תכנים בדף

ביקורת משחק: Prey – חלום וסיוט נהדרים

המאני טיים של Prey 2017 הגיע, ולאחר תקופה של שקט תעשייתי, משוחרר המשחק לאוויר העולם– האם הריבוט Prey הוא מספיק טוב כמו הראשון? הצלחה נוספת של Arkane Studios? אולי המעריצים עוד לא שכחו את ביטולו של Prey 2 ובכל זאת מחכים לו, לא?

11 שנים אחרי השקתו של Prey הראשון בסדרה, שלוש שנים לאחר ביטולו של Prey 2 ושנה עברה מאז שהריבוט Prey הוכרז בכנס E3 2016 בפעם הראשונה, סוף סוף מגיע המשחק. שנה לקראת שחרורו של PREY, קשה לקבוע שהוא זכה להייפ, להפך, שללו אותו ברשת מכמה בחינות, כשאחת מהן הייתה השמצה בגלל אחד הכוחות (שינוי צורה), "הו יופי, סימולטור כוס בדרך". בנוסף, גם לא הרבה אהבו את רעיון הריבוט ובכל זאת רצו ש־Prey 2 יחזור לחיים. אני השתדלתי לא להיכנס לתוך המלחמה הזאת ולהתרחק מכל זה כמה שרק יותר, ברם הסקרנות גברה עליי מסרטוני משחקיות וטריילרים למיניהם, כמו כן, זה גם משחק מהסטודיו שאני אוהב, Arkane, ולאחר ניסיון בדמו החינמי, הלהט שבי רצה לנסות את המשחק המלא, מה קרה ושינה את הבעת הפנים שלי – שמח או עצוב – את זה תגלו בביקורת.

 

בוקר אחד אנחנו קמים מול החלום שלנו, ובוקר אחד מול הסיוט

העלילה ב־Prey מתחילה כשאנחנו קמים בבוקר תמים, בתוך פנטהאוז עשיר חפצים יוקרתיים עם תצפית על כל העיר, ואנחנו נשלחים לניסוי שמסתיים באסון ומגלים כי כל זה היה חלום. בוקר נוסף, ואנחנו קמים שוב באותה מיטה, באותו מקום, רק שהפעם אנחנו מגלים שכל מי שהיה חי בבניין נהרג על ידי משהו בלתי מזוהה. אט אט אנחנו מתקדמים בעלילה, ומפה הכל רק מסתבך כשאנחנו שמים לב שהפנטהאוז שבו גרנו הוא לא יותר מדירת ניסוי, וכי אנחנו בעצם שכנו כל הזמן הזה בתוך החלל עם אותם יצורים מוזרים שעליהם אנחנו לומדים יותר, ומגלים כי מטרתם היא להרוג אותנו. משימתנו הראשית – להשמיד את תחנת החלל בלי שום זכר של אותם יצורים כדי שהם לא יגיעו לכדור הארץ, אמנם הרעיון לא מוצא חן כלפי כולם ויהיו כאלה שינסו לעצור בעדכם.

אחרי השעה הראשונה, אנחנו מצליחים לשים לב כי ההשקעה בעלילה יורדת. מהתחלה יפה בה אנחנו פוגשים אנשים, מתקשרים, למרות שמורגן, הדמות הראשית עמה אנחנו משחקים, לא מדברת למשך כל העלילה (מלבד כמה קטעי וידאו), אך עדיין, זה הרגיש שיש פה סיפור שמתפתח עם הזמן. אבל זה עובר אחרי השעה הראשונה, ומפה העלילה סך הכל מנסה לסחוב את עצמה עם משימות שעליהן אנחנו שומעים לרוב מ־"ינואר", רובוט שתוכנת לעזור למורגן. על הדמויות אין לנו כל כך על מה לפרט, חוץ ממורגן שלצידנו בכל המשחק, שאר הדמויות פשוט לא מעניינות, אולי כי אנחנו לא מצליחים להכיר אותם חוץ מאת הבעיות שיש להם עם המפלצות וכי הם צריכים עזרה, אחרת הם ימותו? אבל חיים עם זה.

אם כמובן אתם רוצים קצת להבין מה קורה סביבכם, אתם פשוט יכולים לקרוא מיילים שונים שנמצאים על כל מיני מחשבים שפזורים ברחבי תחנת החלל. רק בהצלחה עם שבירת הראש למצוא ולפתוח כל אחד. כדי ללמוד יותר על היצורים, אתם פשוט סורקים אותם עם מכשיר מיוחד שאתם יוצרים עם הזמן דרך אחת המכונות, והיא תעזור לכם לסרוק את האויבים, ללמוד עליהם יותר ולפתוח כוחות חדשים בעץ הסקילים.

אז כמו שכבר הבנו, העלילה היא לא הכי מושקעת, עם זאת, ארצה לציין לטובה את הבחירות החופשיות שהמפתחת ארקיין אפשרה לנו ליצור במשחק, לא משנה אם באמצע או בסוף, אתם מחליטים את גורל העלילה. מצד אחד, אתם יכולים לבחור להציל את חייו של בחור מסוים, אבל מצד שני, אם אתם לא רוצים או הזמן שהוקצב לכם עובר או שפשוט לא הספקתם להגיע אליו, הוא מת. רוב ההחלטות משפיעות על הסוף, בין אם זה דמות משנית לדמות ראשית. *אזהרת ספוילרים: לדוגמה, אם תבחרו להציל את אלכס (אחיו של מורגן) מ־ולטר, הוא יחיה עד סוף המשחק שם הוא יעמוד מול "ינואר" ויגרום לך לבחור בין השמדת תחנת החלל לבין הצלתו, ברם, אם תבחרו לא להציל את אלכס, הוא ימות וישאיר לכם קלטת והסוף יהיה שונה. *סיום ספוילרים*.

אל תסמכו על אף אחד, אפילו לא על ספר

המשחקיות ב־Prey הוא החלק המהנה והמרכזי. ישנם לא מעט נשקים, משוטגאן ועד רובה דבק מגניב שעוזר לכם בכל המשחק מול המפלצות ורובוטים. יתרה מזאת יש גם סוגי רימונים שונים שבהם אפשר להשתמש ואף למחוק אויבים בשניות, להסיח את דעתם או לחשמל (במקרה של רובוטים). אותו דבר גם לגבי הכוחות, שאני חייב לציין שהם ממש מגניבים וכן יעילים מאוד, לדוגמה, אחד נותן לך את האפשרות לשנות צורה לכל דבר, מכוסות וספרים ועד נשקים, למפלצות עצמן ועוד. ישנו עוד כוח שמאט את הזמן, כוח נוסף שמכסה אותך במגן, כוח שיוצר לך חברי מפלצות, כוח שגורם לפיצוץ ועוד הרבה הרבה. אך ישנו גם צד מבאס, וזה שממש קשה ליהנות מכולן, אך בו זמנית לדאוג גם שתשרוד בהמשך המשחק אחרת תרגיש חלש מול המפלצות. זאת אומרת, אם אני אשדרג כל כוח עם הניומודס (הנקודות), בסוף לא אוכל לשדרג את החיים שלי, המגן, נשקים ועוד, וזה יחליש אותי בפני האויבים.

עץ הסקילים מבוסס על שישה דברים: 1: מדע, שזה החלק של הבריאות בדמות. 2: הנדסאות, החלק של לתקן ולשפר כל מיני דברים טכנולוגיים, נשקים ועוד. 3: אבטחה, שבדומה לבריאות, רק מפורט יותר. הרביעי, החמישי והשישי קשורים כבר לצד הכוחות של מורגן, והמבחר כל כך רב, שאתה לא מצליח להשיג את כולן, אלא אם כן תבזבזו עשרות שעות על הריגת מפלצות ותקבלו מהם את החומרים הדרושים וסיום כל המשימות לפני המשימה האחרונה, כי Prey הוא לא 'עולם פתוח'. דבר שהיה לי קשה עם עץ הסקילים זה החסימה מלהמשיך, הרי אם אני רוצה לסיים את אחת המשימות הצדדיות שדורשות לפתוח ממני כספת ברמה 4 של פריצה ואני רמה 3, זה איפשהו קוטע מלהמשיך, אלא אם כן אני יוצר/מוצא יותר ניורמודס ומשדרג.

מלבד הכוחות והנשקים, אתם תוכלו להשיג תחמושת וציוד נוסף מהמכונות שחזור שאפשר למצוא בהרבה פינות בתחנת החלל, וכדי ליצור בהן דברים תצרכו חומרים מיוחדים, כמו מינרלים, אורגני, אקזוטי וכאלה. כדי למצוא אותן תצרכו לפתוח כספות, להרוג אויבים שונים או פשוט לחפש בזבל ובלוקרים. ואם כבר פלרטטנו ופלרטטנו על המפלצות – הגיע הזמן לדבר עליהן באריכות. קיימים לא מעט סוגי מפלצות, כשאנחנו לראשונה פוגשים את המימיקים, ואט אט מתמודדים מול אויבים יותר חזקים, אם כי, חיכיתי וחיכיתי לקרבות בוסים כמו שהיה ב־Prey 2006 עם 'השומר', 'אמא' וכאלה, ברם הציפיות היו לשווא כי לא התמודד מולי אף בוס, המקסימום שהיה זה ה'סיוט' (Nightmare), יצור שאפשר להרוג אותו או להתחבאות ממנו למשך שתי דקות כדי שהוא יעלם. שאר האויבים נחלשים עם הזמן כשאנחנו משפרים את הנשקים שלנו או מחזקים את עצמנו עם כוחות חדשים. חבל גם שכל היצורים דומים מאוד, מהקטנים ועד הגדולים, שחורים וחשוכים כמו החלל.

ה־AI במשחק הרגיש לי כמו 'טעון שיפור' בתעודת לימודים של תלמיד חטיבת-ביניים עם חלק חיובי וחלק שלילי. מחד גיסא, פעמים רבות אויבים רצו אחריי, אלא שהם הפסיקו לאחר כמה שניות ואף לא חיפשו אחר עקבות. גם מפלצות שנלחמתי מולם, לפעמים פשוט עמדו ועמדו מבלי לעשות דבר למשך כמה שניות, לרוב עם המימיקים. זה נראה כאילו הבינה המלאכותית במשחק נבנתה על ידי מעגל קטן ממנו האויבים לא יכולים לזוז. מאידך גיסא, קרה פעם-פעמיים שאם הייתי יורד באחת המעליות, פאנטום (סוג מפלצת) היה יורד אחריי. בנוסף לכך, סוגי המימיקים השונים היו יכולים לשנות צורה גם הם. אם הייתי עובר בתוך חדר, מימיק יכול היה לקפוץ עליי מכל פינה כשהוא חוזר לצורתו המקורית מכוס או מכיסא, וכך גם לחזור במהירות לאותה צורה.

עיצוב השלבים במשחק היה תענוג, כל אזור במשחק הרגיש לי כמו משהו חדש עם סביבה טרייה לחקור ושלא לדבר על כך שגודלה של כל אחת ענקית ומרגישה שונה, ישנו לובי עטוף חדרים בצבעים בהירים שמנצנצים, אזור חשוך שהרגיש ההפך ועד המקומות הפחות כיפים עם המים החשמליים והאש הבוער מסביב. ואם אנחנו כבר מדברים על הסביבה, Prey הוא משחק בלי עולם פתוח, אך הוא העלה בי תחושה זהה. הוא נותן לך להרגיש ככה, אתה יכול להסתובב בחופשיות בכל אזור בתחנת החלל, ואם זה לא מספיק, אתה רשאי גם לעוף בחלל עצמו ולהגיע למקומות חדשים, אך אזהרה, המקום מאוד מסוכן וקשה. ראוי לציין ש־Prey נותן לך את ההרגשה להיכנס לרוב החדרים בדרכים שונות, דרך אחת זאת לפתוח את הדלת פשוטו כמשמעו, דרך שנייה להיכנס דרך תעלות האוורור או דרך שינוי צורה לחפץ קטן ולהיכנס דרך חור הדלפק.

נקודות השמירה במשחק מהנות, ואתה יכול לשמור מתי שתרצה על ידי 'שמירה מהירה' בתפריט, לכן לא צריך לחשוש מאיבוד שמירות. וכמו שדיברנו כבר על המשימות הצדדיות מקודם, הפעם נדבר ונסיים עם עוד קצת פלרטוט עליהן. ישנן הרבה משימות צדדיות שמחכות לכם, אתם תשימו לב שאתם לא תהיו שבעי רצון בכל משימה שתסיימו, כי לא רק שקשה לסיים אותן, אלא גם שלפעמים יהיו משימות עם החלטות שיבטלו משימה אחרת. אבל אני מאמין שאם תחשבו על לסיים עם טעם טוב, אתם תקבלו את התוצאות הטובות ביותר.

גרפיקה

Prey השתמש במנוע CryEngine שנוצר על ידי Crytek (שמוכר בעיקר מסדרת Crysis), ובו השתמשה המפתחת Arkane שעבדה על המשחק. אם השם הזה מוכר לכם, אז כן, זו אותה מפתחת של Dishonored 2, שהיה אסון מבחינת ביצועים על המחשב האישי. אבל תשמחו לדעת שהפעם סטודיו אחר של Arkane עבד על Prey ואני יכול להיות עֵד שלאחר 26 שעות שמתי לב שהביצועים שם היו הרבה יותר טובים, כמובן לא מושלם, אבל המשחק רץ לי לרוב מבלי שום בעיה, חוץ מפעם אחת של קריסה אחרי 5 שעות רצופות, וירידה בפריים מ־60 ל־50 כמה פעמים, הכל היה טוב ומהנה. אין ההבדל כזה גדול בין גרסת המחשב לקונסולות, כמובן שיש את חלק הפריים, שבמחשב רץ על 60FPS ועל הקונסולות 30FPS, ודברים מינוריים אחרים, אבל סה"כ אפשר לראות עבודה טובה.

את הגדרות הגרפיקה של המשחק שמתי לרוב על High עם המפרט: 8 ראם, מעבד I7 3770 וכרטיס מסך GTX 1060 6GB. לצערי על Very High לא יכולתי להריץ מהסיבה שהמשחק דורש 16 ראם, וכנראה הזמן שלי לשדרג עוד סטיקר של ראם קרב, אבל בשביל זה אצטרך לחכות לעשירי.

פסקול

פס-קול, או בשפת האנגלית והמוכרת, סאונדטראק הוא דבר חשוב מאוד במשחקים ואת זה כולנו יודעים. על פי הפס-קול נמדדת אווירת המשחק, אם היא רגועה, כך גם המשחק עצמו הולך להיות, רועשת, כך גם המשחק וכן הלאה. במקרה שלנו זה Prey, שהלחין אותו מיק גורדון, המלחין המפורסם שמוכר ממשחקים כמו Wolfenstein The Old Blood/The New Order, Killer Instinct ו־DOOM. גם הפעם מיק זוכה לתשבחות עם פס-קול נהדר, שכפי שתבינו, הפעם המוזיקה קצת שונה משהייתה ב־DOOM. האווירה הכללית מפחידה ומתוחה, יחד עם מסלול פסי-קול של סינתיסייזר (כלי נגינה) וטון אטמוספרי.

מכל האמור דלעיל, הרשו לי לחתום בכך שעלילה מסעירה במיוחד לא באמת מצפה לכם, למרות שיש בחירות ולמרות שהן גורמות למצב של הסיפור להשתנות, בין כה לא רואים או מרגישים בהבדל, ואיך אפשר אם מכירים את הדמויות בקושי. אך בכל זאת, הריבוט של 2006, Prey 2017 מצליח לכבוש אותי עם משחקיות נהדרת שגבתה ממני כמעט 30 שעות, ואם אתם רוצים לסיים כל משימה, להשיג כל כוח, שדרוג של כל נשק, לחקור כל פינה בתחנת החלל ולהשיג את הסוף הטוב ביותר, אתם תצטרכו לעבוד קשה קשה ולהעביר עליו עשרות שעות, ויחד עם גרפיקה מדהימה וביצועים נהדרים על המחשב ופסקול כיפי לשמיעה שמכניס אותך לאווירה בקלות? אני יכול לומר ובמשפט אחד – Prey הוא משחק הקמפיין הנהדר ביותר ששיחקתי עד כה בשנת 2017, כזה שלא חוויתי עוד מימי DOOM.