ביקורת משחק: Tom Clancy's The Division

the-division-review-pc

כותר נוסף של יוביסופט תחת שמו של טום קלנסי, אלא שבשונה ממשחקים אחרים, מדובר במשחק רשת, משחק רשת עם סיפור ותחרות אל הציוד הטוב ביותר. ביקורת משחק: Tom Clancy's The Division.

The Division עשה מספר גדול של הבטחות מאז הכרזתו בE3 2013, יוביסופט ואולפן בשם "Massive"  (שלא היה ידוע לציבור הרחב, אלא רק לציבור ששיחק במשחקי האסטרטגיה המוצלחים שלו) הבטיחו משחק חדש ביקום טום קלאנסי שחיבר תמיכה רחבה במולטיפלייר מקוון עם רינדור יפהפה, מהיפים שראינו, של הבירה הכלכלית של אמריקה, ניו יורק. אולם, ככל שהשנים עברו ללא תאריך שחרור ודחיות שהצטברו, ספקות עלו אם The Division הוא משחק שאפתני מדי והאם הוא יכול לענות על הציפיות.

למרבה המזל, המשחק מבצע היטב את החלקים שבונים את הזהות שלו, ודווקא החלקים האלו הם הקשים ביותר לביצוע שעושים אותם בסביבת עולם פתוח. לעומת זאת, הדביקות המשועבדת לשיטת "המקל והגזר" שאפשר למצוא בכל מני משחקי MMORPG ונמצאים גם כאן מונעים ממנו להיות הרבה יותר ממה שהוא עכשיו.

the-division-story

הסיפור

מוזר להתחיל דווקא מהסיפור במשחק מרובה משתתפים, אך הסיפור של "The Division" הוא זה שמקיים את התנאים עבור המשחקיות. אנחנו בניו יורק, העיר ניו יורק במשבר מאוד משונה שאיתו העולם לא יודע איך להתמודד. מגיפה פרצה עקב וירוס מיוחד שהתפשט בעזרת שטרות כסף שעוברים מיד ליד, וזהו המקור לשמה גם כן, "שפעת הדולר". המגיפה יוצרת כאוס, והממשל בארה"ב מטיל הסגר על מנהטן יחד עם הפעלתם של סוכני "אוגדת מולדת אסטרטגית", או בקיצור "אוגדה". זה הרקע של המשחק, ומפה השחקן לוקח את המושכות לידיים, הפרוטגוניסט שלנו הוא לא מישהו ספציפי, הוא עוד סוכן שבא לעזור להחזיר את היציבות לניו יורק.

במשחק נתקלים בארבעה טיפוסים של אויבים, מתפרעים, רייקרז, קלינרס וגדוד "האיש האחרון". הקבוצה של המתפרעים (לעז: Rioters) פועלים ללא היררכיה מסוימת, והם לא מאורגנים עד כדי שתמצאו אותם אפילו רבים כנופיה אחת מול כנופיה אחרת ברחוב, הם פושעים, אנשים אגרסיבים שתוקפים כל אחד, בעיקר מטרות קלות. הרייקרז נקראים רייקרז (לעז: Rikers) על שם איי רייקרז בניו יורק, שם שוכן בית הכלא הגדול ביותר מבין המחוזיים של ניו יורק, הרייקרז ברחו מהכלא באופן שרק תורם לכאוס השורר בעיר. הרייקרז, כפי שמשתמע, עבריינים מורשעים, הפועלים כאירגון ובראשו ניצבת לה-ריי בארט.

גדוד "האיש האחרון" (לעז: Last Man Battalion) או בקיצור, LMB, זה צבא פרטי שמפקדו עונה לשם צ'רלס בליס. ה-LMB נשכר על ידי חברות פרטיות מוול סטריט על מנת להגן על הנכסים שלהן בזמן התפרצות המגיפה. אותם נכסים ננטשו כשהמשבר נהיה קשה יותר, והצבא הפרטי החל לחתור לכיבוש העיר ניו יורק ולהחיל בה סדר חדש באמצעות כוח. לעומת שאר מיני האויבים, ה-LMB מומחים, הם מצויידים בנשק יותר מתקדם והשטח שלהם יותר מבוצר.

the-division-cleaners

האחרונים מעוררים בחילה רק מלכתוב את השם, הקלינרז (לעז: Cleaners). הרייקרז וה-LMB יותר חזקים במונחים של רמות ונשק, אבל הקלינרז אחרונים ברשימה כאן בשל סיבה אחת בלבד. אני מניח שמי שקורא מכיר את הביטוי "אחרון אחרון חביב", אז בדיוק להפך. הקלינרז הם אנשים שנטשו את בתיהם ברגע שהנגיף התפשט ונלכדו תחת ההסגר שהוטל על העיר. הם החליטו לקחת את הנושא לידיים, ומהלכים ברחבי העיר עם להביורים ושורפים כל מה שנגוע בוירוס. לטענתם. התוצאה היא ערימה של גוויות ונחסוך מכתבה זו תיאור ציורי מדי.

למרות שורשי ה-MMO העמוקים שיש ב-The Division, הדמויות בסיפור חשובות, כל אחד מהם מנהל מחלקה שונה בבסיס המבצעי שלכם, יש קטעי מעבר והתפתחות עלילתית מעבר לסיפורים הפאסיבים שיש בהמון משחקי תפקידים מקוונים.

the-division-agent

אתם, אזרחי העיר לשעבר, וסוכנים רדומים בהווה, מהווים התקווה האחרונה של העיר ניו יורק לחקור את מקור השפעת ולהחזיר את העיר לסדרה. מאחר וזה משחק מחשב, דברים משתבשים במהירות, ואתם נאלצים לאסוף את השברים ולעזור ל-JTF, ארגון המורכב ממספר שוטרים, פרמדיקים וכל מני שירותים עירוניים שפעלו לפני שהעיר קרסה, להחזיר את התקווה לתושבי ניו יורק.

אתם, מן הסתם, כראוי למשחק מבית יוביסופט, עושים זאת באמצעות ירי. הרבה ירי.

the-division-gameplay

משחקיות

יש מעט דברים ב-The Division שלא מערבים ירי – טכנולוגיית מציאות רבודה שמאפשרת הצצה בתוך הסיפור לרגעים שלפני התפרצות המגיפה שמספקות כל מני תעלומות לחקור. ולפעמים אזרחים תמימים יבקשו את עזרתכם ברחוב, אבל התרחישים האלו לא מפותחים מספיק, והרוב המוחלט של המשחק הוא לרוץ מנקודה A אחרי שסיימתם לירות באנשים לנקודה B כדי לירות באנשים אחרים, זה לא דבר חריג במשחק מחשב, ואנחנו לא מתלוננים על יוביסופט שלא לצורך, אנחנו רק אומרים שחסר גיוון.

מה שטוב, יש הרבה מה למצוא חן בירי במשחק, וכשמשלבים אותו עם העיצוב האסתטי הייחודי שקיים במפה עם מלא אופציות אנכיות, היסודות של משחק יריות מגוף שלישי טוב נמצאים פה. וזה מרשים משתי סיבות: הראשונה, The Division הוא משחק עולם פתוח, ז'אנר שלא ידוע בשל מכניקות ירי בשלות. השנייה, The Division הוא RPG לכל דבר ועניין.

division-destiny

בדומה למשחקים אחרים בז'אנר, כמו Borderlands ובעיקר Destiny, שממנו The Division לוקח את רוב זהותו: הירי באויבים במשחק, המספרים שמייצגים את כמות הנזק שאתם עושים להם עפים מהם כמו פופקורן ולאחר מותם הם מפילים איזה פריט שלל מאוד נחמד בצבע יפה כמו כחול או סגול. שני המשחקים שהוזכרו לעיל השתמשו באותו המודל וניסו לגרום לקרבות להרגיש בשריים וחזקים. איכשהו, הירי ב-The Divsion לרוב מרגיש כמו שמשחק יריות אמור להרגיש, עם אינטנסיביות שמורגשת בכל קרב, האופציות שניתנות לנו בכל אזור לתמרון תוך כדי הקרב, ואף ההכנות אליו עם בחירת נשקים, המודיפיקציות לנשקים והמיומנויות שמשפיעות רבות על תוצאות הקרב.

the-division-street

בתור התחלה, למשחק רשת, שחקן יכול להרגיש מאוד בודד ובמקביל להתקדם ולסיים אותו. השחקן אף פעם לא באמת בודד, הרי שהאינטראקציה היחידה עם שחקנים נוספים באה לידי ביטוי בתורות הארוכים לקצין ה-JTF, אם כי ראוי לציין שיוביסופט הזדרזה ותקנה את הבעיה בפאץ' מהיר. לאחר שהפאץ' שוחרר, אם שחקן לא היה מצטוות עם עוד שחקן אחר, מהרגע שהוא יוצא מה-"Safehouse", שלוחות של המטה הנמצאות בכל שכונות העיר, הוא בעצם נשאר לבד.

אז למרות שהמשחק הזה לא מוגדר סינגל, ובלי חיבור לשרתים כלל לא ניתן לשחק, אפשר לשחק לכל אורך הקמפיין לבד ולהרגיש כאילו מדובר בסינגל, זאת למרות שמערכת רמת קושי שעולה עם הזמן מציבה בפניכם אתגר שאפשר להתגבר עליו אם אתם עולים רמות בעזרת השלמת משימות צדדיות, תלות די מעצבנת מפני שמשימות הצד במשחק לעתים יכולים להרגיש כמו בזבוז זמן, כמו למשל במשימות "Virus Research".

the-division-players

אין שום צורך לשחק לבד אם זאת לא כוס התה שלכם, למשחק יש מולטיפלייר מפותח היטב כמעט בכל חלק במשחק. למצוא אנשים לשחק איתם היא מטלה קלה ביותר, גם אם מדובר בחברים שלכם או בזרים מוחלטים, הודות לכלים מעולים שנמצאים במשחק במיוחד בשביל המטרה הזו. ניתן גם לאתר את החברים שלכם במפה ולהצטרף אליהם בכל זמן נתון. בכל משימה ראשית ניתן להשתמש במערכת המאצ'מייקנג שנמצאת גם בכל Safehouse.

כמו רוב הדברים, The Division הוא יותר כיף עם חברים, וזה מאפשר למערכת הסקילים במשחק לתפקד כמו שצריך. יש שלושה עצים של שדרוגים שניתן להפעיל על ידי שדרוג הבסיס הראשי שלכם – רפואה, הנדסה ושריון – וכשלכל אחד מהקלאסים האלו יש ייצוג בקבוצה שלכם, אפשר לראות מה The Division היה יכול להיות, אילו הוא לא היה מוגבל על ידי השאיפות שלו להיות MMO.

base-restoration

התקדמות הדמויות מרגישה מאוד מינימלית, מאחר והסקילים וה-Perks נותנים בונוסים שלרוב הם שיפורים קטנים ליכולות קיימות. אחרים נותנים יכולות יותר פרקטיות כמו לסחוב יותר ערכות עזרה ראשונה או רימונים, או כדי להכנס ליותר אזורים "נגועים" בוירוס, אלו לא שיפורים שמרגישים בולטים או מלהבים באיזושהי דרך, והדרך שבו המשחק משחק ברמה 27 לא כל כך שונה מרמה 5.

זה נראה כמו מקרה של מערכות שהועתקו מז'אנר ה-MMO בלי סיבה מוצדקת. אנחנו יודעים שהדמות שלנו חזקה יותר על הנייר כי ראינו את המספרים עולים. אבל בפועל, התוצאה הייתה שקיבלנו נשקים וציוד חזקים יותר והמשחק זרק עלינו אויבים עם אותה רמה או רמה קרובה לשלנו, שנתקלנו באויבים שהיו קצת יותר חזקים מאיתנו הם קרעו לנו את התחת ברחבי מנהטן. זה בניגוד מוחלט למערכות תפקידים של משחקי אקשן-תפקידים כמו Diablo ואפילו Borderlands, שמנהלים בצורה יותר יעילה את האיזון בין דמויות עם ציוד חזק עם אויבים חזקים יותר.

Manhattan

לשוטט במנהטן היפהפייה והמעט הרוסה של The Division עם חברים נשמע כמו חווית העולם הפתוח שרבים חיכו לה מאז שהמשחק הוכרז לפני 3 שנים, אך האכזבה הרבה היא שזה מרגיש כמו עבודת שליחויות מאשר סוכן רדום שמנסה להציל עיר עם מליוני תושבים. אין מספיק דברים שונים לעשות, אחרי שכובשים את משלוח האספקה העשירי שלך או שעוזרים ל-JTF בפעם התשיעית נגד כנופייה, זה מרגיש שזה מתחיל לחזור על עצמו, חוץ מהעובדה שהאויבים נהיו יותר קשים.

למרות זאת, יסודות קרב ועיצוב שלבים שמרגיש, לפחות בשלבים המוקדמים של המשחק, פחות או יותר כמו משחקי יריות מגוף שלישי אחרים מצליח לאזן את זה טיפה. אבל השלבים המאוחרים של המשחק נצמדים לנוסחה פשוטה מדי של עיצוב שלבים. כלומר: בהתחלה המשחק לאט לאט מציג את ארבעת סוגי האויבים ובסוף הוא פשוט מחליט לסמן אויבים לפני צבע – זה סגול, וזה צהוב – כאילו יוביסופט מודים שבאיזשהו שלב נגמרו להם הרעיונות. האתגריות שיש בתחילת המשחק לאט לאט הופכת לאויבים קצת קשים שפשוט מסתערים על העמדה שלך עם רובי ציד או תתי מקלע ולא משהו חדשני או מעניין.

division-manhattan

באזורים פתוחים יותר, היה כיף לבצע החלטות אסטרטגיות בזמן שאנחנו רצים ממחסה אחד לשני. אבל באזורים סגורים יותר עם הרבה יותר צפיפות הנדסית, זה הוביל הרבה פעמים למותנו בטרם עת עקב בלבול שנובע ממספר הרב של אויבים שדחוסים במקום קטן. מה שגורם למשחק להרגיש תקוע בצורה מלאכותית, והרבה פחות כיף.

המחסור ברעיונות חדשים מתסכל גם בגלל שהמשחק רומז לקראת סופו לגבי עוד תוכן שמוביל להסלמה במצב הנוכחי בעולם המשחק, לא רק שזה הלהיב, זה הרגיש חדש, ואז המשחק החליט להסתיים.

קיבלנו הודעה אחרי שסיימנו את המשימה הסיפורית האחרונה במשחק שאומרת שיהיה עוד תוכן עלילתי ומשימות גדולות ועוד תוכן "endgame", מן הסתם משחקי MMO צרכים לעשות את ההבטחה הזאת, אבל במשחק שניתן לשחק גם לבד בצורה אפקטיבית ומהנה קשה שלא להתעלם מהאכזבה מהסיפור של המשחק, הוא לא מבטיח כלום, הוא פשוט לא גמור, ומי שרוצה לסיים אותו בעצם יצטרך לרכוש את ההרחבות שעתידות לצאת. 

division-map

גרפיקה ועיצוב

תדמיינו עיר גדולה, העיר השנייה בגדולה בעולם למעשה, במצור. זה בדיוק מה ש-The Division עושה. יוביסופט יצרה העתק כמעט מדויק של מנהטן, רק שהיא הפכה אותה לסגורה וחולה. אם תלכו באחד מן הרחובות הראשיים במנהטן תראו גופות מוטלות בצד הרחוב או על הכבישים, שלטי ניאון של חנויות שמפרסמים את ההנחות לבלאק פריידי – היום שבו המגיפה התפרצה בניו יורק – ובמקביל שלטים המזהירים בפני התפרצות שפעת וקוראים לציבור להתחסן.

באזורים מסוימים של העיר ניתן לראות אזורים "נגועים" עם ריכוזים גבוהים של הנגיף, האזורים האלו נחסמו והם מכוסים בבדים צהובים ומוקפים בשלטי אזהרה שנועדו להזהיר את הציבור מלהתקרב אליהם. בתוך האזורים האלו בדרך כלל יהיה ערימה של גופות וכל מני ציוד רפואי שהרשויות נאלצו להשאיר מאחור.

division-street

האזרחים ברחוב מתקוטטים בינהם על מזון, מים ואפילו טריטוריה. מערכת מזג האוויר הדינאמית מאפשרת להרגיש שקר מאוד בניו יורק הוירטואלית של The Division, אפילו במדינתנו שטופת השמש.

כל התפאורה הזאת עובדת בצורה מעולה ויעילה למדי, בהחלט ניתן להרגיש את האפוקליפסה והכאוס הפוקדים את ניו יורק, וכמו כן, אי אפשר שלא להתפעל מהנוף האורבני שהעיר היפהפה הזו מציגה, גם כאשר היא נראית מתה לחלוטין.

 

את The Division קיבלנו בגרסת המחשב שלו, בדקנו איך הוא רץ על המחשב הבא:

  • מעבד: Intel Core i5-6600k.
  • זיכרון: 16GB RAM.
  • מעבד גרפי: Nvidia GeForce GTX 980Ti
  • מערכת הפעלה: Windows 10.

נעשה שימוש בהגדרות אופטימליות בהצעת Nvidia:

 

Full Screen Display Mode
Yes Enable Wind-Affected Snow
100% Extra Streaming Distance
Very High Local Reflection Quality
100% Object Detail
High Parallax Mapping
High Particle Detail
SMAA 1x Ultra Post FX AA
High Reflection Quality
1080×1920 Resolution
High Shadow Quality
High Shadow Resolution
High Spot Shadow Count
High Spot Shadow Resolution

Yes

Sub-Surface Scattering
Supersampling Temporal AA
Medium

Volumetric Fog

Off

NVIDIA Multi-Frame Sampled Anti-aliasing

division-faction

הביצועים של המשחק על הגדרות אלה עומדים בקנה אחד עם הציפיות ממנו, עם ממוצע העומד על כשבעים פריימים בשנייה, ועם G-Sync פועל התמונה חלקה ביותר. משהו משונה ביותר שדווקא הפריע במשחק היה זה דווקא הרגישות של העכבר. בשימוש בעכבר Razer Taipan העבודה איתו היא לרוב ב-8200 DPI, ו-The Division לא שחיק עם רגישות זו של העכבר. למעשה, המשחק מאלץ להוריד אותה ולשחק עם 1200 DPI, יותר מזה כל תזוזה של העכבר נראית חדה ולא נוחה.

ישנה בעיה נוספת שאפשר לזהות בקלות, וזו טמונה במנוע הפיזיקה, למרות שהמשחק רץ בקצב פריימים גבוה, אז כאשר גוף עף באוויר, נגיד כתוצאה מפיצוץ, הוא עף בקצב של שלושים תמונות, זה נראה פשוט מוזר. מעבר לכך האנימציות טובות, מהכלב שמטיל מימיו ברחוב ועד הבוסים הגדולים, האיטיים והחזקים.

 

סאונד

הסאונד של The Division לא מורגש, אם כי לא חלק אינטגרלי במיוחד ממנו, סאונד נמצא במשחקי טריפל-A במטרה להעצים את חווית המשחק, ואכן ב-The Division לא כך הדבר. הפסקול של המשחק חלש ולא רואה בעצם בשום מקום במה מרכזית.

הדיבוב גם הוא נשמע לא טוב ברוב המקרים, משפטים שאמורים להביע דברים שונים לפעמים נאמרים באותו הטון, ובכלל זה הטקסטים יכולים להיות שונים מהצפוי. לדוגמה במשימה בה אנחנו פוגשים את ג'ו פרו, האיש העומד בראש הקלינרז, הוא מדבר אלינו באופן משעשע למדי שאפשר למצוא במשחקים כמו בורדרלאנדס, ואין זה מתאים למשחק שלוקח את עצמו ברצינות בסגנון של The Division.

 

Tom Clancy's The Division זמין כעת ל-Xbox One, PS4 והמחשב האישי. תודה להד ארצי על שסיפקו עותק, הביקורת נכתבה על ידי בן ארול ורועי סעודי.

כותר נוסף של יוביסופט תחת שמו של טום קלנסי, אלא שבשונה ממשחקים אחרים, מדובר במשחק רשת, משחק רשת עם סיפור ותחרות אל הציוד הטוב ביותר. ביקורת משחק: Tom Clancy's The Division. The Division עשה מספר גדול של הבטחות מאז הכרזתו בE3 2013, יוביסופט ואולפן בשם "Massive"  (שלא היה ידוע לציבור הרחב, אלא רק לציבור ששיחק במשחקי האסטרטגיה המוצלחים שלו) הבטיחו משחק חדש ביקום טום קלאנסי שחיבר תמיכה רחבה במולטיפלייר מקוון עם רינדור יפהפה, מהיפים שראינו, של הבירה הכלכלית של אמריקה, ניו יורק. אולם, ככל שהשנים עברו ללא תאריך שחרור ודחיות שהצטברו, ספקות עלו אם The Division הוא משחק שאפתני מדי…

Review Overview

Tom Clancy's The Division - 7

7

השאיפות של The Division להיות MMO מפריעות לו להיות משחק יריות מוצלח.

הרבה משחקים שקעו במרדף אחרי מספרים כשניסו לשלב מכניקות ממשחקי תפקידים עם עיצוב של משחקי יריות, האויבים הרגישו כמו בזבוז זמן מאשר אתגר משמעותי. אבל The Division מצליח לשלב יריות ומפגשים חברתיים בצורה נכונה בדרך שבה משחקים אחרים לא הצליחו, יש כאן בסיס אמיתי למשחק יריות טקטי-חברתי. רק כשברגע שיוביסופט ניסו להכניס אלמנטים של MMO במשחק הוא הפסיק להציג רעיונות חדשים שיש להם פונטנציאל. כל מה שנותר כרגע הוא ליראות איפה נמצאים העדיפויות של אולפן Massive והאם התמיכה שלאחר שחרור המשחק תהיה משמעותית ואולי מה שהכי חשוב: האם הם יכולים להימנע מהטעויות שאולפנים אחרים עשו.

User Rating: 2.89 ( 8 votes)

  • שגיא

    אני מאד תוהה לגבי המשחק הזה
    ממולץ לקנות צוות גיימפרו??

  • נמרוד

    ביקורת מצויינת רמה של חו"ל!

  • אורן טלאור

    יש הרגשה במשחק שהכל חוזר על עצמו.
    אם זה במשימות בנשקים ובאיזורים.
    אבל חוץ מזה משחק ממש כיפי למשחק אוניין עם חברים

  • gnopi

    אחת הביקורות היותר מעמיקות ומושכלות שנתקלתי בהן. ח"ח ענקי!

  • שימי

    יופי של ביקורת מערכת GamePro!!
    The Division משחק טוב מאוד יש לו מה להציע לחובבי יריות טקטי אבל יש לו גם כמה בעיות