ביקורת: Life is Strange: Before the Storm

סקוור אניקס חוזרת עם Life is Strange: Before the Storm (ובקיור: LiSBTS) ומביאה את הסיפור של קלואי שלפני האירועים של המשחק הראשון, עם אפיזודה ראשונה. הצליח לה?

כבר שנתיים Telltale על הגל עם משחקי "הצבע והקלק" שיוצאים בפרקים לאורך כמה חודשים ונראה שהכל מצליח להם. לפני קצת יותר משנה סקוור אניקס החליטה שגם היא צריכה פרוייקט כזה באמתחתה וגייסה את המפתחת Dontnod הצרפתית לצורך פיתוח המשחק Life is Strange, שמכניס את השחקן לנעליה של מקס קאופילד. נערה בת 18 שחוזרת לעיר נעוריה ומגלה שיש לה כוחות של חזרה בזמן. 5 פרקים לאחר מכן, מקס וחברתה קלואי שבו את לבבותיהם של המון גיימרים עם סיפור סוחף, משחק מעניין ובעיקר הכימיה המיוחדת בין הדמויות. כשנתיים לאחר מכן, משתחרר לו הפרק הראשון של המשחק שקודם לסערה של המשחק הראשון ובעצם מציג לנו את סיפורן של קלואי ורייצ'ל, שמהווה חלק חשוב אך לא כזה שאנחנו רואים במשחק הראשון.

LiS BTS

הפעם השחקן נכנס לנעליה של קלואי פרייס, מי שהייתה חברתה הטובה של מקס כמה שנים לפני התרחשות המשחק (וכמה שנים אחרי). הכרזה שמעלה שתי שאלות, איך המפתחת Deck Nine שחסרה בנסיון ממשי תתמודד עם משחק שכבר המון מעריצים אוהבים ותעביר את הסיפור כמצופה? ואיך קלואי תחזיק משחק שלם ללא כוח מיוחד כמו חזרה בזמן?  אלו הדאגות איתן נכנסתי לפרק הראשון מתוך שלוש, האם הפרק עומד בציפיות? בואו נדבר על זה.

העלילה:

קלואי פרייס, נערה מרדנית וחמת מזג שכבר הספקנו להכיר במשחק הראשון, היא הדמות שלנו בפריקוול. היא בשלב קשה בחייה, כשהיא הידרדרה לסמים ואלכוהול ואף שרויה בחובות לדילר השכונתי, אביה נפטר שנים לפני התרחשות העלילה והדבר משפיע עליה עד היום ואף התעצם כשאמה "הגיעה הביתה" עם דיוויד – איש צבא לשעבר שקלואי שונאת עד עמקי נשמתה עקב היותו שובניסט וקשוח יתר על המידה. מעבר לזה, קלואי שונאת את האקדמיה (Blackwell, או במילותיה – Blackhell), וכמעט את כל מי שנמצא שם, והיא בדרך כלל לבדה, כשהחברה האחרונה שהייתה לה היא מקס, חמש שנים לפני עלילת המשחק.

LiS BTS SC2

ברגע אחד בהופעת מטאל (דיי טובה) היא פוגשת ברייצ'ל אמבר – "מלכת הכיתה" והבחורה הפופולרית ביותר בבית הספר, שלהפתעתה של קלואי, מוצאת בה עניין רב. מכאן בעצם מתחילה עלילת המשחק באמת, עם תחילת הרפתקאות הצמד. עלילת הפרק הראשון עוסקת בעיקר בהכתבת הקצב ובניית הדמויות, ויש לציין שזה נעשה בצורה יוצאת מהכלל, מרגיש שכל דיאלוג היה במקום והדרך להעברת העלילה השתמשה ביותר מדיאלוגים פשוטים אלא בעוד כמה מסרים חבויים או דפוסי התנהגות שמצליחות לעצב בצורה מושלמת את הדמויות, לקראת הרומן הקרוב שלנו איתן עד סוף הפרק השלישי.

המשחקיות:

התשובה לשתי השאלות שנשאלו בפתיחת הביקורת נמצאת כאן. אבל נתחיל מההתחלה. המשחקיות ב-Life is Strange: Before the Storm לא פורצת דרך או מתיימרת לעשות זאת בשום צורה, וכפריקוול, היא גם לא יותר מדיי סרה מהמשחק המרכזי. מדובר בנוסחה המוכרת של קצת הליכה במרחב תוך כדי הקלקה על מספר עצמים והמון דיאלוגים. הפרק הראשון לא דורש מהשחקן להפעיל את המוח יותר מדיי והאמת שהכל דיי נמצא על השולחן, מה שפחות אהבתי בפרק. ועכשיו לשאלה- איך קלואי מחזיקה את המשחק בלי יכולת על טבעית? עם כמויות ענקיות של אופי.

LiS BTS ביקורת

קלואי היא דמות מעניינת ועוקצנית מאוד ובכך מתבטא ה"כוח" שלה, בכמה מקרים במשחק היא תוכל להשתמש ביכולת הווכחנות המרשימה שלה כדי לעבור מכשולים אנושיים שמפריעים לה בדרכה, או סתם כדי לנצח שיחות וויכוחים. זה קורה תוך כדי מערכת שבה צריך לענות מספיק תשובות שישתיקו את הצד השני בהסתמך על דברים שאמר, בלי שיוכל להשיב כמו שצריך. למען האמת, המערכת הזו היא הפתעה טובה, היא מעניינת, מעוררת מחשבה, חדה ובדיוק במקום עם קלואי, נראה שהושקעה מחשבה רבה במערכת המיוחדת למשחק וזה ראוי להערכה.

בהמשך לכך, אגיד שהדיאלוגים מעולים בין הדמויות, וזה בעצם החלק החשוב ביותר במשחק שמתעסק בעיקר בזה. מעבר לכך, הדיאלוגים יוצאים מבסיס הדיאלוג ומתרחבים לדברים מגניבים ביותר כמו משחק Dungeons and Dragons אופציונלי (ושמישהו יעניק לבחור שפיתח את זה תעודת הערכה על הרטט בשלט כשמותקפים על ידי המפלצת בתוך המשחק) והפתעות נוספות. הסביבה במשחק מלאה בהפתעות ודברים אופציונלים נוספים, כמו היכולת לכתוב כתובות גרפיטי על מספר מקומות במפה, גם הגרפיטי נתון לבחירה מתוך שתי אופציות, ובכלל נראה שהושקעה המון מחשבה בכל המסביב, ולא יצא לי פעם אחת להיות בחלל שהרגיש סתמי. התחושה שחשבו על הכל מוסיפה המון לחווית המשחק וזה משמעותי מאוד.

LiSBTS Review 1

נקודה אחת שהייתה חלשה יותר בתוך כל המכלול, אלו הקטעים המוזרים שצצים בתדירות דיי גבוהה ובהם יש פשוט שניות ארוכות של הסתכלות על אזור מסויים מכמה זוויות בליווי מוזיקה, זה אמנם נחמד בכמה שניות הראשונות אבל התחושה הנחמדה נקטעת בברוטאליות על ידי תחושת "נו יאללה אפשר להתקדם" שהרגעים האלו אורכים מעט יותר מדיי זמן ממה שנדרש, מה שקרה לאורך כל הפרק. אני מקווה שהתופעה לא תחזור אך לדעתי זה בלתי נמנע.

המשחק לא משעמם והפרק הראשון עבר לי די מהר, הרבה בזכות הדיאלוגים המצויינים שמאפשרים לקחת כל שיחה למספר כיוונים שונים ומעניינים, והדרך בה משלבים אצ הדיאלוגים ביצירת הכימיה הכל-כך מיוחדת בין הדמויות. מי שאין לו בעיה עם משחקים בעיקר עלילתיים, יהנה מאוד מהפרק הראשון באספקט המשחקיות. ונראה ש-Deck Nine מצליחה להתמודד נפלא עם האתגר.

פסקול, סאונד וגרפיקה:

המשחק הקודם התהדר בפסקול נהדר שישב בול על כל רגע במשחק, ובגרפיקה שהתאימה בול לאופי שהמשחק רוצה להעביר. וגם כאן, הפרק הראשון לעונה ממשיך את קודמיו במשחק הקודם עם בחירת פסקול מעולה שיושבת בול על קלואי ועל כל רגע במשחק (ויש מוזיקה לאורך רוב הפרק בן 4 השעות, כך שהתאמה כל כך ארוכה לא באה ברגל).

https://soundcloud.com/life-is-strange-songs/life-is-strange-before-the-storm-dynamic-theme-music

ועם גרפיקה שנראית מצויין על ה-PS4 Pro ובכלל עיצוב עולם מרשים וצבעוני, כן, מי שמחפש גרפיקה עוצרת נשימה לא ימצא אותה כאן, אבל זה גם לא מה שמנסה המשחק להעביר. המשחק לגמרי עומד במטרות שלו, וזו הנאה צרופה לכל השחקנים.

 

[divider style="solid" top="20" bottom="20"]

כתבות נוספות

מערכת התגובות
התראה
0 תגובות
פידבקים
צפה בכל התגובות