ביקורת: EU4: Mandate of Heaven

ב-6 באפריל שחררה Paradox Interactive את ההרחבה העשירית במספר של Europa Universalis 4. ההרחבה, Mandate of Heaven, באה לאחר שנים של הזנחת המזרח הרחוק.

אני רוצה לקפוץ ישר למים העמוקים: מכניקת ה"עידנים" מהווה פיצ'ר מרכזי ואוניברסלי בעדכון החינמי ובהרחבה גם יחדיו. בין 1,444 ל-1,821 יש לנו קרוב ל-4 מאות אותן העדכון מחלק לארבעה עידנים שונים; Discovery, Reformation, Absolutism ו-Revolutions. כל שם של עידן יכול לספק תשובה לשאלה במה הוא עוסק, אבל אני חותר לנקודה יותר חשובה. מכניקת העידנים היא אמנם חינמית כחלק מהעדכון, אבל יש לה שכבה נוספת אותה מקבלים בהרחבה – נקודות 'Splendor' אותן אנו יכולים להוציא על בונוסים מיוחדים ושאותן אנו משיגים על ידי השלמת משימות. הבעיה היא שהמשימות מעמיקות את התפיסה הכבר-מאוד-אירוצנטרית של המשחק, ואפשר לראות את זה עוד בעידן הראשון, כאשר שלוש משימות מתוך שבע בלתי-אפשריות או כמעט בלתי-אפשריות עבור מדינה שאינה אירופית, לגלות את אמריקה כאשר העיר הבירה בעולם הישן, להחזיק טריטוריה על שתי יבשות ולהחזיק שתי מדינות באיחוד (PU).

Image result for painting of british american conquest

בדרך כלל איני שותף לטענות נגד התפיסה הזו, משחק כמו Europa Universalis 4 לא יכול להציע שוויון הזדמנויות כללי, וההבדלים בין המערב למזרח וכמובן גם לעולם החדש ניכרים, אבל הפער רק גדל מהרחבה להרחבה, ומהרחבה שעוסקת דווקא במזרח לא הייתי מצפה שהיא זו שתציב לי מטרות שאני לא יכול להשיג, זה מביך למען האמת. גם הבונוסים שאפשר לקבל, שהם ברובם מצוינים, מתאימים למערב, בין אם אלו בונוסים שמדינה ספציפית יכולה לקחת לעצמה (דוגמת +50 ל-Global Settler Increase שנועד לפורטוגל בלבד) ובין אם מדובר בשאר בונוסים חביבים, למדינות הלא אירופיות אין הרבה אופציות. כך או כך, העידנים החדשים במשחק מוסיפים פלפול ותחרות בתוך אירופה.

ישנו פיצ'ר אוניברסלי נוסף שהגיע עם הרחבת Mandate of Heaven ושלדעתי היה צריך להיכלל בעדכון החינמי, דיפלומטיה דרך ה-Macro Builder. זה ממש נחמד, פעולות שהייתי עושה אחת אחרי השנייה ושלעתים דרשו תכנון לטווח הארוך נעשות בלחיצת כפתור, כמו לשלוח דיפלומט או כמה דיפלומטים לשפר יחסים עם מדינות שכנות או עם בעלות ברית, ובכלל מעניין לראות רשימה של כל המדינות שיסכימו לפעולה דיפלומטית זו או אחרת, וכל הסיבות של כל המדינות לתגובה שלהן להצעה בעמוד אחד בלי צורך לעבור מממשק של מדינה אחת לשנייה; מאוד נוח, אבל, קיבלתי תחושה שזה שם כדי לנסות להצדיק את המחיר של ההרחבה.

'שושלות באות, שושלות הולכות, אבל סין תמיד תישאר': או ה-HRE של אסיה, כפי שאמר ג'ייק, המעצב של EU4. סין מפחידה מאי פעם עם מערכת אימפריאלית חדשה. אז זהו המצב; למינג אין לגיטימציה, אלא 'meritocracy' – אלו נועדו להחליף את הלגיטימציה, וכל שנה על בסיס קבוע יורדות 2 נקודות (ב-1444 מתחילים עם 99) וכל נקודת מונרך שמקבלים מיועצים מעלה את ה-meritocracy בחצי נקודה בשנה. עם ה-meritocracy מוציאים צווים, פעולה שעולה 20 נקודות. לצווים יתרונות שונים, מ-25% תוספת להכנסה ממסים ועד 25% להגנה על מבצרים, כאשר כל צו תקף לעשור.

81C78DC4519712BB4A116AE9461B232DFD90CE29 (1920×1080)

האימפריה הסינית יכולה לקדם חמש רפורמות 'שמימיות' במבנה של רפורמות ה-HRE, ולהן יתרונות רבים. עלות כל רפורמה – 80 נקודות מנדט אותן משיגים כל שנה מכמה שיותר מדינות חסות (tributaries), יציבות גבוהה ומערים משגשגות. מערכת ה-tributaries גם היא קיבלה ייצוג בהרחבה החדשה, וכעת מינג יכולה לקחת תחת חסותה רבות שבמדינות המזרח הרחוק; זו לא מכניקה מיוחדת לאימפריה הסינית אבל לקיסר הסיני עילה מיוחדת למלחמה, הכרזת מלחמה לשם הצבת מדינה אחרת תחת חסותו. המעצמה יכולה לדרוש ממדינות החסות שלה נקודות מונרך (אחת מן השלוש), כסף או כוח-אדם, אותו היא תקבל בסוף כל שנה. בסופו של יום התוצאה המתקבלת היא סין מפלצתית שקשה מאוד לעמוד נגדה; זכורים לי ימים בהם מינג הייתה מתפרקת עד מהרה להמון מדינות קטנות… אבולוציה מרשימה.

Image result for EU4 mandate of heaven

לא רחוק מסין, מעט מזרחה, בארץ השמש העולה האנדרלמוסיה ששררה התחלפה בסדר הגיוני: השוגון למשפחת אשיקגה יושב בקיוטו, ולרגליו כל דאימיו היושב בארכיפלג היפני. זה הכובש את קיוטו זוכה לתואר הקיסרי, השוגון, ולשם כך צריך להשקיע מאמצים, הרי שרק אחת מתוך כשלושים משפחות תוכל לשלוט בעיר הבירה, התוצאה היא בערך זו…

יש מגוון שינויים במבנה השלטון של יפן, עכשיו השוגון יותר חשוב במובן של קבלת החלטות ונאמנות אליו, אבל מה שהכי אהבתי זה האירועים המיוחדים שנוספו על מנת לתת לשחקן אופציה לבחור כמה הוא רוצה את היפן שלו מבודדת מן העולם, הדבר משפיע על שלל מכניקות, מעלות פיתוח מחוז ועד מהירות התפשטות Institutions. דאימיו יכול להגיע למצב של עצמאות מהשוגון, כך שכעת יש צורת שלטון ייחודית למצבים האלה. השינוי הגדול ביותר שנעשה היה ביחס שבין השוגון לדאימיו, וזה מתבטא בחמש אינטראקציות; להכריח דאימיו לבצע חרקירי, להכריח דאימיו להחזיר שטח שנכבש ממדינה עצמאית, לתרום לבירה נקודת פיתוח אחת על חשבון שתיים של שטח של דאימיו, גיוס הגנרל הטוב ביותר של הדאימיו – אפשרי כל עוד לא מדובר במלך או היורש, והאינטראקציה האחרונה; להכריח דאימיו לשנות את מידת ההתבודדות שלו מהעולם כך שתהיה דומה לזו שלנו השוגון.

ולגבי עדכון "Ming" החינמי? ובכן, ישנם כמה דברים שממש אהבתי, מכניקה חדשה בשם "Devastation" בעצם מתארת את הרס המחוז כך שבמקום מיני modifiers שונים שנבעו מ'אדמה חרוכה' ובזיזה, חלון הסטטיסטיקה הרבה יותר נוח לשימוש עם אופציה לסימון השוואות שבדרך כלל השחקן רוצה לעשות (כמו למשל, לראות מהו סדר גודל הצבא שברשות האויבים ובעלות הברית), אפשר להצהיר על פשיטת רגל באופן ידני ולהקדים את המכה – אין זה דבר רע בהכרח כפי שמוסבר כאן ארוכות, וגם צורת השלטון האבסולוטית הוחלפה במכניקה ש'מודדת' אבסולוטיות.

סיכום – בהחלט ציפיתי ליותר מ-Mandate of Heaven, התוצאה מאוד מאכזבת. סין חזקה באופן מגוחך ובמקביל מרגיש כאילו עמוד התווך בהרחבה הזו נמצא באירופה דווקא. כפי שניתן לראות בציוץ למעלה, הפיצ'ר שלו ציפו הכי הרבה אנשים היה זה שלדעתי היה צריך להיות כלול בעדכון החינמי, והוא לא שם כדי להצדיק את המחיר של ההרחבה, 20$, והנה גזר הדין ע"פ The_Spartan שסיכם זאת אמנותית: