תכנים בדף

ביקורת: Destiny 2 – המסע ממשיך, אך הדרך ארוכה

הודתי בעבר ואעשה זאת בשנית, הייתי חזק לצד הסקפטים לקראת שחרורו של Destiny אי שם ב-2014. עם כל ההייפ סביב המשחק שקמפיין השיווק שלו עלה כ-100 מליון דולר, הרגשתי שהקהל שמחכה עתיד להתאכזב ובגדול. ואז שיחקתי בבטא, מאז אותה בטא, העברתי יותר שעות ממה שבן אנוש יכול לספור, הכרתי המון חברים שחמש מתוכם מלווים אותי כבר כשנתיים איתנות גם בעניינים שמעבר להרג המוני של חייזרים, וצברתי אין-ספור חוויות גיימינג שישארו חקוקות בליבי לעד. לא אשקר, הציפיות עימן הגעתי לדסטני 2 היו גדולות מאוד. במיוחד לאחר שחרור 2 ההרחבות האחרונות במשחק הראשון, שהיו יוצאות מן הכלל, לאחר שנה ראשונה צולעת של המשחק הראשון. שלוש שנים (מתוך פרוייקט של עשר) עברו מאז המשחק הראשון, והמשחק השני משנה את פני המשחק לגמרי, כמה זה טוב? בואו נדבר על זה.

 

הקמפיין סוחף אך לא פורץ דרך

ה-Light הוא הכוח של ה-Guardians, מה שהופך אותם ללוחמים בני אלמוות ולכוח המוביל והמגן על העיר האחרונה ותושבי כדור הארץ האחרונים. ה-Guardians מקבלים את כוחם מפלנטה מסתורית שנקראת ה-Traveler. אף אחד לא יודע איך הוא עובד או מה הוא מנסה להשיג, אך כוחו הוא החזק ביותר ביקום ואין שני לו. מה שבדיוק קורן לקאבאל (Cabal), אויבינו מהמשחק הראשון (שם לא קיבלו דגש מיוחד) שעושים קאמבק ובגדול. סיפור הרקע העשיר בדסטני מלא במעשיותיהם של הקאבאל, שנוהגים לפוצץ כוכבי לכת (גם כאלו שעליהם יש חיים) כתחביב והם בעקרון שואפים לשליטה בגלקסיה. Dominus Gauhl – השליט המכהן של הקאבאל, ראה את כוחו של ה-Traveler ומחליט להשתלט עליו ולשלוט ב-Light. דבר שגוזל מה-Guardians שלנו את מה שמבדיל אותם מהשאר. כאן בדיוק, נבעטתי לתוך קמפיין המשחק של Destiny 2. מלא בציפיות לקמפיין הרבה יותר טוב ממה שקיבלנו בדסטני הראשון. ואני שמח להגיד שבאספקט הזה לא הייתה נפילה. הקמפיין של דסטני 2 הוא ללא ספק הרבה יותר טוב מהראשון. איך זה מתבטא? מהמשימה הראשונה עד האחרונה, המשחק והדמויות בו ליווי אותי דרך רגעים מדהימים גרפית ואפיים מבחינת האקשן ומבחינת הנופים והתמונות עוצרות הנשימה בהן נתקלתי.  הקמפיין של דסטני 2 יודע בדיוק במה המשחק טוב והוא משחק בצורה מעולה על הנקודות הטובות, במהלך הקמפיין (בן 7-8 השעות לערך) המשחקיות המעולה של המשחק עליה נרחיב בהמשך, מתאימה בול לאופי המשימות המרשימות במשחק, ויוצרות קמפיין סוחף ומעניין. לצד אלו, הקטעים הסינמטיים שמלווים גם בדמויות הותיקות והישנות הם מעולים ורבים יותר מהקטעים שזכינו להם במשחק הראשון, מה שכמובן עוזר בהעברת הסיפור בצורה טובה יותר.

הדיאלוגים במהלך הקמפיין והמשימות, הן אלו שגונבות את ההצגה. כשדמויות כמו Failsafe, Cayde-6 ועוד מספר דמויות לא מעט פעמים יגרמו לכם לגחך או לצחוק. בנוסף לסיפור הראשי יש גם דבר שמזכיר יותר משימות צד ואלו הם ה-Adventures. משימות קטנות יותר שמביא ה-NPC של כל כוכב, והן בעיקר מרחיבות את עולם המשחק ואת הסיפורים המשניים וסיפורי הרקע. גם המשימות האלו (שלא היו במשחק הראשון) היו טובות מאוד, והן טובות לכל מי שרוצה להרחיב בבקיאותו על המסופר במשחק (או פשוט להתקדם, שכן הן מקדמות שחקנים בשלבים נמוכים יותר).

הסיפור ב-Destiny 2 בסופו של דבר הוא טוב יותר משל קודמו, אך הוא לא מהפכני או מחדש בשום צורה, ולא מתיימר להיות. עם זאת הוא מהנה מאוד ועובר בגיוון וכיף רב ורואים שהושקעה מחשבה בבניית משימות הקמפיין, וזה מעולה. כל אחד שנהנה ממד"ב אם זה בספרים סרטים או משחקים, יהנה מאוג מהקמפיין של דסטני 2. ומי שלא? יהנה מלירות בכל אויב שזז לעברו, כי בזה דסטני הכי טוב.

 

משחקיות

Destiny 1 הצליח מאוד בכל מה שקשור למשחקיות מהנשקים והיכולות הייחודית לקלאסים ועד לריקודים. כל כך הצליח שאפשר אפילו לומר שזה מה שהציל את המשחק מנפילה כואבת עוד יותר בשנתו הראשונה בשוק. כששמתי ידיי עוד על ה-Beta של המשחק השני, לא יכולתי שלא לשחרר אנחת רווחה, הנשקים עדיין מרגישים מעולה וכל אספקט בהם יושב בול במקום, אם זה המראה העתידני והחלקלק או הישן והפשוט בהתאם ליצרנית, והסאונד של הנשקים זה פשוט מוזיקה לאוזניים. הבסיס המצוין של המשחקיות בדסטני ממשיך גם למשחק השני בסדרה. דסטני הראשון היה משחק המשחק הכי טוב למי שרצה לחסל אין-ספור חייזרים עם החבר'ה. ודסטני 2 ממשיך להיות זה. אבל עם כמה שינויים, חיוביים וחיוביים פחות. לדוגמא, את השוטגאנים, צלפים ורובי הלייזר זרקו לקטגוריית הנשקים הכבדים, מה שמוריד מהזמינות שלהם בעיקר ב-pvp. עקב קשיים של באנג'י לאזן את השימוש בהם במהלך שלושת השנים של דסטני הראשון. הקלאסים גם הם חוו שינויים משמעותיים, ההאנטרים (אליהם אני משתייך) נאלצו להיפרד מה-Blink (סוג קפיצה במשחק) ולספוג על כך עלבונות מחבריהם הווארלוקים שאצלם הוא נשאר. כמעט כל הסאב-קלאסים במשחק חוו שינויים, לוורלק אין יותר יכולת החייאה עצמית כשה-Sunsinger הפך ל-Dawnblade מה שמאפשר לו לשלוח מעין חרבות אש לעבר האויבים. הטיטאנים המגנים קיבלו מגן שהם יכולים להשליך ולהכות איתו באויבים, וההאנטרים קיבלו Blade-Dancer ארוך יותר וכזה שנראה ומתפקד קצת אחרת. כל השינויים האלו, הם מה שבסופו של דבר נותנים את התחושה של משחק אחר לגמרי, והם רובם במקום.

מה עם האויבים? טוב.. לצערי אין חדש תחת ה-Traveler. האויבים שפגשנו במשחק הקודם, המשיכו איתנו הלאה למשחק הזה, בלי יותר מדיי שינויים אם בכלל וללא יותר מדיי גיוון. מה שאותי אישית אכזב. כן, הגיע לקאבאל את הזמן שלהם לזרוח ולנסות לפוצץ את הפלנטה. אבל יכלו לפחות להטמין שורשים של זרע אויבים חדש לגמרי. ב-AI לא חשתי בשינויים מהותיים מאז המשחק הראשון, ומחפשי האתגר ימצאו אותו בעיקר בנייטפול וברייד, ולא מעבר לכך. מה שמביא אותנו לנושא הבא:

מה קורה אחרי הקמפיין? סיימתם את הקמפיין ואפילו את משימות הצד? כל הכבוד, ברוכים הבאים לדסטני 2! שיטת עליית הרמות שפגשנו באמצע מסלול חייו של המשחק הראשון, כמובן ממשיך עכשיו, וברגע שתגיעו לרמה 20 המקסימלית, הדבר הקריטי ביותר יהיה ה-Light Level שלכם, שבעת כתיבת הכתבה המקסימום שאליו ניתן להגיע הוא 305. איך תגיעו לשם? אז יש כמה דרכים: הדרך הראשונה שבה אני נקטתי בעיקר היא Heroic Public Events, בכל כוכב לכת במשחק ישנם מספר פעילויות שקוראות אחת לכמה זמן, כל השחקנים שבאותו שרת רואים מתי ואיפה הפעילויות האלו קורות, וכך בעצם יכולים להגיע. לכל פעילות יש טריגר סודי, פעולה מסוימת שהמשחק לא מצביע עליה ובעצם תהפוך פעילות חברתית רגילה לפעילות חברתית הירואית שתעניק פרסים שווים יותר למשתתפים ברגע שהפעילות צלחה. כאחד שלא העריץ את ה-Public Events במשחק הראשון בלשון המעטה, אציין שבדסטני 2 הם עברו שיפור משמעותי והם באמת מהנים ומתגמלים, לא אשקר, הם לא הכי מאתגרים לאחר מספר פעמים אבל הקסם של הפעמים הראשונות מכסה על כך. השיפור הוא ללא ספק משמעותי וניכר, ואני לא ממליץ לאף שחקן לדלג על הפעילות הזאת במשחק. פעולות נוספות הן סטרייקים ו-Nightfall Strikes. בואו נתעכב לרגע על ה-Nightfall: במשחק הראשון, הרעיון היה פשוט: סטרייק רגיל מהמבחר שאנחנו מכירים, רק הרבה יותר קשה ועם modifiers (יתרונות וחסרונות לשחקן, לדוגמה פחות תחמושת, אויבים חזקים יותר, בונוס על  נשק מסוג מסוים ועוד), ברגע שכל השחקנים מתים – חוזרים לתפריט הראשי ומתחילים מהתחלהץ הנייטפול שמיועד ל-3 שחקנים היה בין הדברים היותר כיפיים ב-Detiny 1. בעיקר בצורתו הראשונה והאכזרית, וגם לאחר השינוים הקטנים. העניין הוא לא כזה בנייטפול בדסטני 2 ולמען האמת, הנייטפול הוא מההאכזבות היותר גדולות שלי מהמשחק. הגרסה הנוכחית של הנייטפול, לא תחזיר להתחלה את כל המשתתפים. אבל היא כן תשים טיימר של רבע שעה לסיום פעילות שאמורה להילקח ביסודיות וזהירות. כשהדרך היחידה להאריך את הטיימר זה לירות בדבר מסוים על המפה. כשנכנסתי לנייטפול בשבוע השני למשחק, יצאתי עקב השינויים האקוטיים שלא רציתי חלק בהם, והמשכתי בדרכי כדי להמשיך לעלות ב-Light Level, לא תודה לנייטפול.

הדרך הנוספת לעלות היא Milestones – אבני דרך שבועיות, שהשגתן תוביל לפרסים והדרך האחרונה והחביבה עליה נדבר עכשיו היא Tokens. שחקן בדסטני יקום ויפול על אסימונים, כל NPC במשחק כמעט יכול לתת לשחקנים פרסים על כך שיביאו לידיו 20 אסימונים (או דומים) ייעודיים שניתן לאסוף בדרכים שונות. לדוגמא אם נשחק ב-pvp נקבל אסימונים של ה-pvp אותם נעביר ללורד שאקס תמורת פרסים שיעזרו לנו לעלות ב-Light Level. אותו דבר אם ניתן ל-Gunsmith חלקי נשק שנקבל מפירוק נשקי Legendary ועוד ועוד ועוד. פורמט האסימונים אולי מרגיש מתגמל והוא אכן ממכר עקב תחושת התגמול המיידית ב-"קלות" של השגת הציוד (או כך היה אצלי לפחות) אבל המערכת הזאת נועדה נטו כדי לגרום לשחקנים לחרוש עוד ועוד, ועוד. אגב, לא שזה אמור להפתיע משהו, ה-grind האינסופי הוא תמיד היה חלק ממשחקים כמו דסטני ודומיו, ולמרות שזה לא מפתיע, מכעיס שמערכת טיפה עצלנית החליפה את מערכת ה-Bounties האהובה מהמשחק הראשון, בלי סיבה נראית לעין. חלק גדול מהשחקנים לא מעריץ את השינוי אגב, והשחקנים ברדיט אף העניקו למשחק השני "The Token King".. ובצדק.

ואיך אפשר שלא לדבר על ה-loot boxes בימים רווחיים אלה. התופעה האחרונה ולטעמי הנוראית בעולם הגיימינג, לא פסחה גם על דסטני וממשיכה מהמשחק הראשון בו הציגו לנו את Tess Evervese ואת הדברים שהיא מציעה בכסף אמיתי. אבל כמה זה נורא בדסטני 2? למען האמת זה בכלל לא. הדבר היחיד שמעצבן זה שכנראה שבגלל קופסאות ההפתעות החינניות, שברו לחלוטין את מערכת ה-shaders הכל כך אהובה, ובמקום שנוכל לשמור על השיידרים שלנו לעד ולשימוש רב פעמי ואין סופי, הם שמישים חד פעמית וכדי להשתמש בסט שלם, נצטרך כמובן 4 shaders מאותו סוג בדיוק, בלי להחשיב את הנשקים. בכל מקרה, את קופסאות ההפתעה ניתן להשיג גם מעליית רמות ולכן העניין פחות חמור ממה שהוא עלול להישמע. ולמען האמת, לא הרגשתי גירוי אפילו קטן לבזבז על העניין כסף.

 

ה-Raid

הדבר שהופך משחק דסטני טוב למעולה הוא רייד טוב. למי מקוראינו שלא יודע, Raid היא פעילות ה-End Game הקלאסית והמרכזית במשחק, היא מחברת ביחד 6 שחקנים (ללא match making, מכיוון שיש צורך בתקשורת וכימיה בין השחקנים) לסדרת מטרות שיש להשלים, בוסים שצריך להרוג וחידות שצריך לפתור, כשהמשחק מביא לשחקנים 0 רמזים בדרך לפתרון. מה שהופך את פתרון הרייד בצורה עיוורת (ללא רמזים מהאינטרנט). לרייד נכנסתי עם הקבוצה הקבועה שלי, וכמו תמיד עם קבוצת הרייד הקבועה בנסיונות רייד עיוורים, זכיתי לאחת החוויות היותר טובות שלי בעולם הגיימינג. הסיפוק של לפתור ולפצח את החידות ואת הבוסים ביחד עם חברים טובים הוא סיפוק שקשה למצוא במשחקים אחרים מהז'אנר,ואין שום דבר שיחליף התקפי צחוק ועצבים ב-2 בלילה בתוך כל הבלאגן. מבחינת מכניקה, בלי יותר מדיי ספויילרים, הרייד הוא ללא ספק מרשים ויז'ואלית. אנחנו בעצם נכנסים למעבורת הענקית אליה הוגלה השליט האחרון של הקאבאל – הקיסר קאלוס. והוא מעביר את ה-Guardians בסדרת אתגרים, שאם יעברו אותם יקבלו את הזכות לפגוש בו. הרייד מלא בקטעים מעניינים ודיי מגוונים, ולקח לנו לא קצת זמן לזהות את הפתרון, בסך הכל – ממליץ לכל מי שיכול, לשחק עם קבוצה שלעולם לא שיחקה, ולנסות לפתור את הרייד בצורה עיוורת, זה שווה את זה.

 

The Crucible – המקום בו גיבורים אמיתיים נוצרים (?)

גילוי נאות, ה-pvp במשחק הראשון היה הדבר שהכי אהבתי בשנים האחרונות בגיימינג, התגמול שהיה למי ששחקן טוב היה ניכר, והקרבות בין שחקנים טובים היו מותחים ומעניינים. מעל אלף שעות מחיי נשפכו לתוך ה-Crucible המוצלח במשחק הראשון, בעיקר ב-Rumble (מוד של כולם נגד כולם) וב-Trials of Osiris (המוד התחרותי של המשחק), שעות על גבי שעות של התמחות והתמקצעות בכל שיטת משחק שקיימת והכרת כל פינה וכל מפה. התחושה במשחק הראשון הייתה שכשחקן יחיד אפשר לנצח קבוצה שלמה של אויבים. תחושת ההירואיות הייתה אדירה וזה הוסיף המון מתח למשחק. הכל היה בכיוון הנכון לקראת הסוף עם השקה של ה-Private matches ותמיכה ב-Esports וכולם חיכו לראות את ההתקדמות בדסטני 2.

על הנייר הכל היה נראה בכיוון, צמצום כל מצבי המשחק לקבוצות של 4 נגד 4, מה שיוצר יותר תחרותיות. ובכך שהגלו את הצלפים והשוטגאנים לקטגוריית הנשקים הכבדים ובכך הורידו למינימום את השימוש בהם, במטרה לתת חוויה שמזכירה יותר את Halo. בנוסף לכל אלו, נוספו 2 מודים חדשים ותחרותיים – Countdown, מצב משחק בו קבוצה אחת צריכה להטמין פצצה והשנייה לנטרל. ו-Survival – בו צריך להרוג את כל הקבוצה היריבה מספר פעמים, הקבוצה שעומדת אחרונה מנצחת. שני מודים טקטיים מאוד ומעניינים מאוד, אבל יש אבל.

תחושת ההירואיות מהמשחק הראשון נעלמה כלא הייתה, כשבמשחק הזה, השחקן תלוי בקבוצה שלו כדי לנצח, זה אמנם חיובי שהמשחק הפך לקבוצתי יותר, אבל לגבול מסוים. והגבול הזה לגמרי נחצה ברגע ששחקן יחיד מרגיש חסר אונים לגמרי ושחקן אחרון מול קבוצה מרגיש שהסיכוי שלו הוא אפסי, בלי שום סיכוי לצאת גיבור. הזמן שנדרש כדי להרוג שחקן אויב התעצם, ובאנג'י לקחו לשחקנים כמעט כל דבר שמסוגל להרוג בפגיעה אחת, והתוצאה היא הרסנית, המשחק הפך איטי, חסר ריגושי וחסר בעניין, ובאנג'י חייבת לעשות משהו כדי להציל את ה-pvp ממוות מלא ב-Mida Multi Tool.

ה-Trials of the nine – היורש ל-Trials of Osiris. נופל באותה בעיה עקב היותו בנוי מ-2 המודים התחרותיים שלוקים בחסר בגלל בעיות האיזון ולקיחת ההחלטות הלקויה במהלך הפיתוח. וזה חבל, כי גם זה מוד שהעברתי עליו שעות רבות במשחק הראשון.

תוצאת תמונה עבור ‪Trials of the nine‬‏

אני מקווה שבאנג'י תשכיל לעשות ותקשיב לעצות השחקנים שלאט לאט מאבדים את האמון. חשוב לציין! ה-PvP במשחק לא רע ולא חסרים אותם אנשים שכן יהנו ונהנים ממנו מאוד. אך האם שינויים כל-כך מהותיים הם מה שהיה נדרש? אם שואלים אותי לא, אבל התשובה יכולה להשתנות משחקן לשחקן.

 

גריפקה וסאונדטרק:

כשעל כמעט כל דבר בביקורת הזו ניתן להתווכח, עם דבר אחד אי אפשר, Destiny 2 הוא לא פחות ממשחק מדהים גראפית. הביקורת נעשתה על ה-PS4 Pro ובעזרת הכוח של הקונסולה ומסך טוב, הקמפיין מספק כמה מראות מרהיבים, אם זה הנופים השלווים בכדור הארץ או הכאוס ב-Io. הכל נראה פשוט טוב. החבר'ה בבאנג'י עשו עבודה מעולה, שללא ספק תתורגם בשיא התהוותה למחשב. שחקני המחשב? יש למה לצפות.

הסאונדטרק של המשחק מוסיף להיות טוב לאחר שהסאונדטרק של קודמו היה מצוין. רגעי האקשן האפיים מלווים במוזיקה עוצמתית של תזמורת גדולה והכל יוצר תחושה מאוד שלמה אצל השחקנים. נראה שהתאימו כל מקצב לכל קטע במשחק, ולחסל חייזרים בעולם המרהיב של המשחק, זה הרבה יותר כיף עם המוזיקה המעולה שמלווה את העניין. בסך הכל, באנג'י עשתה עבודה מצוינת בכל מה שקשור בסאונדטרק ובגרפיקה.

 

לסיכום:

דסטני 2 ממשיך במה שקודמו עשה טוב בבסיס ואף מוסיף מגע אישי. אבל יש הרבה שינויים שקרו לרעה לדעתי, יש בי אופטימיות כי באנג'י כבר הוכיחה את היכולת שלה לתקן את הטעויות שקורות בהתחלה. ולמרות שהביקורת עלולה להישמע שונאת, אני עדיין הולך להעביר מאות שעות על המשחק (הרבה בזכות החברים), בתקווה שיקרו השינויים הנדרשים, ובתקווה שהפעם לא יקח להם שנה וחצי, כי אז אני באמת אתעצבן.

הודתי בעבר ואעשה זאת בשנית, הייתי חזק לצד הסקפטים לקראת שחרורו של Destiny אי שם ב-2014. עם כל ההייפ סביב המשחק שקמפיין השיווק שלו עלה כ-100 מליון דולר, הרגשתי שהקהל שמחכה עתיד להתאכזב ובגדול. ואז שיחקתי בבטא, מאז אותה בטא, העברתי יותר שעות ממה שבן אנוש יכול לספור, הכרתי המון חברים שחמש מתוכם מלווים אותי כבר כשנתיים איתנות גם בעניינים שמעבר להרג המוני של חייזרים, וצברתי אין-ספור חוויות גיימינג שישארו חקוקות בליבי לעד. לא אשקר, הציפיות עימן הגעתי לדסטני 2 היו גדולות מאוד. במיוחד לאחר שחרור 2 ההרחבות האחרונות במשחק הראשון, שהיו יוצאות מן הכלל, לאחר שנה ראשונה צולעת של…

Destiny 2

קמפיין - 9
משחקיות - 8.5
ה-Crucible - 7.5
גרפיקה וסאונדטראק - 10

8.8

יש מקום לשיפור

Destiny 2 ממשיך את קודמו, ולא חודל להיות המשחק המושלם לשחק ביחד עם חברים טובים, אבל עם כך, יש עוד הרבה דברים לשפר וללטש. ובתקווה גדולה שהפעם, זה לא יקח לבאנג'י שלוש שנים ו-4 הרחבות.

User Rating: Be the first one !