניות, זה עשוי להיות משחק ה-XCOM הטוב ביותר אי פעם – ומחווה מתאימה לאלו שבאו לפניו

XCOM 2 מתרחש לאחר הפלישה החיצונית של המשחק הראשון והתערבות ממשלות העולם בניסיון לעצור אותה. 20 שנה לאחר מכן, משהו קרה בדרך, והפסדנו, האנושות נפלה קורבן לפלישה, צבאות כדור הארץ מפונים ופרויקט XCOM המקורי מתאדה, החייזרים, שעכשיו קוראים לעצמם Advent (קרי "ההתגלות"), השתלטו על המרכזים העירוניים האחרונים של הכוכב ועצבו אותם מחדש בדמותם. זו מדינת משטרה, שהסדר בה נשלט ביד רמה על ידי חיילים מהונדסים גנטית וחמושים היטב. מחוץ למרכזים העתידניים האלו האנושות תומכת בעצמה ללא מים, חשמל או ביטחון מכל סוג שהוא.

שאירותיו של פרויקט XCOM נוסגו לאחור לתוך ספינת חייזרים ענקית, שזזה ללא הרף מסביב לעולם כדי להמנע מלהתגלות. מהבסיס הנייד הזה החיילים, המדענים והמהנדסים האחרונים של XCOM מנהלים מלחמת גרילה כנגד האויב ללא סוף באופק.

מה שהפתיחה של XCOM 2 מאפשרת היא הזדמנות לבנות דמויות, לא פחות מהם הוא אנחנו – המפקד – שמוצג לתוך העלילה בצורה דרמתית במהלך משימת ההדרכה של המשחק. יש את הקצין הראשי ברדפורד, שהיה היועץ שלכם לכל דבר בערך במשחק הראשון, רק שהוא מחוזק על ידי 20 שנות לחימה. יש גם את אנ-אי שן, בתו של ראש מלחקת ההנדסה במשחק מ-2012 ובנוסף את ד"ר ריצ'ארד טיגאן, שבילה את שנותיו כעבד של אדוונט עד שברח מהם והצטרף ל-XCOM. כולם נותנים ביצוע דיגיטלי מעולה ומספקים למשחק את נשמתו.

באופן מסורתי הבשר של כל כותר XCOM הוא הקרבות בתורות מנקודת מבט איזומטרית. וכמו במשחק הראשון, ב-XCOM 2 יש פנטזיות על מערכת מידע בזמן אמת שמאפשרת למפקדים לפקד על חיילים אינדיבידואלים ללחוץ על ההדק ממרחק נוח ובטוח. בפועל אתם צופים על החיילים שלכם מעבר לכתף, שולחים אותם לאזורים האפלים של המפה, דוחקים את "ערפל המלחמה" כדי להרתיע חיילים שמסתתרים ולהכניס להם כדור בראש.

בדרך זו, XCOM 2 הוא משחק אסטרטגיה כמו כל משחק אחר שבא בסדרה לפניו. חוץ מהרגעים שהוא לא: בהרבה מהזמן כל החיילים שלכם מוסתרים, ובניגוד למשחק הראשון, החייזרים הם אלו שדורשים תוקפנות מכם.

XCOM 2 הוא משחק על אומנות המארב. מכניקת הסתרה חכמה אומרת שבמהלך משימות רבות החיילים יוכלו להתגנב ליד האויב מבלי שישים לב אליהם. השינוי היחידי הזה בעצם מזריק לנוסחה חיים חדשים. פתאום יש כפול האופציות הטקטיות וכפול סוגי המשימות שהיו מקודם.

Firaxis גם הוסיפו מטרות לכל משימה. בנוסף ל"הרוג את כל החייזרים באזור", לרוב המשימות יש טיימר מסוים שאם הוא נגמר, נכשלתם. זה לא קופסה של "מלד" שיושבת גלוי לעין אלא מידע מודיעיני שעלול להתפוצץ, או ספינה מחוץ למפה שמתקרבת במהירות כדי לירות בנסיעה שלכם הביתה. XCOM 2 כולל משימות חפש והשמד, משימות חילוץ, משימות חבלה חשאיות, משימות הצלת נכסים ותקיפות חמושות היטב מהסוג הישן.

הגיוון הרב במספר התרחישים והמפות שנוצרות באקראיות נותנים למשחק קצב אורגני ושקול. ההתקדמות מהתקפה להגנה, מאיסוף מודיעין לתקיפה מנעה ממני להשתעמם. וחשוב לא פחות, איפה שמשחקי XCOM אחרים היו מייגעים מההתחלה ועד הסוף – הדברת תיקנים שנספרים בטבלת ניקוד – XCOM 2 משתמש בגיוון הרב של משימותו כדי ליצור קשת עלילתית שפשוט לא הייתה קיימת בסדרה לפני זה.

השכבה האסטרטגית של המשחק גם שופצה לחלוטין. מה שהיה בעצם משחק ניהול משאבים זהיר, סוג של מירוץ כדי לפתוח את ההתקדמות המדעית הבאה, הוא עכשיו משהו שווה ערך למשחק לוח שבו אתה ממקם עובדים, לדוגמה: אתם תקצו למהנדסים משימות ספציפיות ידנית, בזהירות דוחפים את הבסיס הנייד שלכם עד לקצה גבול היכולת. האוונג'ר עצמה תצטרך ללכת לסידורים פה ושם, כל זאת תוך הימנעות מאיתור על ידי החייזרים. תוכלו לעוף לאחת הפינות של העולם לבצע פשיטה נועזת בעורף האויב, וברגע הבא אתם מסתערים כדי להגן על התא התנגדות בבסיס המוסתר שלהם.

זה כאילו אותו הסוג של המתח שנמצא בשכבה טקטית  של XCOM סוף סוף חלחל עד השכבה האסטרטגית, ו-XCOM 2 נהיה יותר טוב בזכותו.

כאשר עבודת המטה מסתיימת והמשימות נחשפות, הם לא דוחקות בכם ממקום למקום כדי לכבות שריפות אקראיות. במקום זאת, המשחק בקביעות מזין לכם מטרות ויעדים המתמקדים בתמיכת בעלי הברית שלכם בהתנגדות ובלהכות מכות אסטרטגיות נגד מתקנים צבאיים של אדוונט. זה מרמז על נקודות בעלילה, זה מעיד על קרבות שיא שיתקיימו ומספק משוב מוצק – בצורת מטבע בתוך המשחק ושלל, אבל גם סרטונים קולנועים – כדי לעשות את המאמץ כדאי. ופשוט ככה, XCOM 2 הופך את האתחול מחדש המקורי משנת 2012 והרחבת ה-DLC שלה להיראות חובבנית בהשוואה.

למרבה הצער, XCOM 2 סובל מכושר ליטוש כללי. למשל, הנחת רימונים וירי טילים בדיוק איפה שאתה רוצה שהם יהיו הופך בזמנים לתוך מרדף אחרי הפיקסל מושלם.  אפקט ההילוך האיטי של המשחק הוא מדהים, למעט המקרים שבהם יש קיר באופן שבו מסתיר לחלוטין את האקשן. לא מעט פעמים הודעות צצות מעל יחידות ללא כל טקסט בתוכם, ולמשחק יש הרגל מגונה להגיע לנקודת קיפאון בעוד ה-AI חושב על המהלך הבא שלו, בזמן שמישהו יורה באקדח או סתם לוקח צעד אחד קדימה.

הדבר הכי מעצבן שגיליתי XCOM 2 היה רוחו של באג מעצבן שנמצא ב-Enemy Unknown. אם יש לכם יותר מדי שמירות זה מבלגן אותם ונותן להם חותמות זמן שאינן נכונות. למרות שאני לא איבדתי שמירה כתוצאה מהבאג, זה היה מאתגר למצוא את המקום שבו הפסקתי מיום ליום. הפתרון היחיד היה למחוק באופן סלקטיבי מדי פעם, אבל בימינו זה לא משהו שאני צריך להתעסק איתו.

הסביבות ב-XCOM 2 הם עשירות בפרטים והרבה יותר מגוונות מאלו שנמצאו ב-Enemy Unknown. זה בין השאר משום שהם נוצרים אקראית (procedurally generated) כדי להיות שונים בכל פעם. אבל הם גם נהנים מכמות יוצאת דופן של עיצוב תפאורה. החלקים שנהנתי מהם ביותר היו החללים הפרבריים ההרוסים, כי הם ספרו את הסיפור של מה שקרה לאנושות לאחר יותר משני עשורים של שלטון זר. רכבי שטח שבורים שממונעים על ידי תאי דלק מאולתרים. מבנים שרופים זועפים מתחת לגגות שקועים. חביות גשם צמודים לפאנלים סולאריים משומשים.

 

מדי פעם בכמה זמן הייתי מקבל ההצצה לפוסטרים בלוים של XCOM המוצמדים לקירות חדר שינה או קצת גרפיטי מעורר השראה. על ידי שמירה על האוונג'ר שלי באוויר הייתי נותן לתושבי כדור הארץ תקווה לעתיד טוב יותר, ועולם המשחק שיקף זאת.

למרות כמה בעיות טכניות בולטות, XCOM 2 מייצג קו גאות גבוה עבור זיכיון שלם. Firaxis בהצלחה מספרת סיפור מעורר. היא מתייחסת לשחקנים בכבוד ומכניסה כל כך הרבה שיפורי איכות חיים קטנים על פני המקור זה משחק מאתגר מספיק ברמת הקושי הבסיסית שלו כדי להרגיש כמו חוויה שלמה. למרות באגים, זה עדיין המשחק הטקטי מבוסס תורות הכי טוב ששיחקתי, והוא גם נראה מעולה.

[divider style="solid" top="20" bottom="20"]

מערכת התגובות
התראה
0 תגובות
פידבקים
צפו בכל התגובות
0
נשמח לשמוע דעתכם, לחצו לתגובה!x