ביקורת – Tales from the Borderlands: Zer0 Sum

Tales-from-the-Borderlands-Episode-1-Zer0-Sum-Review

ארבע שעות, ארבע שעות לא הפסקתי לצחוק, לנשום בכבדות, להתפעל, לשמוח ולבכות, ארבע שעות שעיניי לא נעו מן המסך, ארבע שעות של סיפורים, סיפורים מהבורדרלדנס.

אני חושב שהתיאור הכי טוב למשחק יהיה "זה מה שציפינו לו כששיחקנו Borderlands: The Pre-Sequel". משהו חדש, מלהיב, עם המון בדיחות בהומור טוב ומדובבים מוכשרים שילוו את הקול. למרות שיצא רק הפרק הראשון, כרגיל בנוסחת האפיזודות הידועה של Telltale, אחת מתוך חמש- אפשר כבר לומר שהמשחק הוא הצלחה גדולה לעולם של בורדרלדנס ולמפתחת Telltale, אבל האם הוא מספק לגמרי את כל הציפיות?

Tales-from-the-Borderlands-סיקור

עלילה

העלילה ממשיכה לאחר Borderlands 2, אזהרת ספויילרים, ומדברת על מה קרה לתאגיד הייפיריון אחרי שהמנהל שלו "ג'אק הנאה" מת בניסבות כאלו ואחרות. במקום להפוך להיות התאגיד הטוב ששוכח את דרכיו של ג'אק, כולם מנסים להיות ג'אק והמאניק הכי גדול עולה לגדולה, נו כמו בממשלה. ריס, שעבד קשה יחד עם חבריו על להשיג לעצמו קידום בחברה מלאת הכרישים, מגיע למשרד שלו לגלות שהוא נלקח על ידי מישהו אחר. הבוס החדש הופך את ריס למנקה התחנה אבל לא לפני שריס מספיק להשתמש בטכנולוגית היפריון הנעלה שלו ולגלות על עסקה לא חוקית שהבוס מתכוון לעשות, ומנסה לחשוב על איך להפוך את ההצלחה לשלו. מנגד אנחנו גם משחקים את דמותה של פירונה, אמנית בלשלוח את ידה לכיסים שאינם שלה בלי שאף אחד ירגיש. היא החלק השני בעסקה הלא חוקית הזאת, שנגמרת באסון.

אני רוצה להסיר את הכובע בפני הכותבים בGearbox, הם עשו עבודה מעולה יחד עם Telltale (שעבדו בעיקר על המשחקיות) ו2K בלהביא את העולם של בורדרלדנס כמו שאנחנו זוכרים אותו: עלוב, כאותי, מלא באנשים שרוצים יותר ממה שיש להם- וכשהם משיגים את זה? רוצים עוד!

כל זה מתובל בהומור שנון וברפרנסים רבים מעולם הקולנוע והמשחקים. העלילה עצמה לוקחת פניה מעניינת שנעה ביןן שתי דמויות שונות על מנת שכל רגע ישבה את ליבו של השחקן. מנקודת מבט אחת אתה לא מסוגל לראות שכל מעשיך, מנקודת מבט אחרת, הם טיפשיים, אבל עד שאתה מבין זאת כבר עברנו בחזרה לנקודת מבט הראשונה. החשיבות של זה לעלילה היא היכולת להסתיר מידע מאיתנו וליצורי פיתולים בעלילה שידרבנו אותנו לנסות לגלות עוד ועוד.

Tales-from-the-Borderlands-Zer0-Sum-Review

הבעיה העיקרית בזה היא שאת המשחק לכל אורך ארבע שעות משחק שהוא מספק, אי אפשר לעזוב בלי להרגיש בסוג של מועקה. אחרי שהאכילו אותך בארבע דמויות חשובות מצד אחד ובעוד ארבע מצד אחר, זורקים אותך ישר לתוך האקשן ולא מפסיקים משם. אקשן רצוף של ארבע שעות עלול להיות מייגע מאוד גם לשחקנים שרגילים לזה. לרוב, משחק מכיל סצנות רגועות יותר או משימות מעט פשוטות יותר וכך אתה "נח" בין רגע של התרגשות לרגע הבא. בפרק הראשון של סיפורים מהבורדלנס העלילה פשוט רצה בעלייה עד שהיא מגיעה לפיצוץ אחד גדול ואז עולה עוד קצת למעלה ומסיימת שם. ככה שאין רגע של מנוח לשחקן בשום שלב ואני אישית הרגשתי כאילו הלכתי לארוחת חג ואכלתי הרבה יותר מידי, הכאב בטן שבא אחר כך באמת היה שווה את זה?

משחקיות

Telltale ידועים ביכולת שלהם לחדש את המכניקה בין משחק למשחק, אבל הפעם אני חושב שההצלחה הייתה גדולה מהרגיל. המכניקה המעניינת הראשונה קשורה בעין המכנית של ריס. העין מסוגלת לקרוא לפרטי פרטים את מה שהיא סורקת ומספרת לך פרטים על אותו החפץ, בין אם זה גיל, זמן שהוא מת או אפילו איך הוא מת. בעזרת העין תוכלו למצוא פרטים וחפצים חשובים לשימוש בהמשך המשחק, אבל לרוב העין היא עוד דרך להעביר אלינו מידע, שבעיקר מלא הומור על עולם המשחק. בנוסף לזה לריס יש גישה למחשבים של היפיריון והם יפתחו לכם מסך תצוגה כמו ממשחקי בורדרלדנס הישנים. במסך תצטרכו לבחור בין סוגים שונים של ציוד היפריום שיעזרו לכם במהלך הדרך.

Tales-from-the-Borderlands-ביקורת

החלק השני של המשחקיות קורה כאשר אתם משחקים את פיונה. איתה המשחק הוא יותר להצליח לנהל את המשאבים שלכם, בעיקר כסף, כמו שצריך. זמן התגובה שלהם צריך להיות מהיר כמעט בכל שיחה שלה, והבחירות תמיד חשובות.  יש לה אפילו סצנת אקשן, או הכי קרוב שתגיעו למשחק יריות ואקשן במשחק Point And Click. במהלך של הסצנה היו לי כעשרים אופציות שכשלון בהן היה הורג אותי (ואז צריך להתחיל את הסצנה מחדש) או לאבד אחת מדמויות המפתח, וכל זה קרה בפחות משלוש דקות.

ככה אקשן מרגיש, בחירות מהירות בזמן קצר. זה נעשה בצורה כל כך מושלמת שכשיצאתי בחיים התנשפתי כאילו רצתי מרתון. אם יש משהו שהם באמת צלחו בצורה מרשימה מאוד במשחק הזה, זה להעביר את העולם ואת צורת החשיבה של הדמויות, מהירה וערמומית אצל פיונה ואיטית ומחושבת אצל ריס, לתוך המשחקיות.

גרפיקה ועיצוב

אם ההומור מהעולם של בורדרלדנס לא הספיק לכם על מנת להיכנס לתוך המשחק, לא תוכלו לפספס את הסגנון הגרפי של משחקי הבורדרלדנס הקודמים. הדמויות חדשות, בעטיפה ישנה ומוכרת. המקום: פנדורה והרעים: פסיכים והכל נראה ממש ממש טוב.

בנוסף; על מנת להוסיף פער בין פיונה לריס אפילו מסך הבחירות שלהם מעוצב שונה. הבעיה הכי גדולה היא בסצנות המעבר, משחק שהוא גרפית לא כבד לא אמור להיות עם תקיעות ובאגים בהם. כאשר יש סרטון נדיר שהוא ארוך ואין לך מה לבחור בו הדמויות נעשות קצת גליצ'יות. בשורה התחונה- הם היו קצת עצלנים, אבל לפחות הביאו לנו את הבורדרלנדס המוכר וזה מה שחשוב.

Tales-from-the-Borderlands-review

סאונד ודיבוב

המדובבים היו נהדרים, המוזיקה הייתה מצויינת, עם זאת המשחק הזה קצת מאכזב בבעיות סאונד השונות שלו. באותה סצנה של אקשן שדיברתי עלייה קודם- הרבה מאוד נאמר תחת הרעש של המכוניות מסביב. אני החלטתי להיות מספיק בטוח בעצמי ולשחק בלי כתוביות לא התחרטתי על זה עד החלק הזה. לא הבנתי כלום. הדמויות דיברו ודיברו ואני רק קיוויתי שהם כבר ישתקו ויגמר הפרק הזה. הבעיה הזאת חוזרת בזמן האחרון במשחקים כאילו זה הנורמה. לי נמאס. רעשי רקע לא צריכים לעלות על הדיבוב.

בנוסף לזה הדיבוב לא צריך לעלות ולרדת בווליום כאילו מישהו יושב על השלט. אם האיכות של הסאונד טובה והמדובבים טובים ואפילו מנגינות הרקע משלימות נהדר את האווירה של פנדורה, אז שיהיה אפשר לשמוע אותן חזק וברור מעבר למנועי מכוניות.

סיכום:

המשחק הוא ההשלמה שלי לסדרת הבורדרלדנס. אחרי הכישלון עם Borderlands: The Pre-Sequel דווקא Telltale הם אלו שגאלו את Gearbox ויצרו המשך המכבד את הסדרה המקורית. עם זאת, למשחק חילחלו בעיות קטנות שכבר ממלאות את התעשייה של המשחקים שנים. המשחק פשוט לא מלוטש כמו שהייתי מצפה מTelltale, אבל הכיף שהמשחק נותן בחזרה גובר אפילו על פגמים אלו.

[divider]

 

כתבות נוספות

מערכת התגובות
התראה
2 תגובות
החדש יותר
הישן יותר הבולט ביותר
פידבקים
צפה בכל התגובות

תודה על הביקורת!
אני מאוכזב מגירבוקס ואפילו כועס שבמקום להשקיע ב IP חדש ממשיכה לסחוט את הסדרה הזאת מכל הכיוונים. יש לה יכולות היא רק מפחדת

אני אוהב דברים שמשכים לנצח. אם משהו עובר את הכותר השלישי, ויש עלילה ויש דברים מעניינים, אני חושב שיש על מה לדבר. כששאלו את ג.ר.ר על שיר של אש וקרח "מה החלק הכי מעניין ועליו תכתוב" הוא כתב 7 ספרים.

אולי יעניין אתכם
Close