ביקורת: Europa Universalis IV: The Cossacks

ההההההההההההההההההההההההההה

הרחבת הקוזאקים הוכרזה באמצע אוקטובר, והשתחררה לה בשקט בשקט בזמן מבצעי הסתיו בסטים, ב-1 בדצמבר. טריילר ההשקה:

הקוזאקים זו הרחבה שכמובן חיכיתי לה, כאחת ששווקה כהרחבה שמעמיקה בדיפלומטיה, ענייני פנים, וכמובן בין היתר, עוסקת בלוחמים הקוזאקים. כבכל הרחבה חדשה, גם הקוזאקים הושקה עם פאטץ', ו-Europa Universalis IV בגרסת 1.14 כולל שינויים ותוספות חינמיים, ואביע את דעתי על מה שהשחקן משלם כשהוא קונה את ההרחבה.

"The Cossacks" עולה 19.99$ וזמינה בחנות הדיגיטלית Steam, ובאתר של פראדוקס:

• אופציות דיפלומטיות חדשות: השחקן יכול להביע דעתו בפומבי מה הוא חושב על מדינות עם שינוי הגישה לכוחות זרים באופן ידני.
  • מאז צאת המשחק באוגוסט 2013, שאלתי את עצמי למה אני לא יכול להחליט אם הגישה שלי למדינות שונות תהיה ידידותית או קרה, עכשיו כשזה כאן אני מרוצה מאיך שזה מבוצע, בסך הכל הגישה עדיין אוטומטית, אלא
    שאם השחקן רוצה לקחת את ההגה לידיים, אפשר לבחור בין גישה ידידותית, עוינת, ניטרלית ומאוימת, שזה מצוין. עם זאת, זו אופציה לדעתי שהייתה צריכה להיות מובנית כבר במשחק הבסיס, בכל זאת מדיניות חוץ זו תכונה בסיסית והכרחית במשחק שבו מנהלים מדינה.

• לסמן מחוזות כמקומות בעלי עניין עבור המדינה שלך, לבנות אמון עם מדינות אחרות ולהבטיח לבעלות ברית שטח עבור הצטרפות למלחמה.
  • "סימון מחוז" יכול להיות שימושי, אין לזה שום ערך כשהשחקן עצמו מסמן, אבל עם זאת אפשר לדעת מה כוונותיהן של מדינות האזור, לאן הן רוצות להתפשט. ברגע שהשחקן מסמן מחוזות שמדינה אחרת סימנה כמקומות שיש בהם עניין, זה יוצר התנקשות אינטרסים ומכאן שהיחסים בין המדינות מידרדר, אך הדבר לא עובד לשני הכיוונים, ואין שום דרך לשפר את היחסים ולקרב בין מדינות, כך שזה פרט די שולי שלא באמת עוזר לשחקן.

• טנגריזם: דת הטנגריזם הפכה לדת סינקרטיסטית, הנותנת למדינה לכבד דת שנייה כאילו הייתה הדת שלה.
  • מי ששיחק במדינה עם הטנגריזם כדת הלאום לא מצא הרבה עניין, וכנראה בגלל שאין עניין בטנגריזם, ניתנה לה היכולת הפנטסטית להיות דת סינקריסטית. אחת לעשור אפשר לשנות את הדת השנייה. בתור מדינה טנגרית קשה למצוא בעלות ברית חזקות, גם כי המדינה חלשה מספיק צבאית-כלכלית, וגם כי הדת שונה, אלא שהפיצ'ר החדש מקל על חיי השחקן המסכן שרק בחר במדינה כזו, ונגיד במדינה פיקטיבית שיצרתי  במזרח אירופה על שטחיה הלא מיושבים של צפון אסיה עם היוצר שאנחנו מכירים מ-"El Dorado", בה הטנגריזם היא הדת הלאומית וכמובן עם קבוצה טכנולוגית "Nomadic". בחרתי בנצרות האורתודוקסית כדת שנייה {הייתי בוחר בקתולית, אלא שאני לא גובל באף מדינה כזו} והדבר איפשר לי להכנס לברית עם מוסקבה איתה אף אחד לא רוצה להתעסק, וכך לשמור שלא יכריזו עליי מלחמות שאני לא רוצה.
• אחדות שבט ובזיזה: במשחק עם שבט, על השחקן לשים לב למכניקה חדשה במשחק, "Horde Unity", שאפשר לתחזק רק בעזרת בזיזת שטחים.
  • 'אחדות השבט' בעצם אומרת כמה השבטים במדינה תומכים בחאן השולט, בסולם שנע בין 0 ל-100, והיא בעצם מחליפה את המכניקה של הלגיטימציה, שזה טוב ולא טוב. מצד אני שולט על המצב, שלא כמו הלגיטימציה
    במדינות הרגילות שם זה יותר רנדומלי, מצד שני, כדי לתחזק את אחדות השבט ולא לאבד ממנו, חובה לפלוש למדינות השכנות, לכבוש שטחים על בסיס קבוע, ולא תמיד זה קל. כמובן שבזיזת שטח נעשית בשטח שבבעלות השחקן, אחרי שכבש ממדינה אחרת, אך על המחוז המדובר לא להיות מחוז ליבה. בבזיזה מוציאים גם 25 נקודות אדמיניסטרטיביות, דיפלומטיות וצבאיות, וגם כסף. כמות ה-"Horde Unity" שמקבלים שווה למספר ה-Developement של המחוז, אחרי שבוזזים מחוז, ה-Developement אף יורד וכתוצאה הפיכתו לליבה יותר זולה. זו מכניקה יעילה, אם כי לשחק בתור שבט זה לעתים מתסכל, אולי יבוא יום ואבזוז את וינה.
• אפשרויות חדשות לשינוי תרבות: תרבות ניתן לשנות לא רק לתרבות המדינה, אלא גם לתרבויות הגובלות למחוז ולהחזיר את התרבות המקורית של המחוז.
  • זו אכן תוספת משמעותית למשחק שמעמיקה ומרכיבה אותו עוד יותר, החלפת תרבות במחוז לתרבות במחוז הגובל לו מורידה 25% מהעלות להחלפה, ואם מדובר במחוז שבו התרבות שונתה והשחקן רוצה להחזיר אותו לתרבותו המקורית, העלות צונחת ב-50%. זה שימושי לטווח הארוך במשחק ואני אוהב את איך שזה עובד.

• מדיניות ילידים: קביעת מדיניות לגבי היתקלויות עם ילידים בקולוניזציה שמסתכמת בשיעבוד, סחר או מדיניות הדוגלת באמרת הכנף "חיה ותן לחיות".
  • קולוניזציה, חלק מאוד חשוב ב-Europa Universalis, הרחבת הקוזאקים נוגעת גם בה, ובאופן מוזר, כמו האפשרות לשנות גישה ידנית, גם האופציה הזו לדעתי הייתה צריכה להיות חינמית, מפני שזהו משנה משחק קטן וחשוב. לפני ההרחבה, בקולוניות ב"עולם החדש", גם במידה והשחקן היה בוחר לתת למקומיים לחיות בשלום, היו לא מעט, הייתי אומר אפילו מעל 90% מהמחוזות בהם הקמתי יישובים, היו מרידות של הילידים שלא מעט פעמים הרסו לחלוטין את ההתיישבות הצעירה. מה עכשיו? אני יכול לבחור ב"חיה ותן לחיות", והסיכויים למרד יורדים ב-100%, מכאן, אם למשל אני משחק בתור קסטיל \ ספרד חזקה כלכלית, ואני יכול לממן מספר לא מבוטל של קולוניות, אני יכול לבצר יבשות שלמות במהירות שיא על ידי התיישבות לאורך כל קו החוף עם הצבת , מבלי סכנת נפשות ורק הישענות על כלכלה חזקה, וגם חוזה טורדסיאס שהוצג לנו ב-"El Dorado" לא יכול להוות טענת נגד, מפני שאנגליה רפורמית או פרוטסטנטית לא מייחסת לו חשיבות כלל. לבעלי ההרחבה יש יתרון גדול על מי שלא היה מוכן לשלם ובעיני זה לא צודק. בפראדוקס יכולים לאזן את הסיטואציה על ידי הגבלת המדיניות שתהיה תקפה רק למחוזות שבהם יש קולוניסט, ומחוזות בהם אין קולוניסט לא יקבלו את הבונוס.

• ריגול וביון: אפשרות לשלוח מרגל "ללמוד טכנולוגיות" במדינות אחרות ולעודד וסאלים של מדינות יריבות לחתור לעצמאות.
  • אחת התוספות היותר מעניינות בהרחבה, ובהחלט הכי שימושית לטווח הרחוק במשחק עם שבט, מפני שעם הזמן ככל שהולכים מערבה כך רמות הטכנולוגיה גובהות בעוד שהמזרח נשאר מאחור, פרימיטיבי. כדי בעצם להשתמש בכלל באחת מן האפשרויות הנ"ל, יש תחילה לבחור ברעיונות ריגול, ולקנות את הרעיונות "Shady Recruitement" ו-"Destablizing Efforts". בשביל "ללמוד טכנולוגיה" במדינה אחרת חובה על המדינה שאליה שולחים את המרגל להיות ביתרון של לפחות 2 רמות טכנולוגיות מעל המדינה של השחקן. המשחק מתרגם את המרגל לדיפלומט ואת ה"חקר" של הטכנולוגיה לפלוס נקודה אחת אדמיניסטרטיבית, דיפלומטית וצבאית במידה ובכל קטגוריה המדינה של השחקן מפגרת, כאמור, בלפחות שתי רמות. האפשרות השנייה די בסיסית ושימושית, להציק למדינה יריבה ע"י שליחת דיפלומט שיעודד וסאל שלה לחתור לעצמאות, כל חודש אחוז הרצון של הוסאל עולה, עד מקסימום של 25%, במידה והדיפלומט מתגלה או נקרא חזרה הביתה, אחוז הרצון יורד כל חודש.

• "Diplomatic Feedback", מכניקת אמון וטובות.
  • מהתוספות שפחות אהבתי, מכניקה שעוזרת ל-AI אבל את השחקן, אותי לפחות, מרגיזה, כחלק מהמכניקה החדשה, מדינות ה-AI בעלות הברית יצטרפו למלחמות של השחקן רק אם הן חייבות לו "טובות" או שהשחקן מבטיח להן שטח בסוף המלחמה. אז מתי הן חייבות לשחקן? מגוון דרכים שונות, בעיקר כשהשחקן מצטרף למלחמה שלהן, במקרה זה השחקן משיג נקודות לפי ההשתתפות שלו במלחמה, שזה נחמד כי זו מעין מערכת פיקוח על ברית בריאה. אבל זה עובד הפוך? לא. ממש לא. למה שה-AI יצטרף למלחמה עם השחקן רק מתוקף היותו בעל ברית שלו?, צבירת טובות שה-AI "חייב" לשחקן עלולה לקחת זמן, והדבר מתיש, לא מספיקה המכניקה מפאטץ' קודם הגורמת להמתנה של עשר שנים כדי לקרוא לבעלת ברית למלחמה נוספת, עכשיו גם זה. אז לוקח יותר זמן לפתוח מלחמות, ואני לא רואה מישהו שמשלים בזמן הקרוב את האצ'יוומנט של כיבוש העולם. מכניקת האמון דווקא כן אהבתי, היא בעצם קובעת כמה חזקה הברית בין שתי מדינות, האמון יכול לעלות ולרדת גם הוא במגוון דרכים, לדוגמה, הוא עולה כשמכבדים את הברית ומצטרפים למלחמה או לחלופין יורד כשמסרבים לכבד אותה, פשוט וקל.

• מערכת פוליטיקה פנימית, בשם "Estates", שמכניסה יותר תוכן בניהול המדינה.
  • ה-"Estates", אוכלוסיות ומעמדות במדינה, משתנים, למשל עם ה-Golden Horde ב-Estates יש שבטים, ובשונה ממנו, באוסטריה למשל, יש את האצילים, אנשי מעמד הביניים, ואנשי דת. ככל שיש יותר קבוצות כך זה נהיה יותר מורכב. אם להגיד את זה בשתי מילים, המערכת החדשה הזו יכולה ממש להיות קוץ בישבן, אך יכולה גם לעזור במקרה שצריך. יש שלושה משתנים שחובה לקחת בחשבון, הנאמנות – כל עוד הנאמנות עומדת על 30% ומעלה הם יניבו בונוסים בשטחים שבהם יש להם שליטה ובכלל במדינה, אם מתחת ל-30%, המצב יתהפך והם יפיקו צרות בדמות חוסר שקט במחוזות בהם הם שולטים. ההשפעה – ההשפעה של אוכלוסיה\מעמד במדינה היא הכוח שהוא צבר במדינה, ככל שההשפעה שלו יותר גבוהה, כך הבונוסים שמקבלים יותר גדולים, אך למטבע יש שני צדדים, ואם ההשפעה גדולה והנאמנות מתחת ל-30%, אזי הצרות שיהיו לשחקן גם הן יגדלו. שטח – בשטח שהמעמד שולט שם הוא יפיק בונוסים או משם יצוצו מורדים במקרה הרע. מה שחשוב לנו כשחקנים זו הנאמנות, אם שומרים עליה גבוהה יש לשמור גם על ההשפעה גבוהה ושישלטו על שטחים רבים כרצונם, אך אם הנאמנות, כאמור, מתחת ל-30%, המצב נהיה לא נעים כשההשפעה שלהם גדולה ואם הם מחזיקים בלא מעט שטחים אז הבעיה אף גדולה יותר, אם המורדים צצים, השחקן צריך שהמזל ישחק לו, להילחם בהם זה לא כיף בכלל ולא נופלים בזריזות כמו מורדים שידענו עד ההרחבה. תשאלו את אסד, או אותי, אחרי שמורדים פירקו לי את מונגוליה.

לסיכום

"The Cossacks", ההרחבה השישית של Europa Universalis 4, עולה 19.99$, המחיר לטעמי גבוה מדי, יש האומרים שזו "נסיעת מבחן" של פראדוקס, לראות אם אנשים יתעניינו בהרחבות עתידיות למשחק במחיר הזה, ואם נכון הדבר אז הרכב לא עבר את הטסט, שכן נכון לעכשיו רק 51% מהביקורות בסטים ממליצות עליה. אני חושב שהמחיר גבוה ועשרה דולרים היו הולמים אותה, גג 15, ההרחבה היחידה מלבד זו שיצאה ליורופה ועלתה 20$ זוהי Art of War שבהחלט הייתה שווה את המחיר, אך עם זאת, אפילו במשחקי טריפל – A הדבר הזה שנקרא "Season Pass" ונמכר בדרך כלל ב-30$ כולל לא מעט הרחבות, זאת בעוד שלטעמי מספר פיצ'רים היו צריכים להיות חינמיים ואף שוברים את החוויה למי שאין לו אותם. ישנם דברים נוספים שהשתנו יחד עם הפאטץ' שממש לא אהבתי, החמור שבהם, ברגע שברית בין שתי מדינות נשברת, יש ביניהן הפסקת אש, דבר שפוגע במכניקות שונות כמו היכולת להכריז מלחמה על בעל ברית שסירב להצטרף למלחמה, האפשרות להסתיר אינטרסים אמיתיים ולהכריז מלחמה על בעל ברית ברגע שהוא נחלש, והכי הכי חשוב, אי אפשר להכריז מלחמה בטענה לכתר של מדינה בעלת ברית.

"The Cossacks", הרחבה של Europa Universalis 4 יצאה בראשון בדצמבר, והיא לא זוכה לאהדה כמו הרחבות קודמות.

[divider]